המוכר פירות. נותן לו דמי זרעו וכו'. הכי מייתי לה להפלוגתא בברייתא התם דף צ"ג ע"ב ופסקו הפוסקים כת"ק דאינו נותן לו אלא דמי זרע:

מהו שיחלקו את השאר. ועיקר הבעיא דכיון דמין שאינו במינו הוא אם אמרינן דבטל ברוב לענין זה. ומשמע דהמסקנא הכא דצריך ליתן ולהחזיר לו כל הסאה והכי משמע נמי בסוגיא דביצה דף ל"ח ע"ב דקאמר התם הרי שנתערב לו קב חטין וכו' יאכל הלה וחדי וכו' אלמא כיילא חסריה וכו' דלא שייך ביטול בממונא. ולפ"ז גם בבעיא ראשונה כהן וישראל חולקין בשבח דממונא דכהן הוא אלא דיש לחלק בין ממון שיש לו תובעין לאין לו תובעין דמצי אמר לכהן אחרינא יהיבנא ואין להאריך כאן:

רבי חייה בר ווא שאל בא בסוף שבוע וכו'. האי בעיא תליא בפלוגתא דריב"ל ור' יוחנן וכבר בארתי התם דמסקנת הפוסקים כר' יוחנן ומשום דרבא בפ' בתרא דע"ז קאי כוותיה דאמר כל דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא ומבואר בגיטין שם:

ויידא אמרה דא. ממסקנא דהכא משמע כפי' הרשב"ם ז"ל דהאי דקאמר ומיישן והולך עד החג על מיושן קאי שצריך שיהא ג' שנים שלימות וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז ממכירה הל' ו' דעל המיושן כתב וצריך שיעמוד ולא יחמיץ עד החג. ובגיטין כתבתי דגם לפי' הרא"ש ז"ל שפי' דעל הישן משל אשתקד קאי מתפרשת הסוגיא דהכא וע"ש:

ארון עומד באמצע ותולק הבית עשר אמות לכל רוח. והכי גריס בברייתא התם דף צ"ט ע"א ארון שעשה משה יש לו ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח. וא"כ לכל רוח ורוח ממש קאמר. והרשב"ם ז"ל פי' יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ורוח לימינו ולשמאלו הרי עשרים בלא ארון ולפניו כ' עד הדביר. ובהדיא קאמר הכא דהארון באמצע היה עומד. וכן פירש רש"י ז"ל ביומא דף נ"ב ע"ב במתני' החיצונה היתה פרופה וכו' בפ"ק דמגילה דף י' ע"ב בהאי ברייתא ארון שעשה משה וכו' ומה שתמה התיו"ט ביומא פ"ה משנה ב' מהאי ברייתא על הרמב"ם ז"ל. מברייתא גופה דהתם ליכא לתמוה דאפשר לפרש כמו שפי' הרשב"ם ז"ל כאן אלא דמהכא הוא דקשיא ואפשר לומר דמה שכתב הרמב"ם בריש פרק ד' מהל' בית הבחירה אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח. אין כוונתו שעליה ממש היה מונח ואף הארון היה במערבו אלא דאפשר דהארון לעולם באמצע היה עומד כדתני בברייתא דהכא בהדיא ומקצתו מהארון הי' מונח ונוגע על האבן שהיתה במערבו. וזה היה לסימן שהיא אבן שתיה שממנה הושתת העולם. וכך נראה קצת מלשונו שלא כתב עליה היה הארון עומד. כן יש לדחוק לפרש שלא יהיו דבריו נגד ברייתא מפורשת להדיא:

וזה עושה לו פותחת. מפרש בגמ' התם משום חשד אשתו ופי' נ"י שהרואים אותו נכנס בלא רשות תמיד אפשר יוציאו לעז על אשתו ויבואו לתשדה ובדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ו מהל' שכנים הלכה י"ג. ובעל חצר משום חשד אשתו שלא תכנס לשם אלא מדעתו נראה שהוא ט"ס וצ"ל שלא יכנס:

בונה מלפנים כבחוץ. כמה דאמר ר' יוחנן נמי התם דעביד להו בקרן זוית וכפי' הרשב"ם ז"ל דלא לצד הפתח קאמר כדעת הי"מ אלא באותן הזוית שכנגד הפתח. ובהדיא קאמר הכא בונה מלפנים. ומיהו במה שפירש הוא ז"ל לפי שיטתו להא דמשני במעמיק שהכוך שבקרן מתרחק מן הכוכין שמכאן ומכאן וכו' ולא הוי ניחא ליה לפרש במעמיק זה תחת זה מתמח הקושיא שהקשה דא"כ יעשה כן בכל המערה. אבל קושיא זו כבר מתורצת היא בתוס' ד"ה דעביד להו וכו' דכל המערה א"א לעשות כן לפי שהיה מתקלקל כותל המערה. ובהדיא קאמר הכא בני חדא מלעיל וחדא מלרע וא"כ לשי' זו בעצמה דעושה אותן בקרן זוית ממש מתפרש הוא לענין מעמיק כפי' הי"מ בזה:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא