והאזין. המקור במקום עתיד ויאזין:

ידי נגרה. ידי זבה ליחה:

ולא תפוג. ולא תפסק לזוב, עיני נגרה מאין הפוגות:

ואהמיה. היו"ד למ"ד הפעל והה"א נוספת, אהמה בקול, ואשיח בלחש.

ותתעטף רוחי. היא העילוף לגמרי, סדר החולשה עד העטפת הרוח:

אחזת שמורות עיני. כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי:

ימים מקדם. הוא ימי הילדות, ובמליצה ימי יצ"מ, ושנות עולמים הדורות שאחריו:

אזכרה. שעורו אזכרה בלילה נגינתי, ויחפש כפשטו, שחופש וחוקר בדבר:

האפס, גמר. הגמר משתתף עם המלות המורים על ההשלמה, כי ההבטחה יצוייר שהיה עד כמה דורות תמשך ונשלם הזמן, אבל החסד הוא דבר שאין לו גבול, אמר אפסי (וכנ"ל י"ב ב'), ויש הבדל בין עולם ונצח ובין דור ודור, שדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כמ"ש למעלה ל"ג י"א:

חנות. מקור בתוס' תי"ו:

קפץ. סתם ומנע, כמו וכל עולה קפצה פיה:

חלותי. שרשו חלה, והוא מקור מבנין הכבד:

שנות. ענין שינוי, כמו כי אני ה' לא שניתי:

מעללי, פעלך. פעל, מציין העסק שעוסק באיזה דבר, ומעלל יציין פעולות מוסריות שמוצאם מתכונות נפשיות (כנ"ל כ"ח), ואצל ה' הדברים שיעשה מצד מדותיו לרחמים או לדין וכדומה:

זרמו. מפועל הכבד ע"ד המרובע, העבות זורמו מים, היינו העבים, ורעהו בקר לא עבות (ש"ב כ"ג) ומבואר אצלי תמיד כי שחקים גבוהים משמים ומציינים מקום הפלאות והנסים (עי' ישעיה מ"ה ח').

חצציך. מענין חצים, ור"ל הברקים כמו ויצא כברק חצו (זכריה ט׳:י״ד) וישלח חציו וברקים רב (למעלה י"ח) שלח חיציך ברק ברק (להלן קמ"ד):

דרכך, שבילך. שביל הוא מה שילך בו איש יחיד בודד: