ועתה, נהפך הכל מהפך אל הפך, ומתחיל מן הכבוד שהיה לו שעתה נהפך לקלון, שתחת שתחלה ישישים קמו עמדו, עתה שחקו עלי צעירים ממני הם שוחקים עלי על הימים אשר מאסתי את אבותם אף לשיהיו שומרי צאני עם הכלבים:

(ב-ג) גם מאסתי כח ידיהם, הגם שהם צעירים ויכולים לעבוד בכח ידיהם, בכ"ז אמרתי למה לי ולא רציתי לקחת אותם לשמור צאני, אחר שעלימו אבד כלח בחסר ובכפן גלמוד, שע"י שהיה להם מחסור וכפן וישבו תמיד גלמוד נפרדים מבני אדם, אבד כלחם וכחם, העורקים ציה שסבבו תמיד בציה במקום אמש שואה ומשואה במדבריות השוממות:

הקוטפים, ומאכלים שלהם היה שהיו קוטפים מלוח ותערובת, של עלי שיחים ושרשי רתמים, שהיו מערבים עלים ושרשים פראיים, וזה היה לחמם:

מן גו, כי היו מגורשים מן גו העיר על ידי פחיתות מעשיהם, שעת באו אל העיר היו מריעים עליהם כמו על הגנבים, ובני העיר היו צועקים לאמר:

(ו-ז) בערוץ נחלים לשכן, שלא יכנסו אל העיר רק ישכנו בפרצות הנחל, בין חורי עפר וכפים, ושינהקו בין שיחים ושכלם יספחו תחת החרולים, כן היו מריעים עליהם, כי ע"י שהיו.

בני נבל גם בני בלי שם, לכן נכאו מן הארץ, ולא הניחום להתחבר עם קיבוץ האנשים:

ועתה נגינתם הייתי, שהם עושים ממני נגינות לצחק עלי, ואהי להם למלה, שעד עתה לא היה מלה בלשונם כי רחקו מב"א, עתה אנכי המלה שלהם:

כי יתרי, וקשרי שאני אסור בהם ביסורים, פתח וחקק עלי בחוזק, אבל הרסן שהיה עליהם מפני, מה שהם היו קשורים ברסן מפני יראתי, שלחו עתה, באופן תחת שתחלה הייתי חפשי והם אסורים ברסן, נהיה עתה בהפך:

על ימין, בענין שעתה יעמדו על ימיני פרחח ונערים מצורעים, אשר עד עתה רגלי שלחו אותם מן הישוב, ויסלו עלי ארחות אידם האורח של האיד שהיה להם שהיו מגורשים ומתועבים לבני אדם סללו עלי עשו ממני מסילה כבושה עלי, שעתה אני מרוחק מבני אדם חתתם:

נתסו, גם אלה אשר להיתי יועילו, היינו חברי שחשבתי שהם יהיו לי לתועלת נגד היותי, והם יעזרו לי בצרה, הם בעצמם נתצו את נתיבתי הטובה דהיינו מה שהרשיעו אותו והסירו ממנו צדקתו וכבודו ולא עזר למו לא נמצא להם עוזר אותי, כי בהפך נהפכו לי לאויבים:

כפרץ, הם באו עלי כפרץ מים שהוא המים הנפרצים ברחבה מן הבקעת העננים (וואלקען ברוך), ובבוא שואת הענן וחשכו התגלגלו מן הענין עם פרצת המים לשטפני והיא מליצה על שטף דבריהם הרעים אשר היו כענן לכסות שמשו, ויעברו על ראשו המים הזדונים:

ההפך עלי בלהות, תחת שהמליץ ביאת הצרה כביאת העב השופך מים, שהעב בא ונשא ע"י הרוח שמביא העננים, לענין התרחקות התקוה והישועה היה ההפך, שהרוח שנשא את העב אלי ירדף את נדיבתי ונשמתי לצד האחר להרחיקה מעלי, ותחת עב הצרה שעומד על ראשי, תדמה ישועתי כעב עברה שאין גשמי ישועות ורוח נדיבה:

(טז-יז) ועתה עלי תשתפך נפשי כשפיכת המים מן העבים, יאחזוני ימליץ שהימים יאחזו אותו, והלילה מנקר את עצמותיו, כמשל שאדם אחד אוחז והשני מנקרו, שהיום אוחז בי בל אברח והלילה מייסרני ביסורים, (והנמשל שאם היה תמיד לילה היה מת ע"י יסוריו, אבל היום נותן לו כח חדש ואוחזו בל ימות כדי שיהיה מוכן ליסורי הלילה), ועורקי הם הגידים שהדם סובב בהם לא ישכבון וינוחו כי מפני הקדחת הדם סובב במרוצה רבה:

ברב, ר"ל לבושי אשר יאזרני סביב כפי כתנתי, דהיינו העפר ואפר שהוא לבושו עתה, שגופו לבוש בעפר ואפר, והוא אוזר את גופו כפי כתנתו, שהוא דבוק בגופו כמו הכתונת, לבושי זה יתחפש וישתנה תמיד ברב כח, שפעם יהיה לבושו עפר ופעם יהיה לבושו אפר, ומפרש מה הוא הלבוש, כי.

הורני, שה' השליך אותי לחמר, שאני יושב על חומר האדמה, ועי"כ אתמשל פעמים לעפר ופעמים לאפר, והוא לבושי וכתנת גופי המשתנה ומתחפש בכל פעם:

(כ-כא) אשוע אליך תהפך לאכזר לי, ר"ל אני אשוע לישועה ותפלתי הוא שתהפך לאכזר לי ותמיתני, למען אפטר מן היסורים ולא תענני, למלאת שאלתי, רק בהפך כשעמדתי תתבונן בי, ותשגיח עלי שלא אמות, כדי שיארכו ימי יסורי, והנה אשוע אליך שתהפך לאכזר לי ושתשטמני בעוצם ידך במה,

שתשאני אל רוח, שיתפרדו חלקי גופי ואנשא מן העולם אל הרוח ששם תרכיבני לעלות ברכב וסוסי רוח השמימה, ותמוגגני תושיה, שע"י החולשה יתמוגג וימס גופי ויתפרדו חלקי הרכבתי אל יסודותיו:

כי, אחר שידעתי שהתושיה והחולשה מות תשיבני, שהסוף יהיה שעל ידי החולשה אשוב אל המות, אשר הוא בית מועד לכל חי, שכולם מזומנים למות:

אך, ר"ל רק לא בקבר ישלח המות עוד את ידו, שאחר שנקבר האדם אז הוא בטוח מיד המות ומכותיו, שאחרי שמת ונקבר לא ימות עוד שנית.

אם בפידו להן שוע, אם בא ישועה (לכל חי) ע"י פידו ושברו, מי שנשבר ע"י פיד המות ועי"כ נושע מן החיים המרים למצוא מנוחה בעי הקבר, אך אז הם בטוחים מיד המות ומכתו, אבל כ"ז שהם חיים בהכרח תשיגם יד המות:

(כה-כו) אם, שואל וכי לא בכיתי לקשה יום, וכי לא עגמה נפשי אל האביון הכי לא הצטערתי בצרתם, אשר לכן נענשתי במה שקויתי טוב ויבא רע, הלא הייתי מצטער תמיד עם רועי המזל והעניים, ולמה הגיעני הצרה הזאת:

מעי רתחו, ע"י הקדחת הפנימי ואש החולי הבוער בקרבי בלי הפסק, וגם קדמוני ימי עני שהיום מבחוץ בוער ג"כ כתנור מרוב העוני והצרה:

קדר, עד שהלכתי קדר בלא חמה, שאני שחור מן הצרות לא ששזפתני השמש, ועת אשר קמתי ואשוע בקהל רב, אז.

אח הייתי לתנים, נדמה בעיניהם כאלו אני תנים ובנות יענה שטבעם לקונן ולצעוק תמיד, ואין איש משים לב לרחם על שועתי:

עורי, דלתות הכתובים מקבילים, אח הייתי תנים, שהתנים מקונן וגם עורו שחור, וכן עורי שחר מעלי כעור התנים, וריע לבנות יענה, שהם מקוננים ושוכנים במדברות החמים כן עצמי חרה מני חורב:

ויהי לאבל כנורי, וגם דמיתי כתנים ובנות יענה במה שהיה לאבל כנורי כמוהם: