Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שהוציאוהו. ר' יהודה אומר הוא ושלש אמות וכו'. תוספתא זו הובאה בבבלי פרקין דף מ"ח פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה וקאמר מאי בינייהו איכא בינייהו ארבע אמות מצומצמות ולפרש"י לרבי מאיר מרווחות לרבי יהודה מצומצמות. והרי"ף והרא"ש כתבו בהיפך לרבי מאיר מצומצמות ולרבי יהודה מרווחות. וכך היא נראה מדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות שבת בהלכה ט"ו שכתב במדת אדם כשיפשוט ידיו ורגליו וזהו כרבי מאיר אלא שפסק להחמיר כמ"ש הכ"מ שם:
אמר ר' אחא דר' נחמיה היא וכו'. מדאוקי למתני' כדר' נחמיה דפירות א"כ ס"ל דדין שניהם שוים כמו שהאדם צריך שתהיה גם החזרה שלו בשוגג כך הפירות ולא משמע כן בבבלי בריש פרקין דאוקי מילתא דרב פפא דמתיר בפירות אפי' חזרו במזיד כתנאי וס"ל לר"פ כת"ק דברייתא ולא כר' נחמיה וראב"י ובאדם דמתני' כ"ע ל"פ שצריך שתהי' גם החזרה שלו שלא לדעת וע"כ לר"פ מתני' אף כדת"ק אתיא דשאני פירות דלעולם אנוסין מיקרי ע"י האדם. וכן פסקו ז"ל כהת"ק כדפסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות יו"ט וכן התוס' והרא"ש ז"ל כאן. ומיהו הא דקאמר הכא ואתיא דר' נחמיה כר"מ לכאורה קשיא הא אפי' כר' יהודה אתיא דעד כאן לא פליג ר' יהודה וס"ל בשוגג לא יאכל בו ביום אלא במבשל דאיסורא דאורייתא הוא דעביד אבל הכא אימא מודה. ואפי' נפרש דה"ק ואתיא דר' נחמיה דמתיר בשוגג ולא קניס שוגג אטו מזיד כר"מ דאיהו נמי לא קניס דאי כר' יהודה הא קניס שוגג אטו מזיד ולר' נחמיה דבמזיד אסור א"כ הוה ליה למיקנסיה אף בשוגג וא"כ לא אתיא מילתא אלא כר"מ. וכך נראה מדברי התוס' שפירשו כן שכתבו בד"ה מכלל דת"ק וכו' להוכיח דטעמיה דראב"י לאו משום דקניס שוגג אטו מזיד אלא משום דלמא אתי להוציאן חוץ מד' אמות וסיימו וכן איתא בירושלמי וכו' והיינו כדאמרן דלא קניס שוגג אטו מזיד וזהו כר"מ. מ"מ היא גופה קשיא דמאי דוחקיה לאוקי מילתיה כר"מ דילמא הא דקניס ר' יהודה שוגג אטו מזיד באיסורא דאורייתא הוא דקניס. וצ"ל דס"ל להאי ש"ס דמאן דקניס שוגג אטו מזיד אפי' בדרבנן קניס ומאן דלא קניס אפי' בדאורייתא לא קניס. וכך העליתי בפ"ב דתרומות בהלכה ג' ד"ה בשוגג באיסור דמוכרח כן להאי ש"ס מכמה סוגיות. והתוס' כתבו כאן בפשיטות דקיי"ל דלא קנסינן שוגג אטו מזיד לא בדאורייתא ולא בדרבנן. וקשיא על זה דהא מוכרח היא ממסקנת הש"ס דילן בגיטין דף נ"ג ונ"ד דלר' יהודה דקי"ל כוותיה לגבי ר"מ ס"ל דבמידי דאורייתא שפיר קנסינן שוגג אטו מזיד ואפי' במידי דרבנן במקום דאיכא למיחש לאיערומי איכא דס"ל הכי. ויש הרבה שיטות וחלוקי דינים בזה כמו שהארכתי במקומו בתרומות שם בס"ד:
רבי יעקב בר אחא וכו' מהלך באלפים ומטלטל בד' אלפים אמה ע"י זריקה. זהו כשמואל בבבלי פרקין דף מ"ב והכריעו הפוסקים הלכה כשמואל. והתוס' בד"ה ונכרים כתבו ובירושלמי מוקי לה בר' יהושע וכ"כ הרא"ש ולא אשכחן הכא אוקימתא מוחלטת כר' יהושע בפי הגירסא אשר לפנינו אלא דהוון בעי מימר לאוקי פלוגתייהו דאמוראי אליבא דר' יהושע דוקא ודחי לה הש"ס דאפילו אליבא דר"ג פליגי כמבואר היטב בפנים:
אם היה הים גלני. ובבבלי שם ע"ב אמרו לאיכא בינייהו אחריתא בקופץ מספינה לספינה ומשום דבים גלני נמי א"א דלא ניידא הספינה מארבע אמות לארבע אמות. ומיהו הכריעו הפוסקים כרב דאמר הלכה כר"ג אף בדיר וסהר כדפסק הרמב"ם בפכ"ז מהלכות שבת בהלכה י"ב וכן הכריחו התוס' בדף מ"ג מכמה סוגיות ע"ש:
