הודו וכו'. התבאר ישעיה י"ב:

דרשו, בקשו. עי' יחזקאל (ל"ד ו'):

נפלאותיו מופתיו. המופת הוא הנעשה לברר הדבר, כמו כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת:

עבדו, בחיריו. עי' ישעיה (מ"א ח', מ"ב א', למעלה פ"ט ג'):

(ט-י) כרת, ושבועתו, חק, ברית עולם. כל אחד מוסיף על הראשון, השבועה יותר מן הברית בלא שבועה, והחק הוא נימוס קבוע, וברית עולם ברית שבו תלוי קיום העולם:

גוי, עם. עם מעולה מן גוי שמורה על קיבוץ שיש לו מלך, לכן אמר ממלכה אל עם אחר (ישעיה א' ד'):

ויקרא רעב. כמו כי קרא ה' לרעב דהיינו הגזירה:

לעבד נמכר. פי' הרד"ק הלמ"ד בעבור להיות עבד, וא"צ שהוא כמו והתמכרתם שם לעבדים:

דברו. היינו דבר צוה לאלף דור:

ויתירהו. נופל על התרת הכבל, ויפתחהו נופל על הברזל:

בנפשו. ברצונו שלא ברשות המלך:

ישראל, יעקב. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז'):

ויפר. מבנין הפעיל:

הפך. פעל יוצא, ה' עשה זאת לקיים ועבדום וענו אותם:

עבדו, בחר בו. העבד יש לו מעלה מצד עבודתו ובזה משה גדול מאהרן, וכנ"ל פסוק ו', והבחירה הוא לעולם, ובזה יש מעלה לאהרן:

אותותיו ומופתיו. כנ"ל (ע"ח מ"ג):

לא מרו. מוסב על האותות והמופתים שעשו שליחותם:

למסך. שרשו סכך:

הלכו, בציות. המים הלכו במקום ציה כנהר:

גוים, לאומים. לאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ"ל ב' א'), ובעבור שדתם של עמי כנען היתה דת נשחתת מאד, כמפורש בתורה בכמה מקומות היו גרועים מגוים שאין להם דת כלל, ולכן גם עמלם יירשו, כמ"ש חז"ל ראה שלא קיימו ז' מצות כו':

ישמרו, ינצרו. הנוצר גדול מן השומר, והתורות צריכים שמירה יתירה יותר כי הם כוללות גם עקרי האמונה והלמודים: