זדון. החולק על ה' ודרכי התורה במזיד ופרסום, כמ"ש והאיש אשר יעשה בזדון את ה' הוא מגדף, ואם נלוה עמו הגאוה היתירה הוא מתלוצץ על החכמה והחכמים, כמ"ש זד יהיר לץ שמו, וכן בא על הזד על רעהו שהוא המציא תחבולות להרע לו, וחז"ל בסנהדרין (דף ס"ט) שתפוהו עם שם נזיד מענין בישול הרעיונים שזה רק באיש לא בקטן:

(ג-ו) תומת ישרים, צדקת תמים: צדקת ישרים. הישר מציין מי ששכלו ומדותיו ישרים בטבע, והוא גדול מהצדיק שהוא כובש כנ"ל (ב' ז'), והתום מציין המעשה הקבועה בלי שינוי ובלא פניה כנ"ל (שם ופסוק כ"א) וצדיק תמים היינו שעומד תמיד על מצב אחד בל ימוט בשום זמן ובכל ענין:

תקוה, תוחלת, הבדלם למעלה (י' כ"ח).

אונים, האוננים על מותו, מענין לא אכלתי באוני ממנו:

(ט-י-יא) צדיקים, ישרים. כנ"ל (פסוק ג' ו'):

יחריש. כבר התבאר ישעיה (מ"ב י"ד) שהחרישה הוא הפך הענוה והתשובה, ויחרישו העם ולא ענו אותו דבר:

מחשבה, עצה. בארתי הבדלם ישעיה (י"ד כ"ד), וגדר תחבולה למעלה (א' ה'):

ירוע. יישבר, כמו (תהלים ב ט): תרועם בשבט ברזל.

וההבדל בין ערב לתוקע כף - למעלה (ו א).

עריצים. העריץ יתאר שם גבור, וה' אותי כגבור עריץ, ומתאר את הגבורה לגנאי ע"פ הרוב:

עשה, פעלת. ההבדל בין מעשה ופעולה למעלה (י' ט"ז), ולפעמים בא שם פעולה על קבלת השכר והוא נרדף עם שכר, ומובדל ממנו שפעולה יבא גם על שכר רע ושכר בא על גמול טוב, וגם שהפעולה הוא לפי העסק, והשכר הוא לפי הריוח, כמ"ש בחבורי התו"ה קדושים (סי' ל'), ולפ"ז יאמר שהזורע צדקה יקבל שכר טוב, והשכר יהיה לפי הריוח שהוא לפעמים גדול מן הפעולה:

עיקש לב, תמימי דרך - העיקשות בא היפך התמימות (למעלה י ט, לקמן יט א, כח ו), ו"לב עיקש הוא, שכוח המושל בו יילך היפך מחוקי החכמה, והיפוכו תמימי דרך, ההולכים בקביעות בדרכיה.

רע, תואר לאיש רע, ויד ליד, ר"ל בבלי אמצעי:

לאום. מציין אומה שי"ל דת, כמ"ש תהלות (ב' א') ישעיה (י"ז) ובכ"מ בתנ"ך:

שחר, ודרש. השוחר הוא יותר מן הדורש, שמשחר בכל בוקר בעלות השחר:

חכם לב. הוא מי שכח המושל בנפשו ינהג רק ע"פ חקי החכמה והחכמה נעשית קנין לו, כנ"ל (י' ח'). ואויל הוא המסתפק כמ"ש בכ"מ:

צדיק, חכם. ע"ל (ט' ט', י' י"א):