שכין, ידוע, בלועך בלחייך בעל נפש, בעל תאוה, כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר:

התעיף. פעל, משם עפעף, הסוגר את העין:

שער. שם. מענין תאנים השוערות, דבר מאוס ומזיק:

כסיל. הוא הנלוז מחקי החכמה מפני תאותו כמ"ש בכ"מ.

לשכל, הבדלו מן בינה למעלה (כ"א ט"ז) שהשכל הוא כח חד שבו יעבור על דברים שאין הבינה שולטת, ובו יבין גם חקי החכמה, וע"כ נמצא ומשכילים בכל חכמה (דניאל א׳:ד׳) ולא נמצא לשון בינו חכמה:

למוסר, לאמרי דעת. עמ"ש (א' ב') על לדעת חכמה ומוסר:

חכם לבך. גדר לב חכם התבאר (י' ח'), שהוא שציורי החכמה מושלים בלבו, ולבו מלא מהם:

ותעלוזנה, פעל עלז מורה הריקוד מחמת רוב השמחה (ישעיה ה').

מישרים. עי' גדרו למעלה (א' ג'), שפתיך, מורה על הדעת, כנ"ל (י' כ'):

יקנא. קנאה שאחריו ב' מורה שרוצה להיות כמוהו (ישעיה י"א):

אחרית. מורה על האושר האחרון (ירמיה כ"ט).

תקותך. הבדלו מן יחול למעלה (י' כ"ח):

ואשר, פעל זה בא על ההולך בדרך האושר הנפשיי, ופי' ואשר את לבך. בדרך:

חכמה, ומוסר. עמ"ש למעלה (א' ב'), על לדעת חכמה ומוסר:

(כד-כה) צדיק, חכם. הבדלם למעלה (י"א).

אבי, ויולד, האב והאם יאמר גם על האומן ומגדל, ולכן פרט כ"פ ותפשו בו אביו ואמו יולדיו, אמך אשר ילדתך.

יגיל, ושמח. השמחה היא תמידית והגיל על דבר מתחדש (ישעיה ט' ב'):

אבוי. שרשו אבה, התאוה והחפץ.

שיח הוא הדבור הנפלט בלא שכל (איוב ז'):

יין, ממסך. ישעיה (ה' כ"ב):

עינו. מראיתו, כמו והנה הנגע עמד בעיניו:

יפריש. פעל משם פרש, שמורה על הצואה, כמו וקרבו ופרשו, מין נחש שהפרש שלו ארסי וע"כ נקרא צפע, מלשון צפיעי הבקר, וכן ביציו מזיקים, כמ"ש ביצי צפעוני בקעו:

זרות. נשים זרות:

הלמוני. הוא יותר מהכאה: