אשמחה ואעלצה. עיין לעיל ה' י"ב:

אזמרה שמך. עיין לעיל ז' י"ח:

משפטי ודיני. המשפט בדבר מבואר, והדין בדבר שיש בו טענות ומענות, והדין יציין גם כן שמוע הטענות ומענות, והמשפט מציין גמר הדין (כנ"ל ז' ט') שאתה שומע טענותי וגומר הדין וגם ר"ל שאתה הטוען בעדי והעושה המשפט והגמר:

ישבת לכסא. אחר ישיבה בא מלת על, והלמ"ד מורה על השארת הישיבה שלא ישנה מקומו, שבי לארץ אין כסא (ישעיהו מ״ז:א׳) ונקתה לארץ תשב, ישבו לארץ ידמו, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך רצונו לומר ישארו יושבים:

גערת. גערה בלא ב' אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה:

האויב. ה"א הקריאה, כמו הדור אתם (ירמיה ב').

נתשת. העקירה עם השורש.

המה. בא לדיוק רק המה, אבל ה' לעולם ישב:

ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים, המשפט הוא המשפט הערוך, והדין הוא שמיעת הטענות וחקירת המשפט (כנ"ל פסוק ה'), ויש הבדל בין צדק ובין מישרים, הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעול, והיושר לא ישקיף על חקי המשפט כלל רק על היושר ולפנים משורת הדין, הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית והוא משפט ערוך ומסודר, וה' ינהיג תבל לפי הצדק ואין עול ואין יוצא מגדר המשפט, והלאומים שהם בעלי בחירה ויתחדש בהם דין לדין לפי המעשה, יכנס עמהם לפנים משורת הדין על פי היושר, ועל פי דין מעשיהם יבטל לפעמים המשפט הקבוע וההנהגה הסדורה להתנהג לפי הישר והטוב, (וע"ל צ"ח ט'):

יודעי שמך. היא מדרגה גדולה מאוד, שמשיג שם ה' בידיעה ברורה, כמו שכתוב אשגבהו כי ידע שמי, וזה גדול ממה שכתוב שם כי בי חשק, החושק מצפה אל הדבר, והיודע כבר השיג וידע, ואמר ובשמי ה' לא נודעתי להם, שהיא ההנהגה הנסיית התמידיית ליודעי שמו, והוא הבוטח בו תמיד לא לשום אמצעיים כי לא עזבת דורשיך, והשגחתך דבוקה בהם תמיד:

עלילותיו. הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות כמו רחמים או נקמה, כי מה שדורש דמים הוא מצד הרחמים או הנקמה על דם הנשפך:

זכר, לא שכח. הזכירה תצויין אחר השכחה ויש לה סבה כמו בכאן על ידי שדורש דמים אבל לא שכח מורה שלא שכח כלל:

משערי מות. מציין הסכנה שדרך בה נכנסים אל המות, ויגיעו עד שערי מות (לקמן ק"ז) והמות נקרא שערי שאול (ישעיה ל"ח) שבדרכו הולכים אל הקבר:

אגילה. הגיל מורה תמיד על דבר מתחדש כמ"ש בכ"מ:

בפועל כפיו. הפעולה מציין עת העסק וזה הבדלו מן המעשה (ישעיה ה'), ורצונו לומר בעת העסק בדבר נו ש בהעסק עצמו, נוקש נפעל כמו נוקש, ויש מפרשים הנו"ן שורש כמו וינקשו מבקשי נפשי, והוא פועל עומד:

הגיון. הוא עומק המחשבה והתבוננות באיזה דבר, לשוני יהגה חכמה, והגות לבי תבונות:

רשעים. כולל גם בין אדם לחברו:

תקות. מלת לא נמשך לשנים:

מורה. כמו מורא, וש הבדל בין יראה ובין מורא, שמורא מציין הדבר שממנו ייראו:

אנוש. מורה על ההקטנה והחולשה, ומענין זה אנוש לשברך (ירמיה ל' י"ב):