Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
האומר אמרה הבא לי גיטי כו'. בבבלי מפרש רב אשי טעמא משום דעקר שליחותיה לגמרי דאמר שליח לקבלה הוינא והכא משמע דטעמא משום דאדיבורא דידיה קסמיך כדאמר התם מעיקרא. ונ"מ בין אלו ב' הטעמים בהאי דינא דאי אמרינן טעמא משום דאדיבורא דידיה סמיך א"כ דוקא שאמר לו הילך כמה שאמר' וכדמשמע מסוגיא דהתם דאמר הכי השתא התם אמר ליה הילך כמה שאמרה ואהאי טעמא קאי. אבל לטעמא דעקר לשליחותיה אפילו לא אמר לו הילך כמה שאמרה דהשליח מיהא עקר ולא בעי למיהוו שליח להולכה ופלוגתת הפוסקים הוא להאי טעמ' כאשר יתבאר לקמן:
התיב רב הונא בר חייה והא דתנינן האשה כו'. בבבלי פריך מרישא האומר התקבל וכו'. ונראה דניחא ליה להאי ש"ס לדייק מסיפא משום דברישא איהי לא אמר' כלום והילכך אמרינן איהו לשליח הולכה שוייה דהתקבל והולך קאמר ומגורשת בשהגיע הגט לידה אבל בסיפא דאיהי אמרה מעיקרא התקבל ס"ד דלא מצי שוויה שליח להולכה דהא אינה מתגרשת אלא מדעתה והיא רוצה בקבלה ודמיא לדרב נחמן ומשני דשאני התם דאדיבוריה דשליח קא סמוך אבל הכא איהו גמר ונתן לשם הולכה:
אשכח תני על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר. כן תני בתוספתא פ"ד הבא לי' גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי אם רצה לחזור יחזור ומשמע דמשהגיע גט לידה מיהת מגורשת. ומסקנת הפוסקים כרב נחמן וכטעמא דרב אשי בהבא לי גיטי כו' ואע"פ שהגיע גט לידה אינה מגורשת משום דעקר לשליחותי' ואפילו לא אמר הבעל הילך כמו שאמרה דהא דאמר התם בסוגיא הכי השתא התם אמר הולך כמו שאמרה דיחוייא בעלמא הוא כלומר אפילו לטעמ' דידך לא תפשוט דאדיבור' דידה קא סמיך כ"כ הרשב"א והר"ן ז"ל והה"מ מפרש ג"כ לדעת הרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין כן ודלא כבעל העיטור שדעתו אפילו לטעמא דרב אשי דוקא אם אמר הבעל הילך כמו שאמרה. אבל בסיפא התקבל לי גיטי כו' לכ"ע א"צ הילך כמו שאמרה דממ"נ בין אדיבורא דידה קא סמיך בין אדיבורא דידיה קא סמיך וכי מטא לידה מיהת מיתגרשא והכא לא עקר לשליחותיה:
וקשיא על דרבי נתן. ובבבלי לא גריס בפלוגתייהו הילך ומסיק התם דהילך כזכי דמי אפי' לרבי נתן ואיפכא דייקינן טעמא דבהולך אם רצה לחזור יחזור אבל בהילך לא יחזור:
אבל אם היה עוסק באותו ענין גט הוא. מהכא משמע דבעסיקין באותו ענין כ"ע לא פליגי אבל בבבלי קידושין דף ו' קאמר שמואל על דברי רבי יוסי והוא שעסוקין באותו ענין:
שנייא הוא יהא לי בידך. וכן משמע מגי' רש"י ז"ל דיהא לי בידך דוקא הוא דמהני לחוד:
אני אומר אחר הדלת היה עומד. בבבלי דף ס"ג פליגי רב ורבי חנינא רב אמר אין האשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה ורבי חנינא אמר עושה מ"ט דרב אב"א משום ביזיון דבעל ואב"א משום חציר' הבא' לאחר מכאן מאי בינייהו איכא בינייהו דקדמה איהי ושוייה שליח מעיקרא דמשום חצירה הבא' לאחר מכאן ליכא וכתבו התוס' וה"ה דהוי מצי למימר דאיכא בינייהו היכא דלא קפיד בעל ע"כ ומשמע היכא דידעינן ודאי דלא קפיד בעל קאמרי וכן משמע מפי' רש"י שם שכתב חשש ביזיון ע"ש ומהכא משמע דפסק כמ"ד משום ביזיון ובדידעינן דקפיד אבל מסתמא אמרי' לא קפיד. ואפשר לדחוק ולפרש הכא אני אומר אחר הדלת היה עומד כלומר דמיירי ששמע את קולה שעשתה שלי' לקבל וחזינן דלא קפיד. ויש נ"מ לדינא גם למאי דקי"ל הלכה כרבי חנינא שהאשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה כדפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל שם ורוב הפוסקים ולהאי פירושא דלא פליגי אלא בסתמא והיכא דידעינן דקפיד הבעל הא קפיד אפילו לר"ת:
הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו הל' ז' ילמדו הפוסקים מכאן דה"ה כשהשליח פסול כגון שפסול בעבירה מד"ס או אפי' מן התורה כשנתקיים הגט בחותמיו דאז כשר להבא' הגט אבל אינו יכול להעיד על הקבלה אבל אם הוא כשר מצטרף עם עד אחד. והרמב"ם שם פוסל להבאת הגט אפילו נתקיים בחותמיו אם הוא פסול מן התורה וכבר חלקו עליו כל הפוסקים:
הכל מודים בקידושין שאביה מקדשה ולא היא. הכי פליגי בבבלי קידושין דף מ"ג ומסיק התם נמי כרבי יוחנן דבקידושין דוקא אביה ולא היא. ובגיטין היא או אביה מקבלין הגט אבל היא אינה יכולה לעשות שליח לקבלה כשיש לה אב כדפשיט התם רב נחמן לרבא וכדקאמר הכא אליבא דרבי יוחנן. ודוקא נערה אבל קטנה מאורסה אינה מקבלת גיטה כדפי' רש"י ז"ל הכא ולא כמו שפירש בקידושין שם דה"ה קטנה והתוס' שם הכריחו כפי' רש"י התם מדמקשי רבא לרב נחמן ממתני' קטנה שאמרה התקבל לי גיטי כו' הא נערה ה"ז גט ש"מ דנערה עושה שליח לקבלה ומשני ליה בשאין לה אב והשתא למאי דס"ד דמיירי ביש לה אב וקתני מיהת כשהגיע גט לידה מגורשת. והרשב"א ז"ל בקידושין כתב בשם הראב"ד לדחות האי הוכח' וכן הר"ן כאן בשם הרמב"ן ז"ל דלרבא דהוי ס"ל דנערה עושה שליח הוי ס"ד דיד אביה יד יתירה הוא דזכי לה רחמנא ולטעמי' אפשר דאפי' קטנה נמי מקבלת גיטה בחיי אביה למאי דסלקא דעתי' לאוקמי מתני' בשיש לה אב אבל כיון דקי"ל כרב נחמן דאין נערה עושה שליח והא דמקבלת גיטה בחיי אביה לפי שירד' התורה לסוף דעתו של אב שאין לו קפידא בגירושין שישנ' בע"כ וכשליח דאב הויא ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות ואין לה יד בשל אחרים כלל אביה מקבל גיט' ולא היא כפשטא דמתני' דנערה תנן ולא קטנה ע"כ וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' גירושין הלכה י"ח וכדמוכח מהכא דקאמר לקמן קטנה אביה ולא היא ניסת כו' ובמאורסה לא מחלק בין יש בה דעת בין אין בה דעת לעולם אביה ולא היא. ואיכא למידק למאי דקאמר הכא דרבי יוחנן ור"ל פליגי נמי בנערה אם עושה שליח לקבל' או לאו כדקאמר על דעתי' כו' דתלי הא בפלוגתייהו אליבא דרבנן א"כ מאי בעי רבא התם אם נער' עושה שליח לקבלה לבתר דמסיק לה כר' יוחנן וי"ל דהכא דתלי האי דינא בפלוגתייהו הוא כדטעמא דאמר התם לבסוף משום דגירושין בע"כ הוא וא"כ מה לנו לדעתו כי מקבל ליה איהו נמי על כרחיה הוא אבל קידושין דמדעתה אביה ולא היא וא"כ גבי שליח קבל' שהיא עושה מעצמה ומדעתה איכא לדמויי טפי לקידושין דאביה ולא היא משום דלא אלימא לשוויה שליח אבל רבא דבעי התם ס"ל כטעמא דס"ד התם מעיקרא דהא דמחלקינן בין גירושין לקידושין משום דבגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה ומסתמא ניחא ליה לאביה וא"כ אפשר נמי דיכולה לעשות שליח לקבלה מהאי טעמא ואע"ג דהתם מקשי עלה והרי מאמר דמפקעת עצמה כו' ומשום הכי קאמר לטעמא דגירושין בע"כ כו' מ"מ אפשר לומר למאי דמוקי התם לקמיה במאמר דבע"כ מכח קושיא והרי מאמר דמדעתה כו' מעתה איכא למימר נמי טעמא דמעיקרא דשאני קידושין דמפקעת עצמה ולא קשה ממאמר דהתם בע"כ מיירי והוי כגירושין לענין דאין צריך דעת האב דהא בע"כ הוא כדפרישית אבל לעולם היכא דמכנסת עצמה לרשות אביה יש לומר דאפי' שליח יכולה לעשות והיינו דבעי רבא. ובהכי ניחא לי ליישב דברי הרי"ף ז"ל דכתב כאן טעמא דמחלקינן בין גירושין לקידושין לפי שהתורה זכתה שבח נעורים לאב וזהו כטעמא דס"ד מעיקרא דאינה יכולה להפקיע עצמה בקידושין שלא מדעת האב והא משמע מסוגיא דהתם דלא קאי האי טעמא אלא ע"כ כדאמרן:
אלא דהות מן ימא לטיגני. פי' רש"י ז"ל שם לא היתה לו שהות שכחה בנתיים כמו השולה דגים מן הים והמחבת נתונה על האור לתתן בתוכה בשמן לטגנן. ומהכא משמע כפי' ר"ח שם בתוס' כדפרישית בפניה דהא קאמר לא הוה צריכא מיסמוך עליו:
יש לה חצר ויש לה ד' אמות. פלוגתייהו נמי בבבלי שנים אוחזין דף ט' ומסיק התם דבגט כ"ע לא פליגי דיש לה חצר וד' אמות כל היכא דיש לה יד דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה ומסקנא דקטנה דוקא יש לה חצר אבל בקטן לא דלא אשכחן דרבי ביה חצר וכאב"א מר אמר בקטן ומר אמר בקטנה ולא פליגי וכפי' הב' דרש"י ז"ל שם:
חצירו של שליח מהו שתיעשה כידו. כתב הטור סי' ק"מ האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורשת בקבלתו מיד כשיגיע הגט לידו ובהא מספקא לן אם דינן כדין האשה לכל דבר לענין שאם זרק לחצירו או לתוך ד' אמותיו שתהי' מגורשת ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר ע"כ וכתב הב"י לא ידענא מהיכא הוי ס"ד ליפלוגי בינייהו ע"כ ואשתמיטתיה הבעיא דהכא אלא דקשה מפני מה הכריע הטור לקול' ובעיא דלא איפשיטא היא הכא ואפשר מפני שלא הוזכר בתלמודא דילן ומ"מ צ"ע דהרי אנו רואין בהרב' מקומות שפסק לחומרא הואיל ובעיא דלא איפשיטא בהאי תלמודא היא:
ניסית בין היא בין אביה. משמע דבשאין בה דעת היא ואביה שוין אבל מסוגית הבבלי בדף ס"ה משמע דאין בה דעת אביה ולא היא וכמסקנת רוב הפוסקים ויש לפרש ה"נ כן כדפרישית בפנים:
