פי - מציין את החכמה, כנ"ל י כ.

פיו.שפתיו. השפה חיצונית נגד הפה כנ"ל (י' י"ג).

נוצר, שומר, הבדלם למעלה (ב' י"א), ומחתה הפך המעוז למעלה (י' ט"ו).

ופשק, הוא ההרחבה המגונה, כמו ותפשק את רגליך (יחזקאל ט״ז:כ״ה):

יבאיש. כמו אשר הבאשתם את ריחנו:

תם דרך. שדרכו תמים בלי חסרון, שהתמימות הוא הפך המום, ועקר תמימות על מי שהוא קבוע בדרך הטוב כנ"ל (ב' ז'), והפוכו חטאת, שהוא החסרון.

וצדקה. על מצות שבין אדם למקום כמ"ש בכ"מ, והפוכו רשעה, שכולל גם המרשיע נגד המקום, וגדר מלת סלף שמעוות דרך התם והישר, ובא תמיד על ההסרה מן היושר והתמימות:

אור, נר - ע' למעלה (ו כג).

זדון, ע"ל (י"א ב').

מצה. היא המריבה שבא לידי הכאה, וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה (שמות כ"א י"ב):

תוחלת. הבדלו מן תקוה למעלה (י' כ"ח), והבדלם מן תאוה למעלה (י"א כ"ג).

ומחלה, אינו שם, רק הפעיל:

יחבל. מענין השחתה:

שכל טוב, הוא המשכיל ברוה"ק כמו המשכילים שכל טוב (דה"ב ל' כ"ב), ורוחך הטובה נתת להשכילם (דה"ב ל' כ"ב) וכנ"ל (ג' ד'):

בדעת, אולת, הדעת הוא הפך האולת שהוא הספק בכל ידיעה, והכסיל אינו אויל, רק על ידי תאותו משתמש בספיקות ופורש אותם (כנ"ל י"ב כ"ג):

מלאך, ציר. הציר מחויב להשיב תשובה (ישעיה י"ח):

מוסר, תוכחת. הבדלם למעלה (ג' י"א):

כסילים. באר פה שהכסיל אינו אויל או פתי רק נרדף מן התאוה, כמ"ש בכל הספר:

ורעה. מענין התחברות.

ירוע, נפעל, מענין שבר:

ניר. היא החרישה בעומק להסיר הקוצים, כמ"ש נירו לכם ניר (ירמיהו ד׳:ג׳).

ראשים, כמו רשים.

נספה, ענין כליון: