Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שהיה. אבל לענין מזונות שתיהן שוות. והכי איתא בתוספתא בריש פרק י' וכן פסק הרמב"ם ז"ל פי"ח מהלכות אישות הלכה י"ד ונתן שם הה"מ טעם לפי גירסתו בדברי הרמב"ם כמו שאין דין קדימה במטלטלין כלומר כשם שלא אמרו חכמים דין קדימה במטלטלין לפי שיש ללוה למכרן ולהפקיע מידי שיעבוד המלוה כך לא אמרו קדימה במזונות לפי שאם רצה הבעל למכור נכסיו הרי הוא מפקיען מידי שיעבוד מזונות:
כתובה וקבורה מי קודם. ובתוספתא פ"ט גרסי' מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצתה עליו כתובת אשה וב"ח כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה ומהכא משמע דהבעיא היא לענין כתובת אשה מי קודם וכן הא דלקמן כתובה ופרנסת בנות והר"ן ז"ל בפרק מציאת האשה כתב וז"ל והיכא דאיכא בן ואלמנה ובת ואלמנה תובעת כתובה או מזונות ובת תובעת פרנסתה אלמנה קודמת והא דגרסינן בירושלמי פרק מי שהיה נשוי פרנסה וכתובה פרנסה קודמת ההיא בכתובת בנין דכרין קמיירי משום דשויוה רבנן כירושה וכשם שנוטלת במקום בנים כך נוטלת במקום בנין דכרין עכ"ל ולענ"ד נראה דמשום הא לא איריא די"ל דהכא בשאין שם בן אלא אלמנה ובנות בלבד מיירי דבכה"ג לשיטתא דהאי תלמודא אין האלמנה קודמת כדכתב הנימוקי יוסף ריש פ' מי שמת וכאשר אבאר אי"ה לקמן פ' י"ג ה"ג וע"ש:
והחוב ממעט. ובבבלי ריש פרקין מסיק דהחוב אינו ממעט ויש לפרש שיטתא דהכא בגוונא אחריתא ובלשון בעיא דבעי הש"ס אם החוב ממעט או מרבה כדמפרש היך עבידא כו' ואתרווייהו קאי אם היתה שדה של אחרים תחת ידם או שדה שלהם תחת יד אחרים ועתידה לחזור ביובל אם רואין אותה כאלו היא מוחזרת וברישא ממעט הוא ובסיפא מרבה אבל אם יצא עליהן שט"ח ודאי אינו ממעט שהיא נחלה שלהן שעושין בזה מצות פריעת חוב אביהן:
ימים שבנתיים. למאי דפרישית בפנים דמיא להא דתנן בפ' איזהו נשך דף ס"ה הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו ומשמע מהתם דבכה"ג משלשין הפירות ואם אמר המוכר ללוקח אם לא אחזיר לך עד זמן פלוני קנה אותה מעכשיו כגוונא דקאמר הכא אם החזיר לו בתוך הזמן אין לו פירות לאחר הזמן הרי כל הפירות ללוקח כדכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות מלוה הלכה ד' וע"ש:
משעה ראשונה שמין להן. ואם מרובין היו ונתמעטו זכו בהן יורשי בני כתובה הגדולה ובמועטין ונתרבו זכו בהן יורשי בני כתובה קטנה וחולקין בשוה כדאמר בבבלי דף צ"א וכפרש"י והרא"ש ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' אישות הלכה ה':
לא שוחדא דדייני את אמרת. כן פירש הר"ן ז"ל בפרקין דשינוייא הוא ואתייא מתני' כשמואל דקי"ל כוותיה אבל הרי"ף ז"ל פרק הכותב פירש לההיא דהכא למסקנת הקושיא לא שוחדא דדייני את אמרת ואמאי לא נימא במתני' הכי ומ"מ לדינא לא נפקא לן מידי דהא דאמר שמואל שוחדא דדייני דוקא בשטרי מכר ומתנה אבל בהודאות והלואות מודה לרב דיחלוקו כדכתב שם הרי"ף וכל הקודם בהן זכה וכן הוא מסקנת רוב הפוסקים ועיין לקמן הלכה ה' מ"ש מזה:
במרשות זו את זו כו'. בבבלי דף צ"ג לא קאמר שמואל אלא בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה ולפיכך מדייק התם מסיפא דקתני של מאתים ושל ג' מאות שלש שלש של זהב תימא לה השלישית לשניה הא סליקת נפשך ממכה הראשון ואין לך אלא חמשים ממנה השני ומשני משום דאמרה לה מדין ודברים הוא דסליקא נפשאי וכתבו התוס' שם לא אתברר שפיר טעמא דמילתא דהא מ"מ סילקה נפשה מהאי מנה וא"כ סילקה ג"כ מלריב עם בעלת הג' בזה המנה ולשיטתא דהאי תלמודא ניחא דמיירי דגם הג' הרשת להשניה וסילקה ע"י כן חלקה וגם חלק השלישית מהכ"ה מן המנה הראשון ותו לא ונשארו ע"ה לחלק בין כולן כדפרישית וכעין שכתבו התוס' שם ד"ה תימא לא ידעתי אמאי לא משני כגון שכתבו בעלת ג' מאות ובעלת ר' לבעלת מנה דו"ד אין לנו עמך בעשרים וחמשה ולא שייך הכא מה שדיקדק התי"ט אם שתיהן כתבו לבעלת הק' מאי קמ"ל במילתא דפשיטא יותר מביעתא בכותחא דלאוקמתא דהאי תלמודא לק"מ דטובא קמ"ל דאע"ג דבעלת הג' לא אמרה כלום מסילוק דו"ד אלא ע"י הרשאתה להשניה לדון עם הראשונה סילקה גם חלק הבעלת הג' מכ"ה במנה הראשון מהני:
עד כדון דהות פרגמטיא זעירא כו'. כן היא גי' הרא"ש ז"ל והר"ן גריס איפכא ע"כ דהוות פרגמטיא רבה הוות פרגמטיא זעירא כלומר שלא מצאו לקנות סחורות הרבה מאי. וכתב הרא"ש ז"ל דכן נמי מסקנת הבבלי וכר' המנונא שם והא דקאמר אפי' שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע לאו דוקא אלא אפי' לקחוה לטביחה ועומד לטביחה לעולם חולקין בסחורות בשוה ואין חולקין לפי המעות אלא בשהרויחו במעות עצמן כדאמר הכא והא דנקט שור לחרישה משום דרבה כו' נקט לה ואפי' היה הפירוש דחוק ראוי לדחוק ולפרש כדי להשוות שתי הגמרות יחד וכ"ש שהוא מרווח ומפורש עכ"ל:
ולא שמיע כו' מסוגיא דהכא משמע דאפי' בהודאות והלואות אמרי' בכה"ג שודא דדייני וכן הקשה הר"ן ז"ל בפרקין על הרי"ף שכתב דוקא בשטרי מכר ומתנה כמ"ש לעיל הלכה ד' וכתב שם לדחות ראיותיו וע"ש דמ"מ לענין הלכה הסכים לדעת הרי"ף ז"ל ודוקא בשני שטרות על שדה אחת וכרבי מנא דהכא:
לא אתייא אלא ביורש. הרא"ש והר"ן ז"ל הוכיחו מזה דהא דאמרינן בבבלי דף צ"א גבי עובדא דקטינא דארעא שאם סילקו לו היתומים בחמשים אין יכול לחזור עליהם כו' וכן בב"ח מאוחר אין יכול לחזור על היורש אחר שסילקו ב"ח מוקד' כדאמר הכא וע"ש וכ"כ הה"מ בסוף פי"ח מהלכ' מלוה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן פסק הב"י בח"מ סימן ק"ז והרא"ה ז"ל בחידושיו כתב על זה ומיהו צריך תלמוד דהא בירושלמי אתינן לאוקמי אפי' מיניה דידיה ובדכתב ליה אפותיקי עכ"ל ולענ"ד נראה דלא אמר רבי חנינא הכא אלא דשפיר מצינן לאוקמי אפי' בב"ח ובדלא כתב לו דאקני או בדשוי' ניהלי' אפותיקי ואם כתב לו דאקני ע"כ לא מצית לאוקמי אלא ביורש ותרווייהו אזלי שפיר אליבא דדינא:
הדרן עלך מי שהיה נשוי