מתניתא דלא כר"א. מסוגיא דהכא משמע דחלוק הוא ר"א אף בראשונה וכן נראה מתוספתא פ"ד ויש שם ט"ס וחסרון הניכר אבל בבבלי קאמר דר"א מודה ברישא וטעמא דקסבר איהו דמדעתיה מגרש איכא קפידא אבל איהי דבע"כ מתגרשת ומנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתבי' התם מראה מקום היא לו:
אפילו בקולר של ממון. כן פסק הטור אה"ע סי' קמ"א:
מתנתו כמתנת שכיב מרע. לאו דוקא אלא כמצוה מחמת מיתה הוא ונ"מ דאפי' במקצת לא בעי קנין וכדמוכח בבבלי דף ס"ו בהאי עובדא דגניבה:
בי בעיתון מקיימא מתניתא. לפי שהחבירים כקרובים וכן פסק הטור י"ד סימן של"ח מהך דרבי יוסי דהכא:
הדא אמרה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחתו ה"ז גט. כך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ג הלכה י"ג לפי גי' הספרים שבידינו ספק הפיל עצמו ספק דחפתו הרוח ה"ז גט עד שיודע לך בוודאי שהרוח דחפתו ע"כ ואנפל מיד קאי כדפי' הכ"מ שם. אלא למאי דכתב בב"י סימן קכ"א לבאר סוגיא דהכא לפ"ז ופי' שם דה"ק והדין על אתר לאו ספק הוא כלומר ע"כ אית לן למימר דעל אתר דאמרי' היינו בדמספק' לן אי מעצמו נפל דאי בדידעינן שמעצמו נפל מאי איריא על אתר אפילו לאחר זמן ה"ז גט א"כ תפשוט דספק מעצמו נפל ספק דחפתו הרוח ה"ז גט כל שנפל על אתר עכ"ל ויש לתמוה דהיכי שייך לומר אם כתבו הגט ולאחר זמן נפל מעצמו הוכיח סופו על תחלתו דלאו כבריא הוי בשעה שאמר להם כתבו ועוד דלהאי פירושא אם נפל לאחר זמן נשאר לנו בספק וכדכתב הוא ז"ל בעצמו שם א"כ אכתי נשאר לנו קושיא על דברי הרמב"ם מ"ט לא ביאר לנו כל הצורך והוי ליה לסיים ואם לאחר זמן ה"ז ספק ואפילו אם נגרוס בדבריו ה"ז ספק גט כפי אותה הגי' שהביא שם קשה למה לא כתב בהדיא הדין אם נפל מיד ויש ספק שמא הפילתו הרוח אלא ודאי נלע"ד העיקר כדפרישית דעל אתר גופיה הוי ספק שמא לא נפל מעצמו דהא סתמא קאמר עלה לראש הגג ונפל ומשמע אע"פ שלא ראינו שמעצמו נפל ושמא איזה אונס אירע לו שנפל ואפ"ה תלינן לקולא והלכך פשיט ליה דכל היכא שנולד לנו הספק מיד ושמא הרוח דחתו הרי זה גט וכפי הבעיא אבל בלאחר זמן מילתא דפשיטא היא דאין לנו לתלו' להקל כדאמר הכא ואם לאחר זמן נפל אינו גט ומשמע אפילו נפל מעצמו ולא היה צריך הרמב"ם להשמיענו דבר זה ומש"ה לא כתב כלום בלאחר זמן דודאי לא תלינן להקל אלא בנפל מיד דאל"כ נתת דבריך לשיעורין והלח"מ פי' שם פי' דחוק ולדעתו אפילו לאחר זמן תלינן להקל והנלע"ד כתבתי:
זאת אומרת שחשו. וזהו כדאמר מעיקרא בפ' השוחט דף ל"ט והתם דחי לה דשאני הא דרשב"ג דהכא דהא קאמר כתבו ואיכא קצת הוכחה אלא משום כבודו דרשב"ג דפ"ק הלכה ה' גבי הכותב נכסיו לאחרים והיו שם עבדים כו' דהוכיח סופו על תתלתו:
המונה כאומר כולכם. וכן אמר רבי יוחנן בבבלי. סוף פרקין ורב הונא אמר מנה אינו ככולכם אמר רב פפא ולא פליגי הא דמנה כולהו והא דמנה מקצתייהו אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא והרמב"ם ז"ל בפ"ט מה"ג הל' כ"ז תפס כסתמא דהאי תלמודא דאין חילוק בין מקצתן לכולהו ומשום דבבבלי אין הכרע פסק להחמיר:
הדרן עלך האומר התקבל