ההרים, הגבעות. גבעות קטנות מהרים והם סביב ההרים (ישעיה ב' ב') ובכ"מ, ר"ל עיקר יציע ריבו לפני ההרים, והגבעות הקטנות ישמעו מעצמם, ומלת את כטעם אל, כמו והראה את הכהן:

ריב, יתוכח, הוכוח הוא בנחת וע"פ ראיות השכל, וישראל מציין את הגדולים, עמם יתוכח בראיות, ועם כלל ההמון יבא בריב (עי' הושע ד' ד', איוב י"ג ו'):

מן השטים, הכתובים זרים מאד והלא ענין בלעם ובלק לא נמשך מן השטים עד הגלגל?, ומ"ש הגיד שהוא עבר נסתר, קשה ומוזר?, ולמ"ש שעורו מן השטים עד הגלגל הגיד לך, תשובה על שאלתך מה טוב:

אכף. נפעל משורש כפף:

פשעי, חטאת נפשי. פשע הוא המרד, וחטאת הוא הבא ע"י שגגה או התאוה, וע"כ ייחס בן הבכור אל הפשע, ופרי בטן הקטנים אל החטאת:

הצנע. הצנוע בא הפך הזדון (משלי י"א ב'), הוא שיסתיר פניו מהביט אל האלהים, ובל יתחכם על מצותיו:

לעיר יקרא. הוא קריאת השם, ומבואר אצלינו (התו"ה אמור סי' קמ"א) שקריאת השם, שבא אחריו ל', מורה שכבר היה לו שם ומוסיף עוד שם אחר, כי כבר היה שם העיר שלם והוסיף יראה, ואמר ש¡מ?ך בלשון זכר, כי עקר השם על ראיית ה' והשגחתו הוא על העם אשר בעיר, או בא על המקום כמ"ש בתורה ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, וכמ"ש זה כ"פ שהמליץ יערב מטעם זה לשון זכר ונקבה ול' יחיד ורבים, כפי המושג העקרי אשר ברוח מליצתו, ותושיה היא התורה ששם נתפרש שם המקום, ור"ל קול ה' לעיר יקרא, ותושיה (לעיר תקרא) יראה שמך:

ומי יעדה, היינו שיעד את המכה שיכה המטה, כי מכה היא שם נקבה:

האש. הא' תמורת יו"ד וע"כ בא חסר, וכן אם אש להימין (ש"ב י"ד י"ט):

בית רשע. בבית רשע, כמו כי ששת ימים, חרב תאכלו:

רזון. יחיד משם רוזנים שהם שרי העצה בעניני הדת, ומצאנו אותו ביחיד ובאפס לאום מתחת רזון (משלי י"ד כ"ח) לפי פירושי:

ולשונם. שם לשון בא על הדיבור התבוני, וזה המבדיל בינו ובין שפה כמ"ש בפי' ספר משלי, ויחס אליו הרמיה, כמ"ש משפת שקר מלשון רמיה (תהלות ק"כ) עמש"ש:

וישחך. שרשו ישח, ומשתתף עם שחה, כדרך נפ"י ונל"ה שמשתתפים. ונשתנה משקלו כי מציין חולי ידוע שישחו כלי המזון בקרבו:

ותסג. מענין הפרשה, כמו נסוג אחור: