תתחר. לרד"ק התי"ו שורש, כמו למה תתחרה ברעה והוא קל, ויותר נראה ששרשו חרה בנינו התפעל ובא בקמ"ץ והתחל (ש"ב י"ג), ופה בא בפת"ח:

כחציר ימלו, וכירק דשא יבולון. כבר התבאר (ישעיה מ') שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, על כן אמר מהרה ימלו, והציץ או הירק נובל ונכמש גם בעודנו באבו כמש"ש יבש חציר נבל ציץ, על כן אמר יבולון:

דום. כמו אך לאלהים דומי נפשי (לקמן ס"ב) והתחולל, מענין תוחלת.

מזמות. מחשבות עמוקות:

מאף, חמה. התבאר בכ"מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה:

זמם. בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו:

ישחק לו. עי' למעלה (ב' ד'):

פתחו. הוצאת החרב מתערה, כמו חרב פתוחה לטבח (יחזקאל כ״א:ל״ג):

מצעדי, ודרכו. עי' מ"ש (ירמיה י' כ"ג, משלי ט"ז ט'):

יוטל. היא ההשלכה מלמעלה למטה:

פי צדיק, ולשונו. התבאר אצלי בס' משלי שפה מיוחס אל החכמה, והלשון מיוחס אל הבינה, והתבאר (שם י' י"א) שפי צדיק מקור חיים, שמקור החכמה של הצדיק הוא בפיו, ושם (פסוק כ') שכסף נבחר לשון צדיק, שדרכי המשפט והצדק ידועים אצלו ע"פ חקי הבינה שמיוחס ללשון ע"ש טעם הדבר, לכן אמר ולשונו תדבר משפט:

אשריו. היינו ההילוך בדרך האושר הנפשיי כמו בפירושי בכל מקום:

צופה. יביט את העתיד לבא כמו ונתנו אותו להם לצופה, לראות אם בא האויב לעיר וגם הצופה על דרכי איש לראות על ידי הפורעניות המוכן לבא עליו צופה נתתיך לבית ישראל:

ומתערה. נשרש בחוזק כמו ערות על יאור ישעיה (י"ט):

אזרח. העץ הנשרש במקום שנטע שם בתחלתו ומזה אזרח הארץ על התושב:

תם. כמו תום הולך בתום.

אחרית. בא לרוב על שכר עוה"ב עי' מ"ש ירמיה (כ"ט י"א). וכן במ"ש אחרית הימים. על ימי התיקון והישועה העתידה:

נשמדו, נכרתה. השמדת הגוף והכרתת הנפש, עמ"ש ישעיה (י' ז'):