אולת. כבר נתבאר שאויל הוא המסתפק בחקי החכמה, והספיקות הם האולת המהרסת בית החכמה:

בפי, ושפתי. כבר התבאר (למעלה י' כ'), שפה מרמז על החכמה ושפה מרמז על הדעת, וכבר התבאר (א' ג') שיצוייר שיבא בחכמה לכלל דעת על ידי שיקבל חקיה באמונת הלב ובענוה, וזה שפתי חכמים:

אלפים, השורים המלומדים לחרוש, שגר אלפיך, ומלת באין נמשך לשתים, אין אבוס בר, לא נמצא בר באבוס, ואבוס נקרא מקום שמעמידים הבהמוות לפטמם (ישעיה א' ג'):

כזבים, שקר. הבדלם בארתי (ישעיה כ"ח ובכ"מ).

ויפיח, הוא הדבור הבלתי נשלם, כנ"ל (י"ב י"ז):

(ו-ז-ח-) ודעת לנבון. (עמ"ש למעלה ט' י', י"א י"ג).

לץ, כסיל, הלץ לא יחלוק על הדעת, לא כן הכסיל, (כנ"ל א' כ"ב, ט' ז' ח'), ויש הבדל בין הכסיל ובין האויל, שהכסיל יודע חקי החכמה ובלתי מסתפק בם רק שנלוז מהם מפני תאותו, והאולת היא לו רק למסוה במרמה, לא כן האויל שהוא מסתפק בחקי החכמה, כמו שהתבאר בכל הספר:

לץ, כסיל - הלץ לא יחלוק על הדעת, לא כן הכסיל (כנ"ל א כב, ט ז-ח).

ויש הבדל בין הכסיל ובין האויל:

• שהכסיל יודע חוקי החכמה ובלתי מסתפק בם, רק שנלוז מהם מפני תאוותו, והאיוולת היא לו רק למסוה במרמה;

• לא כן האויל, שהוא מסתפק בחוקי החכמה, כמו שהתבאר בכל הספר.

אוילים, ישרים. הישר הוא שלבו ישר בדרכי הבינה וזה הפך האויל המסתפק, ומלת יליץ נמשך לשתים, וכן מלת בין נמשך גם למעלה, וגדר מלת אשם שמכיר שהוא חייב עונש כמ"ש בס' התו"ה ויקרא (סי' שס"ט):

סוג. משתתף עם פעל נסג, ויסוגו ויבגדו כאבותם, לב הנסוג אחור, ושעורו ומעליו יסוג איש טוב, שיופרש ממנו, כמו ויט ישראל מעליו:

פתי, ערום - הערום הוא היפך הפתי, כנ"ל.

והערום יבחון תכלית מעשהו, כמו שנאמר (משלי יג טו): כל ערום יעשה בדעת, (משלי יד ח): חכמת ערום - הבין דרכו.

מתעבר - שעובר הגבול, שגם גדר מתעבר שבא על הכעס בא מצד העברת הגבול, כמו שכתבתי בגדרו בכל מקום.

וכבר ביארנו, שגם הכסיל יהיה חכם לפעמים, רק שאינו ירא ה' (וזה הבדלו מן החכם"), שאינו עוצר תאוותו מיראת ה'.

קצר אפים. ע"ל (כ"ט). ואיש מזמות למעלה (א' ד'):

פתאים. מובדלים מן כסילים ואוילים, שהאויל ממציא האולת והספיקות מלבו, והכסיל אין בו אולת רק שאוחז באולת במרמה כנ"ל (פסוק ח'), אבל הפתי מקבל האולת מאחר ונפתה אחריו, כמי שיורש נחלה שלא קנה אותה מעצמו, והערום הפך הפתי כנ"ל (א' ד'):

רעים, רשעים. הרע כולל גם הרע ע"י מחשבת מינות ומדותיו הרעים, והרשע הוא המרשיע בפועל בין בין אדם למקום בין בין אדם לחברו, ושעורו ורשעים שחו על שערי צדיק:

חרשי. החורשים בסתר (כנ"ל י"ב כ'), וחסד ואמת, הוא החסד הנעשה שלא לתשלום גמול:

איוולת - כנ"ל (משלי יד ח): איוולת כסילים מרמה, רוצה לומר, שהוא ספק אצלם.

יהיה מחסה - המבטח הוא מצד הבוטח, והמחסה הוא מצד הדבר עצמו, רצוני לומר, שהביטחון יהיה מחסה לבניו, שבזכותו יתאשרו בניו.

עם, לאום, העם הוא הקיבוץ שי"ל מלך, שזה ההבדל בין עם ובין גוי כמ"ש (בישעיה א' ד'), והלאום הוא הקיבוץ שי"ל דת המיוחד (כמ"ש ישעיה י"ז, תהלות ב' א'), והמלך צריך לעם, והרזון צריך ללאום, ורזון משם רוזנים, (שבא על היועצים ברז וסוד ביחוד בעניני דת, כמ"ש כ"פ, וכן פי' איפת רזון (מיכה ו'):

, ארך אפים. האף הוא האף החיצוני, שזה המבדיל בין אף ובין חמה כמ"ש בכ"מ, והרוח הוא פנימי המעלה הציורים על הלב, כמ"ש בכ"מ ע"ש:

מרפא. פעל יוצא. הלב מרפא את הבשר:

דל, אביון - האביון הוא מי שתאב לכל דבר, ואינו יכול להתפרנס, רק על-ידי צדקה, כמו שכתבתי בכמה מקומות.

ראו גם מלבי"ם על משלי יז ה.

בלב, ובקרב, הלב מציין הכח המושל, שהחכמה תמשול שם ותעש חיל, ובקרב מציין שישנה בקרבו לבד, וההבדל בין נבון וחכם וגדר הכסיל התבאר בכל הספר:

גוי, לאמים. כבר התבאר (פסוק כ"ח), שגוי פחות מן עם, ולאום מעולה ממנו.

וחסד, מענין חרפה, פן יחסדך שומע, ויל"פ ג"כ חסד לאומים תרומם חטאת חטאת אחת תרומם חרפה של לאומים ובשתם:

משכיל, מביש. ע"ל (י' ה'), וגדר העברה, שמתמלא כעס גם על מי שלא חטא כמ"ש (ישעיה י"ג ט', י"ד ו'), ובכ"מ שבא שם זה בתנ"ך: