Malbim on Job Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רוחי חבלה, שהגם שיכלו חיי העה"ז ביסורים ובלי גמול על מעשי, הלא הרוח שלי הוא אצלי במשכון ופקדון רק לזמן נועד, ובכלות הזמן ישוב המשכון אל בעליו, כמ"ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ואז אקבל גמול מעשי בעולם הנשמות, ע"ז משיב הלא ימי (אשר) נזעכו קברים לי, מצייר במליצתו שחיי האדם הזמנים הוא משך ימי מציאותו בזמן מוגבל, שהימים הקצובים לימי חייו הם הם חיי האדם, וכל יום ויום מחייו הוא חלק מחייו, וכל יום החולף מחיי האדם ונעשה מן יום ההוה יום העבר, חלף ומת חלק מימי חייו, ובזה הזמן הוא הקבר אל חיי האדם, שכל יום החולף ונקבר בקבר הזמן העבר אשר לא ישוב, נקבר בו חלק מחיי האדם וז"ש שימי אשר נזעכו וחלפו, הם קברים לי, שכל יום ויום הוא קבר למציאות האדם ביום ההוא, שלא ישוב עוד כמו שלא ישוב זמן החולף, וכל ימי האדם בצרופם הם קבר כללי למציאותו בכלל, עד שנאמר שאדם פלוני חי בזמן פלוני העבר ובו מצא קבר לו:
Is my spirit just on loan to be returned to its Maker at the body's demise, as Eliphaz maintains. No, my days are being ticked off, burying me one by one. There is nothing immortal in man. His whole life is lived here in this world, and every day that goes by is a day gone; irretrievable; buried.
אם לא, ר"ל הימים הנזעכים הם קברים לי, כי לא נשאר ממציאות האדם בהם שום רושם רק נשאר מהם התולים עמדי שהתולי הזמן ורעתו בזמן העבר נשאר עמדו בזכרונו לא זולת זה, ורק זאת נשאר מן העבר מה שעוד בהמרותם תלן עיני, הרעה שנעשה לי בזמן העבר עדן קיימת במציאות והיא לנגד עיני, אבל דבר אחר לא נשאר ממנו, כי העבר חלף הלך לו ולא ישוב עוד, וא"כ על מה שאתה אומר שרוחי חבלה ושחיי הרוח הוא קיים ונצחי ובלתי חולף עם הזמן, והמשכון הזה ישוב לבית בעליו אחר מות הגוף, (כענין עד בא השמש תשיבנו לו) ואז אקבל שכרי בעולם הנצחי, אני משיב לך.
שימה נא ערבני עמך, תן לי ערבות על המשכון הזה שיושב לבעליו, כי אחר שחיי הרוח והנשמה הרוחנית אין החוש משיג אותם, ואין עליו מופת מצד השכל, אין לי ערב ע"ז, ומי הוא לידי יתקע? מי יהיה ערב ע"ז ומי יתקע כף על הערבות שיהיה בטוח, ר"ל מי יוכל להבטיח לי באמונה ענין השארת הנפש, וישבע בבירור שהרוח ישאר אחר המות:
כי לבם צפנת משכל, הלא לב האנשים צפון מלהשכיל דבר זה איך תשאר הנפש אחר מות הגוף, כי אין להם השגה שכלית ממהות הנפש ואיך תתקיים אחר התפשטותה מן החומר, שטבע שכל אדם ערוך בענין שלא ישכיל דברים המופשטים מחומר שאין לחוש מבוא בהם, ואין איש משכיל ויודע זאת בבירור, על כן לא תרומם לא תתרומם הרוח בעיניהם, שיכירו מעלתו שהוא נצחי ושהוא חי ורב פעלים גם אחר התפשטו מן הגויה, כי רבים חושבים שהוא כח היולאני תלוי בחיי הגוף, ובמות הגוף יכלה גם הרוח, כי הלא תראה, כי.
No-one takes up Job’s challenge. The notion of the survival and recompense of the soul after death defies inquiry, for the concept of a protean spirit detached from a body is beyond the understanding granted to man by God.⁵.
footnotes: ⁵ Malbim remarks that many believe the soul to be a 'hylic force' which depends for its existence on the life of the body and so dies with it. This is an Aristotelian idea adopted by many medieval thinkers, namely that those functions of the soul which act by means of the body's organs such as sensation, memory, imagination, love and hate etc., perish with the body, the rational faculty alone remaining. By way of contrast, Malbim cites the opinion expressed by the Talmudic sage R. Yonah in Ecclesiastes Rabbah 2:All the peace of mind that a person enjoys in this world is an emptiness compared to his repose in the world to come. For in this world a person dies and bequeaths his repose to another but of the world to come it is written: 'They shall not build for others to inhabit' (Isaiah 65:22)
לחלק יגיד רעים, כל איש בבוא פקודתו למות, לא יזכור כלל בחיי הרוח שעוד יחיה בעולם הנשמות, ואינו חושב על עניני נשמתו כלל, רק יכין א"ע לחלק נכסיו וקניניו אשר אסף בעוה"ז, ויגיד בצואתו את הריעים והאוהבים שלו המוכנים לחלק, לקחת חלק בעזבונו ולירש את נכסיו, ועיני בניו תכלינה ומי שיש לו בנים תכלינה עיני בניו המצפים שימות אביהם כדי שיירשו נכסיו, ואין איש זוכר כלל בחיי הנשמה ולהכין לו צידה ליום מועד לזכות את נשמתו בעולם הנצחי:
When considering what will happen after they die, all that people are concerned about is the disposal of their earthly possessions, not the future life of their souls. And for some, their posterity is of such little importance that they bequeath their estates to their lifetime friends rather than to their own children.
והציגני, ר"ל וא"כ אחר שעל התקוה שהבטחת לי לאמר שרוחי חובלה, ושאחיה ואקבל גמולי בעולם הנשמות אין לי ערב ע"ז, ורוב העולם לא ישכילו את זאת ולא יביטו רק על חיי הגוף ועל הצלחתו בעוה"ז, וא"כ אחר שה' הציג אותי למשול עמים, שהיסורים הקשים שהביא עלי יהיו בפי כל העמים למשל, שבכל קללה יאמרו שיתיסר כאיוב ותופת לפנים אהיה מה שאתה אומר שיש תופת שהוא גיהנם שבו ידונו את הרשע אחר המות, כבר אני התופת לפנים, לפני המות אני הגיהנם, שיסורי הם יסורי גיהנם בעודי בחיים:
It being impossible to establish whether or not there is a life after death in which the injustices of this world are corrected, observers of Job's torment will seek alternative explanations. There will be those who say that Job is in truth a righteous person and is being wronged, in which case they will be maligning Providence. There will be others who will say that Job is in fact a sinner and getting his true deserts, in which case they will be unjustly maligning him. Each type of observer will take the lesson of Job to heart in his own way and will choose the explanation most accommodating to him. How much better it would be if justice was seen to be done in this world and we were all saved from the inevitable errors of such moral judgments.
ותכה, וע"י הכעס שיש לי מדבר זה, תכה עיני מראות, וכל יצורי ואיברי נהיה כצל שאין בו ממש, ומפרש את הכעס שי"ל ע"ז, כי.
ישמו ישרים על זאת, שהישרים בלבותם, שלא ידונו אותי לכף חובה להעליל עלי עי"כ שאני רשע, הם ישומו על זאת ויתפלאו על הנהגת ה' מדוע ייסר אותי בחנם, ושאר כתות בני אדם אשר לא ידונו אותי לכף זכות ויוכיחו מזה שאני רשע ישימו את עניני לתוכחת מוסר, שהנקי יתעורר מזה על החנף, ויאמר לו מוסר שילמד מן איוב שהיה חנף וצדקתו היתה רק בחנופה למראה עינים וראה מה היה סופו:
The honest person, one who takes things at their face value, will take Job to be a righteous person and put the blame for his suffering on Providence. The innocent will presume Job was a hypocrite and only appeared to be upright, and was being punished for this.
ויאחז, והצדיק ילמד מזה מוסר לאחז דרכו דרך צדקתו, כי בחשבו שנתיסרתי ע"י חטאי יתירא מעונשי ה' ויוסיף לאחוז בצדקתו, וטהר ידים שיחשוב בלבו שנתיסרתי על שלא עבדתי את ה' באומץ גדול, כמ"ש אליפז האנוש מאלוה יצדק, הוא יוסיף אומץ בעבודת ה' לעבדו בכל כחו, ואין בכל אלה שיאמר כי אני צדיק ושכרי שמור בעולם הנשמות, כי כולם יתפעלו מראות עיניהם שרואים שהגיע אלי כמעשה הרשעים, ועי"כ או שיחטאו להרשיעני בחנם, או שיחשבו עול בהשגחת ה' ויכפרו בעקרי האמונה, וא"כ בין כך ובין כך, יתן בזה מכשול לרבים, והיה ראוי שישלם לצדיק כצדקתו בעוה"ז להרים מוקש מדרך העם לבל יתעו עי"כ מארחות יושר:
The righteous person will believe Job is being punished for his sins and for fear that the same might befall him, will become still more of a zealot. The pious devotee, who believes that he is being punished for a lack of piety will redouble his own devotion to God.
ואולם כלם, אני אומר לכולם בין להישרים הדנים אותי לזכות, ובין לנקי וצדיק וטהר ידים הדנים אותי לחובה, אני אומר להם תשובו לעיין בדבר שנית, ובאו אלי להתוכח עמדי ולא אמצא בכם חכם, כי כולכם טועים גם יחד:
ימי, כי הלא ימי חיי עברו וחלפו, וזמותי ומחשבותי נתקו, וכן נתקו כל מורשי לבבי, עד שלא נשאר לי עת תקוה בעוה"ז כל מאומה, וא"כ איך.
Job reaffirms his belief that death is permanent and final, scorning the notion that death and the decomposition of the body are the progenitors of eternal life.
לילה ליום ישימו? איך יאמרו שחשכת הלילה שהיא המות והקבר שבו יחשך היום של חיי העוה"ז הוא הוא יום האמתי, שאז אחל לאור באור החיים, או שיאמרו כי אור קרוב מפני חשך, שכמו שאחר הלילה יבא האור והיום והוא מצרני לו, כן אחר ליל המות וחשכתו יזרח אור החיים הנצחיים שבאורו אראה אור:
אם, אחר שאקוה שהשאול והקבר יהיה ביתי, ששם אשכון, ויצועי משכבי יהיה בחשך:
לשחת קראתי אבי אתה, כי יאמרו ששם אולד פעם שנית להיות בריאה חדשה, והאב המוליד אותי שנית יהיה השחת והבילוי והרקבון שישחית הגוף, ואחר שהשחית המשחית את הגוף יוליד ג"כ את הרימה, א"כ יהיה הרמה אחי ואחותי, כי שנינו נהיה בני אב אחד. אם תאמר שבשחת אולד שנית לקבל שם את גמול מעשי, אני שואל.
The Hebrew text has אמי, meaning 'my mother'. But Malbim reads this as אחי, meaning 'my brother', which makes more sense.
איה אפו תקותי הלא שם אשוב אל ההעדר והאפס, ועל איזה דבר תחול התקוה של החיים האחרים, וגם אם יש לי תקוה על חיי הנפש, תקותי מי ישורנה, כי הלא.
בדי שאול תרדנה, שדלתות השאול והקבר ירדו למטה ויסתמו את הקבר, שעת שיחד על עפר נחת, שבעת שנרד אל עפר להקבר שם, ירדו הבדים שהם צירי דלתות הקבר והדלת תסתום את פי הקבר, ואין איש מביט ורואה עוד מה יעשה שם עם המת ור"ל שאף אם אחיה בחיי הנפש לנצח, אין איש יודע מזה בעוה"ז, ופה ישאר תמיד התלונה, או עלי שיחזיקו אותי לרשע, או על ה' שיתנו תפלה בהנהגתו, וא"כ הנהגה זאת אינה בחכמה, ואתם שרציתם להצדיק בזה הנהגת ה' לא אמצא בכם חכם: