גדלת. פעל או שם גדול הנזכר אצל ה', יציין לרוב על שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף כמ"ש בכ"מ:

הוד והדר. התבאר בס' התו"ה (קדושים סי' ל"ח) שהוד הוא פנימי מן הדר, ואצל ה' מורה על אור הפנימי הטמור וגנוז והדר הוא הדרו החיצוני שבו יתגלה, והאצילות והבריאה שע"י יוכר ה' לבריותיו ויתגלה יכונו בשם לבושים, שהמדות הם המלבושים, וסימניך ולבש הכהן מדו בד:

עוטה. הוא המעטיף על כל הבגדים מלמעלה, עמ"ש ישעיה נ"ט:

המקרה. הוא הקירוי מלמעלה על הבנין:

המהלך. מוסב על רובו:

מלאכיו. משרתיו (ע"ל ק"ג כ'):

תהום. כן נקרא העומק והמצולה שתחת המים:

ינוסון, יחפזון. הנס הוא מן הדבר ע"י הכרח והחפזון הוא אל הדבר ברצונו, כמ"ש ישעיה (נ"ב י"ב):

יהלכון. מוסב על הנחלים, ונעלם מלת אשר:

לעבודת. שיעבוד האדם להוציא לחם מן העשב ע"י עבודתו:

ישבעו. מוסב למעלה מפרי מעשיך תשבע הארץ, ישבעו עצי ה', כמו ארזי אל:

שואגים. השאגה בארי הוא כשיש לו טרף (ישעיה ה' כ"ט):

ולבקש. כשאין להם טרף ילכו לבקש את אכלם המוכן להם מאל:

ואל מעונתם. כמו ואל הארון תתן את העדות:

לפעלו, ולעבודתו. עבודה היא עבודה כבדה כמו עבודת השדות, ופעלו כולל כל עסקיו:

לשחק בו. כמו יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, שבני אדם ינסו בו את כחם:

ילקטון. הליקוט הוא אחד אחד כמ"ש ואתם תלוקטו לאחד אחד ואמרו חז"ל דשלשה שבלים אינו לקט:

תוסף. משורש אסף:

אשירה לה' אזמרה לאלהי. מבואר אצלי (למעלה ק"א א') שהזמר מעולה מן השיר, והזמר לא בא רק לה', והשיר יהיה על כל ענין, ויש הבדל בין ה' ובין אלהי, שבשם ה' ידבר על ההנהגה הכוללת מצד שהוא המהוה את כל, ושם אלהי מורה על הקשר הפרטי שיש לו עם בני ישראל והשגחה הפרטיית שמצד זה יזמר שהוא גדול מן השיר, ומצש זה יתן לו עוד ויתרון ע"י השגחתו המיוחדת:

חטאים ורשעים. עי' הבדלם למעלה א' א':