התקוששו. כמו לקושש קש לתבן, שהוא לקוט הקש המפוזר:

לא נכסף. לא נחמד:

בטרם לדת חק. הגזרה, ויל"פ שהוא מאמר מקביל התקוששו וקושו בטרם לדת חק, הגוי לא נכסף כמוץ, ואז עבר יום יעבור מן המציאות כמו עד יעבור זעם, ויל"פ ג"כ עבר יום בטרם, עד שלא יבא עליכם חרון אף ה', היום יעבור בלא חרון, ומוסיף שגם היום עצמו לא יבא:

כרתים. כן נקראו הפלשתים והכרתי את כרתים (יחזקאל כ״ה:ט״ז), נגב הכרתי (ש"א ל'):

נות כרת רעים. הנוה הונח על מקום הצאן, וכרה היא הסעודה שיעשו הרועים ביחד לסימן על ברית השלום ביניהם עמ"ש (מ"ב כ"ג):

ירעון, ירבצון. הרעיה ביום, והרביצה בלילה או בעת השכיבה:

ושב שביתם. עי' ירמיה ל' י"ח מש"ש:

חרפת, וגדופי. הגידוף הוא רק על דברים המקודשים, כמו את ה' הוא מגדף (כמ"ש ישעיה ל"ז כ"ג, יחזקאל ה' ט"ו):

ממשק. משתתף עם נשק מזויין בחרולים או החרולים נושקים ומתדבקים שם:

ומכרה מלח, יחפרו שם מלח:

שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום. עם הוא מעולה מן גוי, כמ"ש ישעיה (א' ד') ובכ"מ, ושאר הוא הנשאר בכונה, ויתר הוא הנותר מעצמו שלא בכונה, כמ"ש (ישעיהו ד׳:ג׳) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים שחשובי ציון נשארו בכונה כמ"ש בדניאל א', וההמון שבירושלים נותרו שלא בכונה, ועז"א שארית עמי שהם נשארו בכונה משא"כ גוי ההמון נותרו שלא בכונה, והחשובים לא ישבו בעמון ומואב רק יבוזו ביזתם, אבל יתר גויי ההמון הם ינחלום לנחלה והפחותים מישראל ישבו שם:

רזה. הושאל מן חולי הרזון וכחישת הבשר אל הסרת כתם והמעטת עובדיהם:

בכפתוריה. הוא המשקוף שעל הסף, והחורב ישכון בסף, וכמ"ש הך הכפתור וירעשו הספים:

ארזה. שם קיבוץ על הארזים שבבנין, כמו והדגה אשר ביאור, כרתו עצה (ירמיהו ו׳:ו׳), וערה מענין גילוי או חורבה, כמ"ש ערות יסוד (חבקוק ג'):

היושבת לבטח האמרה בלבבה. וכו'. כמליצה זאת בישעיה (מ"ז ח') ושם פרשתי: