Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד כדפרישית וכן פירשו התוס' ד"ה נפלו והרי"ף ז"ל סוף פרקין מפרש חומר מצד אחד דתנן ב"ה אומרים לא תמכור וקל מצד אחד דתנן אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים. והסוגיא מוכחת כפי' התוספות:
כך אני מודה לכם שלא תמכור ולא תתן כו' הכי גריס בתוספתא ובבבלי דף ע"ח גריס אמר להן אף זו מוכרת ונותנת וקיים כו' וגירסא דהכא מסייע ליה לרבינו חננאל בתוס' שם ד"ה תני דגריס במתני' מוכרת ונותנת כדקאמר הכא אנן תנינן כו' ובברייתא אם מכרה ונתנה ורב זביד קאמר התם תני אם מכרה כו' דמגיה מתני' מקמי ברייתא כדי שלא להעמיד ר"ג כב"ש כו' וע"ש:
אמר רבי יוחנן נכסים הידועים כו'. ובבבלי מפיך לה דר"י ב"ח לדר' יוחנן ופסקו הפוסקים כר' יוחנן דהתם דתניא כוותיה והידועים לבעל מכרה בעל ואפי' נפלו לה משניסת כ"כ הטור אה"ע סי' צ' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהל' אישות הל' ז' וח' דאפילו בשנפלו לה משניסת מכרה בטל וע"ש:
ר"ל כדעתיה דאמר אין אדם יורש את אשתו מדברי תורה. ולר"י איכא למימר דס"ל נמי בהא כר"ל דירושת הבעל דרבנן ואיכא למימר דס"ל דאורייתא וקרא איצטריך מחיים ולמילף בעלמא דקנין הפירות כקנין הגוף דמי. ובבבלי גיטין דף מ"ו איתא נמי להאי פלוגתא דר"י ור"ל וקאמר התם איתיביה ר"ל לר"י היה בא בדרך וביכורי אשתו בידו ושמע שמתה אשתו מביא וקורא מתה אין לא מתה לא הה"ד דאע"ג דלא מתה ומתה איצטריכא ליה ס"ד אמינא ליגזור משום דרבי יוסי בר חנינא דאמר בצרן ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד קמ"ל ולשיטה זו אפשר לומר דאפילו ר"ל ס"ל ירושת הבעל דאורייתא ולדידיה נמי איצטריכא ליה לרבות מתה מהאי טעמא דלא ליגזור משום דר"י ב"ח אלא דהאי תלמודא קאמר לשיטתיה דר"ל דשמעינן ליה בעלמא דס"ל ירושת הבעל דרבנן ועיין לקמן פרק הכותב הלכה א':
בשבנפלו לה זתים ולא קרקען. והכי מסיק לה בבבלי דף ע"ט מחלוקת בשדה שאינה שלה אבל בשדה שלה ד"ה לא תמכור מפני שבח בית אביה והרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות אישות הלכה כ"ג כתב נפלו לה עבדים אע"פ שהן זקנים לא ימכרו מפני שבח בית אביה נפלו לה זתים וגפנים ולא היו לה בגוף הקרקע שהאילנות בה כלום אם עושין כדי טיפולן לא ימכרו מפני שבח בית אביה ואם לאו הרי אלו ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכתב הה"מ ז"ל בגמרא אמרו מחלוקת בשדה שאינה שלה כו' ובירושלמי אמרו מתני' כשאינן עושין כדי טיפולן אבל אם עושין לא תמכור שעדיין כבוד בית אביה קיים והביאהו בהלכות ונתבארו דברי רבינו עכ"ל ומשמע דהוא ז"ל גריס להאי כדי טיפולן אמתניתין דהכא נפלו זתים וגפנים ולא כמ"ש בספרי הדפוס שלפנינו אמתניתין דלעיל ופסק בעבדים כרשב"ג ובזתים וגפנים כת"ק:
במופקדים אצלו. והה"ד אם היה חייב לאחיו מנה אינו יכול להחזיק בידו כדתניא בברייתא הובאה בבבלי דף פ"א הרי שהיה נושה באחיו ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכן פסק הרי"ף ז"ל ואע"ג דהאי ברייתא ר"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ולית הילכתא כוותיה כיון דתקינו רבנן השתא למיגבא כתובה ממטלטלי עבדינן כוותיה ע"כ אבל אין כן דעת הרמב"ם ז"ל בפכ"ב הל' י"ג שכתב שם שהמטלטלין אין הכתובה נגבית מהן אלא בתקנת הגאונים ואין כח בתקנה זו למונעו מנכסי אחיו ע"כ ומשמע מדבריו שם דאפי' במופקדים אצלו ג"כ אין מוציאים ואע"ג דליכא טעמא מדרבי נתן דאמר מוציאין מזה ונותנין לזה כדנתן הטעם הר"ן לדברי הרי"ף ז"ל וע"ש ועיין בפרק דלקמן:
מועלין מעילה גמורה מסוגיא דהכא משמע דאפילו קדושת דמים מפקיעין מידי שיעבוד ומכאן סייעתא לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות ערכין הל' י"ד שפסק שם דהקדש דמים מפקיעין מידי שיעבוד וע"ש אבל דעת רש"י והתוספות דמה שאמרו בבבלי מכילתין דף נ"ט ובהרבה מקומות הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד דוקא קדושת הגוף אבל לא קדושת דמים ועיין בפי"ח מהל' מלוה הלכה ז' שכתב שם הה"מ שכל המפרשים חלוקים עליו ופירשו שדין המשנה שבערכין אינו מפני הפקעת השיעבוד כו' ומהכא דייקינן כפירושו שם וכמו שפירש הכ"מ להא דאמרו שלא יהא הקדש יוצא בלא פדיון וע"ש בהל' ערכין דהרי הכא קאמר בהדיא מועלין בהן מעילה גמורה:
הדרן עלך האשה שנפלו