חמה, אף. התבאר (ישעיה ס"ג ג', יחזקאל ה' י"ג) ובכ"מ בתנ"ך, ובא בספר זה לקמן (כ"א י"ד, כ"ב כ"ד, כ"ז ד' כ"ט כ"א):

לשון, ופי. כבר התבאר (י' כ') שהלשון מציין את הבינה ופה מציין החכמה ושפה מציין הדעת, וגדר הדעת למעלה (א' ב') ובכל הספר, ופי' כסיל ואולת בכל הספר:

וסלף. הוא עוות התום והיושר (למעלה י"ג ו').

שבר ברוח, כמו רוח נשברה, והרוח הוא כולל כל כחות הנפש הפנימים:

מוסר, תוכחת. הבדלם ירמיה (ב' י"ט), וכמ"ש למעלה (ג' י"א), והמנאץ הוא שהדבר בלתי חשוב בלבו, והערמה הפך הפתיות (כנ"ל א' ד'):

לא כן. ע"מ פעל, כמו כי מת הילד:

דרך, הם מנהגי הנפש ותכונותיה שמהם יוצאות הפעולות כמ"ש ירמיה (י"ח י"א) ובכ"מ, מרדף, הפועל מורה על העסק בתמידות, כמ"ש הושע (ב' ט'):

מוסר, תוכחה, הבדלם ירמיה (ב' י"ט):

לץ הוכח. עמ"ש למעלה (ט' ז'):

ייטב. נמשך לשתים, ורוח כולל הכחות הנפשיות כולם:

נבון, דעת. ע"ל (ט' י'). כסילים נלוזים מחכמה מפני תאותם, כמ"ש בכל הספר, והם מחזיקים אולת במרמה רק לפנים (כנ"ל י"ב כ"ג, י"ד ח' כ"ד), ואולת הפך הדעת שהוא הספק בכל דבר, והנבון מבקש הדעת בלבו, והכסיל רועה אולת רק לפנים לא בלבו:

עני - כולל גם ענוות הנפש והכנעתה, ובא לרוב על הצדיקים והענוים.

מדון, ריב. הבדלם למעלה (י' י"ב).

חמה אף, למעלה (פסוק א'):

דרך ארח. הבדלם למעלה (ב' י"ג).

ישרים, למעלה (א' ג' ב' ז', י"א ג' ט'), ובכל הספר:

וכסיל אדם, דייק במלות אדם, שיצא מכלל בן נכנע להוריו, והוא אדם מופרד לעצמו:

חסר לב, איש תבונה, ע"ל (ט' ד'), וגדר הישר שישר בטבעו, כנ"ל (א' ג', ב' ז'):

מחשבות עצה. למעלה (י"א י"ד) תקום, פי' תקום עצה:

מחשבות. גם יל"פ שר"ל מחשבות רע תועבת ה' הגם שהוא רק מחשבה, ואמרי נעם, ר"ל מי שהוא נעים במעשיו אמריו הם טהורים מכל מחשבה רעה, ובא נועם תחת נעים, רמז לאחד קראתי נועם (זכריה י״א:ז׳):

יהגה, הוא עיון הלב ורב המחשבה על הדבר:

מוסר, תוכחת. עי' הבדלם ירמיה (ב' י"ט):