הנושא. לא כן כו'. בריש פ' אע"פ כתבתי בשם הרי"ף ז"ל דפסח הל' כר' יוחנן בבבלי דאמר חייב וע"ש ולפ"ז לא צריך לאוקמי הכא דטעמא משום שהן דברים הנקנים באמירה דלא איצטריך לאוקמי בבבלי הכי אלא לר"ל דאמר פטור ומ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ג מהל' אישות הלכה י"ז הנושא אשה ופסקה עמו כו' והוא שיתנו על דבר זה בשעת הקידושין אע"ג דקי"ל כר' יוחנן ולדידי לא איצטריך להאי טעמא י"ל לדעתו ז"ל משום דאפילו לר"י צריך שיאמר אתם עדיי או שיכתוב לו בשטר הריני חייב לך מנה או שיאמר בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר כדמסיק התם בריש פרקין וכדפסק הוא ז"ל בפ' י"א מהלכות מכירה הל' ט"ו והילכך קאמר הכא טעמא משום שהתנו בשעת הקידושין והם דברים הניקנים באמירה ואפילו לא אמר אתם עדי ואפילו לא כתב בשטר כדמוכח בדבריו וע"ש ועיין בכ"מ שתירץ שם בענין אחר ואין להאריך:

ומתכסיין בכסותי. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ט מאישות הלכה י"א דכסות נמי בכלל מזונות. והא דבעי מעשה ידי הבת של מי וכה"ג בעי לעיל פ' נערה הל' ב' והתם פשיט לה מדרש המקרא דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם משום דהכא בבת הניזונ' מן האחין קא מיבעיא ליה דמדרש המקרא לא נפקא לן אלא בשאינה ניזונת כסתם משמעו' הכתוב דהא מזונות הבת תקנתא דרבנן היא והילכך פשיט לה ממתני' דהכא דאפילו בניזונת מעשה ידיה לעצמה וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל בפרקין דהבעיא דהכא על בת הניזונת מן האחין קאי שכתב אחר שהביא סוגיא זו וז"ל ומה שהביא הירושלמי ראיה ממתניתין לבנן נוקבין לא דמי דמתני' בחוב קאכל' ובגמרא דידן לעיל מפרש טעמא בפ' נערה עכ"ל וע"ש דיש ט"ס בהעתקת דבריו וכצ"ל כמ"ש ור"ל דבפ' נערה דף מ"ג קא פשיט ליה דאפי' בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה מהאי דרשה דלעיל וע"ש הלכה ב' שכתבתי דמיירי אפי' בניזונת והיינו לפי המסקנת הבבלי ושיטתא דהכא:

החזירה מאן דאמר לכתובה כו'. מה שפרשתי בפנים הוא לפי גירסת הר"ן בשם הרשב"א ז"ל ולפ"ז הא דמייתי לקמי' הפקחין כו' מילתא אחריתא הוא וי"ל לפי גי' הספר מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין תני כלומר הא כבר תנינן לה דאם החזירה אינו מתחייב בתנאי כתובה וה"נ ונפשטה הבעיא אבל למ"ד התם בין לכתובה בין לתנאין מה כלומר אכתי איכא למיבעי דשאני תנאי כתובה דככתובה דמיא אבל בת אשה לא שייכא לתנאי כתובה ופשיט לה תני הפקחין כו' ותני עלה בנשואין הראשונים דוקא ולענין דינא לא נפקא לן מידי דלב' הפירושים אינו מתחייב אלא בנשואים הראשונים ולא אם גירשה והחזירה וכן פסק הרשב"א והרא"ש ז"ל וכן הטור אה"ע סי קי"ד:

כד דמך רב הונא ריש גלותא. התוס' בפ' ואלו מגלחין דף כ"ה הקשו דהא לעיל משמע שרב הונא מת קודם ר' חייא דאמר ליה לרבי ארונו בא ותירצו דרב הונא אחר היה ומיהו קשה דבירושלמי קאמר בעובדא דהכא רב הונא ריש גלותא עכ"ל ובספר יוחסין מצאתי בשם תשובת רב שרירא גאון ז"ל דתרי רב הונא ריש גלותא הוו והראשון בימי רבי הי' כדאמרינן בהוריות דף י"א בעא מיניה ר' מר' חייא כגון אני מהו בשעיר א"ל הרי צרתך בבבל והיינו רב הונא וזה האחרון הי' ריש מתיבת' בבבל חבירו של רב נחמן ורב חסדא תלמידו ועליה אמרו בבבלי פ' שני דייני דף ק"ו ואמרי במערבא קמו ליה רבנן ממתיבתא דרב הוא בבלאה:

אבל באשה שיש לה מזונות כו' וכן כתב הרא"ש בשם ר"ח ז"ל ומביא ראיה נמי מעובדא דחמתיה דרב תייא אריכא בבבלי דף ק"ד וכתב עליו ומיהו יש לומר דשאני התם דבכתפיה ממטי לה אבל אם נתנו לה דמי מזונות אינה גובה עכ"ל ומדבריו נראה דהוא ז"ל מפרש דר' יוסי בר בון פליג אדר' אבין כדפרישית בפנים דאל"כ לא היה לו להרא"ש לפסוק נגד גמרא ערוכה דהכא:

אבל כתובת אלף דינר גובה לעולם. וכן פליגי בבלי שם וכגירס' רש"י והרא"ש והר"ן ז"ל ואאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה קאי ופסקו שם הלכה כרבי יוחנן דאפי' תוספת אין לה אבל אם שטר כתובה יוצא מתחת ידה גובה לעולם ודלא כגי' הרי"ף ז"ל וע"ש:

הדרן עלך הנושא את האשה