תיפתר שהיה בנמל יותר מבית סאתים. וסתם נמל לא הוקף לדירה וא"כ לא הוה מהני ליה מחיצות וכדכתב הרמב"ם בפ"ז בה"ד מי שעמד מבעוד יום וכו' או שהיה בא בדרך ונתכוין לשבות ברה"י הידוע אצלו וכו' ואם היתה רה"י זו מקום שלא הוקף לדירה אם היה בה בית סאתים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח ואם היתה יותר על בית סאתים אין לו בה אלא ד' אמות וחוצה להן אלפים אמה לכל רוח ולפ"ז היתה השאלה אם מותר להן לירד ולהלך את כולה והא דקאמר ולא יהיו מחיצות גבוהות עשרה וכו' או או קאמר כדפרישית בפנים:
ואפילו יצא למגדלה וכו'. כדפרישית שהיה תחום מגדלה מובלע בתיך תחום טבריה ואתיא דרשב"ל כרב שימי בר חייא בבבלי דף מ"ד דהבלעת תחומין מילתא היא. וכ"פ הרמב"ם בפכ"ז מה' שבת ודוקא ביצא לדבר מצוה כדמסיח התם דבהא הוא דמודו ליה רבנן לר"א וכן אם יצא לאנסו כמו שנתבאר לעיל:
אשכח תני בשחרית זרחה החמה וכו'. לפי הגי' דבבלי דף מ"ה לשחרית מצאוהו רועי בקר וכו' א"כ תשובת חכמים שאמרו לו משם ראיה שמא בלבו היתה וכו' קיימת היא דאין ראיה מר טרפון אבל לפי גי' דהכא שפיר טפי שאילו היתה בלבו למה המתין עד שזרחה החמה וש"מ שלא היה יודע עד שאמרו לו רבי הרי העיר לפניך הכנס:
ואפי' ער ולא קנה לו שביתה וכו'. כדפרישית וזה מוסכם הוא שאם רוצה לקנות שביתה במקומו א"צ שיאמר בפירוש תקנה לי שביתה כאן אלא קנה שביתה ממילא וממקומו אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח. וכן מבואר הוא בהלכה דלקמן:
גר שטבל לאחר שהאיר המזרח וכו'. ולא נפשטה האבעיא ומסתברא דלא קנה כלום דלא דמיא להא דאמרי' אלו היה ער קנה ישן נמי קנה דגר שלא טבל לאו בר אקנוי' שביתה הוא דהוה. ומיהת ש"מ מהכא דגר יכול לטבול בשבת ולא אמרי' תקוני גברא הוא דטבילה עצמה מותרת בשבת וגברא ממילא הוא דאיתקן:
בירר לו מבעו"י וכו'. הא ודאי ע"כ דבעלמא קאי דלא שייך לומר מבעו"י אגוונא דמתני' ולא על גוונא דריש פירקא אלא כדפרישית בפנים. ומיהו הא דר' בון יש לפרש דה"ק דאם אתה בא לדמות האי בעיא שבירר לו אחד מן הרוחות לתחומו מבעו"י וקדש עליו היום ומהו לחזור אח"כ להא דקאמר ר' יהודה בהלכה ד' יכנס הא ליתא דשאני התם שלא היה יודע אם הוא בתוך התחום ולא נתכוין לשום אחד מן הרוחות לתחומו אבל בגוונא דהבעיא שכבר בירר לו אחד מן הרוחות מבעוד יום לתחומו הא ס"ל לר' יהודה במתני' שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו וה"ה הכא שכבר בירר וקדש עליו היום בכוונה זו מסתברא שאינו יכול לחזור בו:
מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך. וכך הגי' בדברי הרא"ש וכן נראה שכך היא גי' הרמב"ם כמ"ש בחבורו פ"ז מהלכות עירובין בה"ג. ורש"י ז"ל כתב וחשכה לו גרסי' ולפי גי' זו צ"ל דלאו דוקא אלא שהיה סמוך לחשיכה והוא לא רצה לזוז משם. ונראה דלרש"י הי' קשה לו הגי' והיה ירא שמא תחשך שהרי יכול הוא לילך עד סמוך לחשיכה. ולמאי שפי' בפנים ניחא היא הגי' דהכא אלא משום דגריס התם לקמן והא חשכה לו קתני א"כ כך היתה הגירסא לפניהם במתני' פתר לה תרין פחרין. מאי דאיכ א בינייהו בין הני תרין פתרין מבואר הוא כדפרישית בפנים. דהאי פתרא בתרא הויא ממש כדהתם דמ"ש אם החזירו חבירו מאיזה טעם שיהיה או שא"ל אנא מערב עלך ועל בני עירך ולא עירב כלל שהוא מכיון שהחזיק בדרך קנה שם שביתה ומותר לילך לשם ועקר רגליו מבני עירו והן אסורין לילך לשם אלא הרי הן כבתחילה ומעירן יש להן אלפים אמה לכל רוח וזה פשוט. והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב על זה שכך פירשו הגאונים. ומ"מ לפי הגמרא שלנו החזירו חבירו היינו דא"ל עת חמה היא עת צינה היא ודעתו לילך למחר לביתו:
מי שיצא חוץ לתחום וכו'. מבואר הוא בפנים דלא תיקשי בענין הבלעת תחומין וכבר זכרתי לעיל מזה. ועיין בפ"ג בהלכה ד' ד"ה נתגלגל חוץ לתחום מה שנתבאר שם בסייעתא דשמיא:
הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו