Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המביא כדי יין ממקם למקום. מוקצה שיבש אסור ליגע בו. היינו בשלא ידעו הבעלים שכבר יבש וראוי לאכילה ואסחו דעתייהו מיניה מבעוד יום וכדקאמר הכא בריש מכלתין וע"ש שביארתי בענין דהב"י כתב בזה דהירושלמי פליג אגמרא דילן דנ"ל דלא פליג דמה דאמר בבבלי דף כ"ו בפשיטות והאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר היינו בשבת כדאיירי התם והכא בי"ט הוא דאיירי וקיי"ל כרב נחמן דאחמיר במוקצה בי"ט מבשבת וכתבתי עוד שם דעוד איכא נ"מ בהא בדין ביצים שנמצאו במעי אמן בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולפי סברת בעל המאור ז"ל דאף לפי דעת הסוברים לאסור ביצים שנולדו בי"ט מתרנגולת העומדת לגדל ביצים משום מוקצה וכדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בזה דפסקו כרב נחמן היינו דווקא בעומדת לגדל ביצים לגדל אפרוחים דבהא הוא דאסחו דעתייהו מינייהו. ולפ"ז בביצים שנמצאו במעי אמן שרי אפי' התרנגולת עומדת לגדל ביצים שהרי אלו אינן ראוין להוציא אפרוחים ואי משום דלא ידע בהו מערב י"ט שימצאו במעי אמן למחר כשעבר ושחט התרנגולת בי"ט א"כ דמיא לדין מוקצה שיבש ולא ידע בו ותליא במה שנתבאר אי פליגי הני תרי תלמודי או לא פליגי ועיין שם במה שנתבאר עוד מענין בס"ד:
באילין פיצולייא הוה עובדא. כבר כתבתי במעשרות שם דהיינו כדגריס בבבלי שלהי מכלתין בעא מיניה ר"ש בר רבי מרבי פצעילי תמרה לר"ש מהו א"ל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקין בלבד וכפי' התוס' שם דפצעילי תמרה פגי תמרה הן שעדיין לא נתבשלו וסופן להיות נגמרין ופוצעין אותן לשנים בסכין ומעלין אותן לגג ליבשן ולא הוו כגרוגרות וצימוקין דלא דחנהו בידים דלא היו ראוין מעולם וזהו דקאמר הכא אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד כלומר כמו תאנים וענבים שמעלין אותן ליבשן וליעשות גרוגרות וצימוקין וראוין הן מעיקרא אלא שדחה אותן בידים ולאפוקי באלו שלא היו ראוין מעולם ועכשיו נעשו ראוין כגון שרואין אותן שנתבשלו כבר לית בהו משום מוקצה מטעמא דלא דחינהו בידים ונקטינן מיהת מכאן דכמו דאמרינן בעלמא דיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי כגון בקדשים דמסקינן דלא כר' יוחנן דס"ל הוי דיחוי וכדפסק הרמב"ם וביארתי לזה בכמה מקומות. וכן לענין דיחוי אצל מצות דפשטינן בפ' לולב הגזול גבי הדס שנקטם ראשו ועלתה בו תמרה דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי כ"א בנראה ונדחה לא אפשיטא התם הבעיא אי הוי דיחוי במצות או לא ונקטינן לחומרא. ה"נ לענין איסורא דמוקצה דאמרינן כעין ה"ג כדמוכחא מהתם ומהכא דכל היכא דלא היו ראוין מעולם והיום הוא דנראו לא אמרינן בהו איסור מוקצה לר"ש דקיי"ל כוותיה לגבי שבת דלא דמי לגרוגרות וצימוקין שהיו ראוין כשהיו תאנים וענבים ודחנהו בידים לעשות מהן גרוגרות וצימוקין ואסח דעתיה מינייהו כל זמן שלא נתייבשו לגמרי ומפני שמסריחות בינתיים כדקאמר הכא וכך הביא הרמב"ם ז"ל לזה הטעם בהל' שבת בפ' כ"ו בהל' י"ד ע"ש:
שמואל אמר בשלא נתכוין לעבותה וכו'. בבבלי דף ל' ע"ב גריס מאי שנא מן הסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי סתר אהלא אמר רב יהודה אמר שמואל מאי סמוך סמוך לדפנות רב מנשיא אמר אפי' תימא בשאין סמוך לדפנות כי תניא ההיא באיסורייתא ופירש"י ז"ל חבילות קנים שנתנן על הסכך ומדלא התיר אגדן לא בטלינהו לגבי הסכך. ומשמע דהא דהכא נמי בהני תרי אוקמתות דהתם מיתפרשא אלא דבדרך חליפין היא כדרך הש"ס הזה דהא דשמואל דהכא כהאי דרב מנשיא דהתם והיינו דקאמר בשלא נתכוין לעבותה כלומר שלא התיר אגדן וכדפרישית בפנים וזה האומר בפני שמואל בטפול לה הוא כדברי שמואל בעצמו התם מאי סמוך סמוך לדפנות. ובהגה"ת אשר"י בשם א"ז כתוב על זה והיינו קנים שהקימם סביב הדפנות ולא נארגו עם הדופן ולא בטילי לגבי דופן ובשלא נתכוין לעשות שיהא הכותל עב דאם נתכוין לעבותה אסור אבל אם התנה מותר. והביא הב"י לדבריו בסי' תקי"ח עד נתכוין לעבותה אסור ומסיים שם והכי אמרינן בירושלמי ובודאי הא דשמואל דהכא בשלא נתכוין לעבותה וכו' לא קאי אלא על הסכך שהרי זה האומר בפני שמואל בטפול לה הוא כאוקמתא אחריתא וכהאי דשמואל גופיה דהתם וכדלעיל והא דשמואל דהכא כרב מנשיא דהתם ומשמע דעל הסכך קאי וכפירש"י ז"ל אלא דאפשר דנלמד מדהכא דכי היכי דאמרינן בסכך דווקא בשלא נתכוין לעבות הסכך ה"נ אמרינן בקנים שסביב הדפנות כן. ובענין דינא להני אוקמתות משמע דלא פליגי וכן הביא הרי"ף ז"ל להני תרתי אוקימתי ומשמע דתפס שניהן להלכה וכן הובא בהרא"ש והטור שם. והרמב"ם ז"ל לא הביא אלא כדברי שמואל דהתם שכך כתב בפ"ב מהל' י"ט בהל' י"ד נוטלין עצים הסמוכין לדופני הסוכה ומסיקין בהם ועיין בכ"מ שם שלאחר שהעתיק האוקמתות כתב וז"ל וכתבה הרי"ף משום דמשמע ליה דפליגי ופסק כשמואל. וזה קשה ונראה דיש חסרון בדבריו וכצ"ל ורבינו לא הביא להא דרב מנשיא משום דמשמע ליה דפליגי ופסק כשמואל. ומ"מ צריך תלמוד מהיכן משמע ליה דפליגי ואפשר מדקאמר רב מנשיא אפי' תימא וכו' משמע דלא ניחא ליה לפרש כשמואל ומשום דבקנים הסמוכים לדפנות לא ניכר מחשבתו דלא בטלינהו לגבי דופן אבל באיסורייתא שנתנן על הסכך ניכר מחשבתו דלא בטלינהו מדלא התיר אגדן ופסק כשמואל דהוא מאריה דתלמודא טפי. וזה ודאי דלא גריס כגי' הרא"ש רב אשי אמר אפי' מן הסכך ובאיסורייתא וכו' דא"כ היה לו לפסוק כרב אשי דבתראה הוא אי הוה משמע ליה דפליגי ומ"ש בהג"א אבל אם התנה מותר דבר זה אינו מוסכם ותליא לפי גירסאות והשיטות המתחלפות כאשר יתבאר בדבור דלקמן:
כשלא התנה אבל אם התנה מותר וכו'. למאי דפרישית בפנים שלפי הנראה שהן שתי אוקמתות כדהתם דשמואל דקאמר בשלא נתכוין לעבותה וכו' היינו כרב מנשיא דהתם ואידך האומר בפני שמואל בטפול לה היינו כדשמואל גופיה התם מאי סמוך לה סמוך לדפנות וכמוזכר הכל בדבור דלעיל א"כ הוי משמע דהא דקאמר אם התנה מותר מיפריך פריכא היא כדפריך עלה רב נחמן בר יעקב ויש אדם מתנה לסתור אוהלין ואף על זה האומר בפני שמואל בטפל לה פריך ג"כ עליה כדקאמר והוה רב נחמן בר יעקב הוי בה וכדפרישית דממ"נ קשיא אי בשאין הקנים ארוגים עם הדפנות למה לי תנאי דמהיכי תיתי יהיה אסור ליטול מהן ואי בשארוגין הן עם הדפנות מה מהני בהו תנאי סוף סוף קא סתר אהלא ולפי פשטה דהשמועה זו כפי הנראה לפרשה א"כ דין תנאי זה תליא בחלוף הנסחאות דהתם דגריס שם בהברייתא אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה וכו' ואם התנה עליה הכל לפי תנאו וכו' ושקיל וטרי עלה ומי מהני בה תנאי וכו' עד דאוקי רב מנשיא בריה דרבא וקאמר סיפא אתאן לסוכה דעלמא וכו' ופירש"י ז"ל סיפא ואם התנה אסוכה דעלמא קאי וארישא קא מהדר דאיפליגו בה ת"ק ור"ש דקתני אין נוטלין וכו' ואוקימנא בשנפלה ומשום מוקצה וקאמר אם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול מחר יסיקנה הכל לפי חנאו. וכ"פ הטור סי' תקי"ח ואם התנה ליטול ממנה בי"ט ונפלה מותר אף לת"ק אפי' מעיקר סככה. אלא שאין כן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ולא הביאו כלום מהתנאי בעצי סוכה ולא היה לפניהם נוסחא זו בהש"ס כמבואר מדברי בעל המאור ז"ל והרמב"ן והר"ן ז"ל שיש חילוף נסחאות בענין התנאי בעצי סוכה דעלמא ולמאי שפירשתי שמעתתא דהכא כפי פשטה הוה להו סייעתא מכאן דמילתא דהיתירא בתנאי מיפריך פריכא הכא ומיהו בעיקר פירוש של השמועה דהכא לבי אומר לי שיש לפרשו בענין אחר וכעין ההיא דהתם וזה דעל מה דפריך רב נחמן בר יעקב ויש אדם מתנה לסתור אוהלין על זה קאמר הש"ס דיש האומר בפני שמואל לתרץ קושיא זו בטפול לה מיירי ובטפול לה כמו בטפילה היא והיינו בסוכה רעועה מסקינן כדמשני התם אליבא דר"ש דמאתמול דעתיה עלויה. וטפילה בלשון המשנה שהיא רעועה וצריך טפילה בטיט וכיוצא בו כדי לקיימה לפי שעה וכמו ששנינו בפ' שלישי דכלים חבית שנתרועעה וטפלה בגללים ומה דהדר קאמר והוה רב נחמן בר יעקב הוי בה היינו דסוף סוף הוה קשיא ליה דאי הכי על כרחך דמוקמת לסתמא דמתני' כר"ש דווקא דלית ליה מוקצה בי"ט דאליביה הוא דמוקמינן הכי כדקאמר בהדיא התם והא אנן קיי"ל כר' יהודה במוקצה בי"ט ולטעמיה הוא דאזיל כדפסק רב נחמן בריש מכלתין כר' יהודה במוקצה בי"ט וכך היא שיטת דרוב גדולי הפוסקים כמו שזכרתי בריש מכלתין ובכמה מקומות וסתם רב נחמן הוא רב נחמן בר יעקב כדכתבו התו' בשלהי פ"ג דגיטין ד"ה אנא לא צריכנא להו וכו' וכדמוכח מכמה דוכתי שהביאו שם וכן מוכח מכמה דוכתי בהאי תלמודא ולפי פירוש הזה יותר נוח לנו ליתן טעם שלא הביאו הרי"ף והרמב"ם ז"ל להאי היתירא דתנאי דזה הכל אליבא דר"ש הוא כמבואר שם ומפירש"י ז"ל והם לא פסקו כר"ש במוקצה בי"ט אלא כר' יהודה כמוזכר הכל לעיל שם. וסייעתא גדולה ממה דקאמר הכא והוה רב נחמן בר יעקב הוי בה וכדפרישית. והתוס' בד"ה אמר רב מנשיא בריה דרבא כתבו ג"כ מן הסברא דבמוקצה מחמת איסור לא אשכחנא דמהני ביה תנאה ע"ש וזהו כטעם נוסף הוא למאי דאמרן:
הלכה כדברי מי שהוא מחמיר ובלבד מן המפוזרין שבקרפף. כדפרישית לפי הגי' שבתוספתא וכמו שהובאה בבבלי וא"כ להלכתא עולה כמסקנא דהתם וכשמואל שאין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף ומתני' יחידאה היא וכר"א בר"ש ולית הלכתא כוותיה אלא לחומרא בהא דפליג על ר' נתן דהתוספתא כמבואר בפנים וכ"כ הרמב"ם שם ומביאין מן המכונסין שברשות היחיד ואפי' היתה מוקפת שלא לשם דירה וזהו קרפף שאמרו:
אמר ר' מנא כבית דירה עביד לה ר' יודה. למאי דמדמי הכא היתר טלטול בקרפף לדינא דמתני' לענין היתר נטילת עצים ממנו לרמי דר"י אדר' יודה ומשני ר' מנא דלעולם בעי ר' יודה סמוך לעיר אלא דבענין בית דירה הוא דפליג בעירובין וחשיב ליה בור שיח ומערה כבית דירה דקאמר התם ר"י בן בבא א"כ משמע נמי דסמוך לעיר דקאמר ר' יהודה היינו סמוך לעיר ממש דבכה"ג הוא דהתירו בעירובין לטלטל בתוכו וא"כ השתא דר' יוסי פליג וקייי"ל כוותיה לא בעי סמוך לעיר ממש אלא אפי' בתוך התחום נמי ולאפוקי חוץ לתחום ובזה הוא לקולא ולעולם צריך שתהיה לה פותחת וכדברי הרמב"ם שם וכדפרישית במתני'. ולא גריס התם ש"מ רבי יוסי תרתי לקולא קאמר אלא ש"מ ר' יוסי לקולא קאמר וזה מבואר הוא ואין להאריך:
ונפחת נוטל ממקום הפחת. פירשתי בפנים כדברי רש"י ז"ל דמדמוקמינן דמתני' באוירא דליבני איירי א"כ ליכא איסורא דאורייתא ובמוקצה דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. והתוס' בד"ה ונפחת וכו' הקשו על זה דהא מוכח מכמה מקומות דאף במוקצה דרבנן אמרינן מיגו דאיתקצאי וכו' כדאמרי' גבי סל לפני האפרוחים וכו' ומה שתירצו בשם ה"ר משה דלא אמרו אלא כשאין המוקצה מסתלק מן העולם כגון מעות שעל גבי הכר וכו' ומחלק בין אם המוקצה בין השמשות היתה מחמת חסרון מלאכה דאורייתא דבזה אמרינן מיגו אעפ"י שהמוקצה מסתלק מן העולם כבר הקשו שם על זה ובעיקר הקושיא על רש"י תירצו דאתיא האי סתמא דמתני' כר"ש דלית ליה מוקצה וכו' ותירוץ זה אתיא דלא כהלכתא דהא אנן קיי"ל כרב נחמן דריש מכלתין דהלכה כר' יהודה במוקצה בי"ט וכמבואר הכל שם. והרמב"ן ז"ל מביאו הר"ן ז"ל תירץ בענין אחר דשאני הכא שאעפ"י שאסור לפחות מ"מ אין הפירות מוקצין מחמת איסור סתירה דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור אלא בשהאיסור בגופן או שנעשה בסיס לדבר האסור כגון דומיא דנר אבל הכא הפירות ראוין הן ולא נעשו בסיס לבית אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול ליהנות מהן ואינו אלא כאילו היו פירותיו במקום שאינו יכול להלוך שם עכ"ל ולפי תירוץ הזה אין אנו מוכרחין לומר דלהת"ק דמתני' ג"כ באוירא דליבני מיירי וכדעת רש"י שפי' כן אלא דהאי אוקמתא דשמואל אינו אלא אליבא דר"מ בלחוד דפריך עליה והא קא סתר אהלא ואליביה הוא דמשני באוירא דליבני אבל להת"ק דנפחת מאליו דווקא הוא דמתיר ליטול הפירות לא צריכין להאי אוקמתא אלא אע"ג דבנין גמור הוי מ"מ כשנפחת לא אמרינן מיגו מטעמא דהפירות גופן לאו מוקצה נינהו. וזהו טעמיה דהרמב"ם ז"ל לא העתיק כלל האי אוקמתא דשמואל אלא סתם וכתב בפ"ב מהל' יו"ט הל' ט' בית שהוא מלא פירות מוכנין ונפחת נוטל ממקום הפחת. ומשום דלהת"ק דהלכתא כוותיה לא איצטריך לן לאוקמתא דאוירא דליבני אלא שהפירות יהיו מוכנין ולית בהו משום מוקצה ולאפוקי גרוגרות וצימוקין שלא נתייבשו כל צרכן וכיוצא בהן וזה פשוט:
רב אמר מסיקין בכלים וכו'. וכן הלכה וכדמוקי לה בבבלי פרקין דף ל"ב דאתיא כר' יהודה וכן פסקו הפוסקים:
רב הוה יתיב קומי ר"ח רבה והוה אכיל וכו'. האי עובדא איתמר בבבלי שבת דף כ"ט וכהאי דר' אימי דהכא דכנגדו בי"ט אסור אמר ליה והכי הוה המסקנא כר' יהודה מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהן:
הלכה כמי שהוא אומר מבקעין בקרדום. למאי דפרישית בפנים לא פליגא על סתמא דמתני' אלא דאתיא כלישנא קמא משמיה דרב שם דף ל"א ע"ב דאקרדום איתמר לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר ולא קיימא הכי אלא כאיכא דמתני לה אסיפא דאקופיץ איתמר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מי"ט בהל' י' וכפי טעמו שם דלמה אין מבקעין בקרדום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. וצד הנקבות של הקופיץ דומיא דסתם קרדום הוא ודרך מעשה חול הוא:
מאן דאמר מפספסין בבריא וכו'. כבר כתבתי בנזיר שם דלא מחלק בבבלי הכי משום דסתמא תנן במתני' נזיר חופף ומפספס וטעמא דלא אמרינן דהוי כפסיק רישא אלא בדבר שהוא משיר את השיער בודאי כמו הסורק והחף באדמה וכך היא לשון הרמב"ם בפ"ה מהל' נזירות בהל' י"ד דפסק כר' ישמעאל לא יחוף באדמה מפני שמשיר את השער ודאי. וכן הא דמחלק לעיל מינה לענין מגל דהכא בין מגל יד ובין מגל קציר דמגל יד מבקעין בו זה לא מצינו בבבלי ומשום דסתמא ולא במגל תנן והרי זה ג"כ כפי טעם הרמב"ם שהוזכר הוא דבמגל יד נמי דרך עובדא דחול הוא משא"כ בקופיץ בצד הקצר שלו. וכן נמי הא דמחלק הכא בענין מוללין בין לחין לבין יבשים לא מחלק הכי בבבלי מכלתין דף יב ע"ב אלא סתמא קאמר רבא שם מוללין מלילות וכו' ופסקו הפוסקים כרבא וכן בעצי בשמים מייתי התם בפרקין דף לג ע"ב מטלטלין עצי בשמים להריח בהן וכו' ומוללו ומריח בו אלא דבענין לקוטמו להריח בו בעי לחלק שם בין לחין לבין יבשים אבל לא קאי למסקנא אלא אפי' קשים ויבשים מותר לקטמן להריח בהן כדפסק הרמב"ם בפ' י"א מהל' שבת בהל' ח':
מאן דאמר ממתקין בשנתנו ע"ג הגחלת וכו'. בבבלי שבת דף קלד ע"ב ת"ר אין מסננין את החרדל ואין ממתקין אותו בגחלת והתניא ממתקין אותו בגחלת לא קשיא כאן בגחלת של מתכות כאן בגחלת של עץ א"כ אין חילוק בין אם נתנו ע"ג הגחלת ובין אם נתן הגחלת עליו בשל עץ אסור דהוי כיבוי ובשל מתכות מותר דלא שייך ביה כיבוי ומ"מ לכאורה קשיא דנהי דבשל מתכות לית ביה כיבוי מדאורייתא מדרבנן מיהת אסור כדמשמע בפ' כירה דף מ"ב גבי מכבין גחלת של מתכת בר"ה דהואיל דאין איסורו אלא מדרבנן משום רבים הוא דמותר. וא"כ אמאי מותר כאן לכתחלה וצ"ל דאף דאסור מדרבנן לצורך י"ט התירו וכמו דבר"ה התירו משום שלא יוזקו בו רבים ה"נ הכא לצורך י"ט ובגחלת של עץ לא התירו ואע"פ דשאר מלאכות לצורך אוכל נפש מותר בי"ט משום שיכול לתקן זה בגחלת של מתכות וכיוצא בה בגוונא דלא שייך ביה כיבוי:
מאן דאמר שפין בשנתנו מערב י"ט וכו'. גם בהא לא מחלק בבבלי כלום בהאי ברייתא דמייתי פרק במה טומנין דף נ' בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקין:
והא תני מודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע וכו'. עיין לעיל פ' ואלו קשרים מה שנתבאר מענין זה בס"ד:
לא יפתחם בי"ט וכו'. מגי' התוספתא משמע דגרסינן ג"כ במתני' אין פותחין את הנר וכגי' הרמב"ם וכפירושו וכמ"ש בפ"ד מי"ט בהל' ח' וכמו שהבאתי במתני' דפי' רש"י ופי' הרמב"ם תלוין הן לפי שנוי הנוסחאות. ובהא דקאמר הכא אתיא דיחידאה דהכא וכו' זהו כלישנא בתרא דרב יוסף דהתם דף לב אלא דאביי דחי לה שם:
תני לא יצא הסומא במקלו וכו'. תוספתא זו הובאה בבבלי פ' אין צדין בדף כה ע"ב ועיין לעיל פ"ק בהל' ו' ד"ה לא סוף דבר וכו' מה שנתבאר מענין זה בס"ד:
מה ביניהון לעשות צבור וכו'. התם דף ל"ג ע"ב קאמר לחלק כן אליבא דר"ש ורבנן דברייתא אבל בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' פליגי כדפרישית במתני' מאן דאמר מלבנין בבדוקין וכו'. משמע דמוקי למתני' ברעפים חדשים כדפרישית וכאוקמתא קמייתא מדברי רבה בר בר חנה דקאמר מפני שצריך לבודקן אבל לאמרי לה מפני שצריך לחסמן אין חילוק בין חדשים לישנים והכי מסיק התם לקמן דף ל"ד גבי בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא וכו' א"ל אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה ותפס לזה הרמב"ם ולפיכך סתם וכתב בפ"ג מהל' יו"ט בהל' י"א אין מלבנין את האבנים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן ובין חדשים ובין ישנים מיהת מתחסמין הן ביותר:
הדרן עלך פרק המביא