ישר. עי' למעלה (כ' י"א):

צדקה ומשפט - הצדקה הם המצוות שבין אדם למקום, והמשפט הוא בין אדם לחברו, ישעיהו א כא ובכל התנ"ך.

רום עינים ורחב לב. העינים יציינו את ההשגה, ורום תואר בשקל וכל שה חום, וכן ורחב לבב, והלב מקום התאוה וכחות הנפשיות עמ"ש (תהלות קל"א).

נר, החרישה באדמה להוציא הקוצים (ירמיה ד'):

חרוץ. ע"ל (י' ד').

ואץ, הוא הממהר ודוחק השעה:

יגורם. יפחידם. וי"מ יכריתם ושרשו גרר:

וזך ישר. ע"ל (כ' י"א).

ודרך איש, ר"ל דרך המיוחד לכל איש:

בענש. העונש הוא הגמול הנחרץ מאת השופט עלי עון, וזה ההבדל בינו ובין מ"ש למעלה, (י"ט כ"ה) לץ תכה, יחכם, ולמעלה יערים, וערמה, פחותה מחכמה, כמ"ש בכל הספר.

ובהשכיל לחכם, למעלה (שם) והוכיח לנבון, כי החכם לא יקבל דעת ע"י התבונה לבדה, כי אינו נבון כנ"ל (א' ב') רק ע"י כח השכל שהוא כח חד, שע"י יוכל להבין חקי החכמה (כנ"ל שם ג'), ועז"א יקח דעת, ובנבון אמר יבין דעת, כי החכם אינו מבין בכח התבונה רק יקבל ע"י כח השכל, כמ"ש תמיד שאצל החכם בא מלת לקח, כי הוא מקבל ולוקח, והנבון מבין מדעתו ע"י הוכחה וראיות התבונה:

מתן, שחד. השוחד עקר הנחתו ע"מ שנותנים לדיין לעוות הדין, אף, חמה, התבאר (ט"ו א') שאף הוא החיצון והחמה היא הפנימית והיא קשה מאף:

השכל. השכל הוא הכח החד אשר באדם להבין בדברים שאין הבינה שולטת כמו, בעניני האלהות ונפלאותיו (תהלות י"ד ב', ס"ד י', ק"ו ז'), ויש שכל טוב שהוא רוה"ק (כנ"ל ג' ד', י"ג ט"ו), והתבאר עוד (י"ב ח', ט"ו כ"ד, ט"ז כ"ב, כ"א י"א), והשכל, הוא מקור או שם:

כפר, תחת, התבאר ישעיה (מ"ג ג'), צדיק, ישרים. הצדיק שם יחוסי שצודק בדינו, ויצוייר שהוא רק צדיק בערך הרשע לא בפ"ע, כמ"ש תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א׳:י״ג), אבל הישר הוא בעצמו ישר בשכלו ומדותיו, כמ"ש הבדלם למעלה (י"א ג' ו'):

וכסיל אדם. אדם כסיל, כמו רבים עמים, משנה כסף:

צדקה, הם מצות שבין אדם למקום, וצדקה שאצל ה' מורה המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשה בנ"א (ישעי' נ"ט):

מבטחה - לדעת המכלול, הה"א ראויה להדגש.

פיו, ולשונו - התבאר הבדלם למעלה (מלבי"ם על משלי י כ).

זד. ע"ל (י"א ב').

בעברת, גדר העברה שעובר הגבול, כמ"ש בכ"מ:

זמה - עיין גדרו בספר התורה והמצוה קדושים סימן קיא.

וישר. כבר התבאר שסתם ישר הוא בבינה, לכן אמר יבין דרכו:

חכמה, תבונה. עי' הבדלם למעלה (א' ב') ובכל הספר: