אילו נדרים מותרין. רב כדעתיה כו'. משמע מהכא לרב אפילו בשארי דברים שהתפיס בדבר האסור צריך שאלה ופליג אמתני' דמשמע דרישא לא בעי שאלה כדאמר בבבלי בפשיטות מי איכא לאסוקי אדעתא הא דקתני כבשר חזיר כו' דבעי שאלה דמדקתני סיפא האומר לאשתו כו' פותחין לו פתח מכלל דרישא לא בעי שאלה והרמב"ם ז"ל בפ"ב מנדרים הלכה י"ג כתב וכן האומר לאשתו הרי את עלי כאימא או האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר אם היה האומר ת"ח אין צריך שאלה ואם היה ע"ה צריך שאלה ותמה עליו הכ"מ דהא בגמ' אמרו דליכא לאסוקי אדעתא הכי והניח בצ"ע ופשוט הוא דהרמב"ם פסק כהאי דהכא וכרב דפליג והילכתא כוותיה באיסורי ומה שאמרו שם בגמ' לא איתמר אלא אפירושא דמתני' אלא מאי דמחלק בין ת"ח לע"ה והכא לא משמע כן דהרי רב מקרא יליף ואפשר דאסמכתא בעלמא הוא ולא החמיר אלא בע"ה כדמחלק בבבלי בסיפא אבל דעת הר"ן וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו דברישא לא בעי שאלה כלל:

שבועה שלא אוכל ג' ימים ממתינין אותו כו'. וכן כתב הר"ן ז"ל בפ' ג' דשבועות אמימרא דר' יוחנן דקאמר האומר שבועה שלא אישן ג' ימים כו' דדוקא בשינה אבל באכילה ממתינין עמו כל זמן שיוכל לעמוד אבל דעת הרמב"ם בפ"ה מהלכות שבועות הל' כ' אינו כן שכתב נשבע שלא יישן שלשה ימים או שלא יאכל כלום שבעת ימים וכיוצא בזה שהיא שבועה שוא מלקין אותו מיד כו' וצ"ל דגי' אחרת היתה לו כאן:

אלא בגין דתנינן חומר בשבועות מבנדרים. משמע דארישא דהאי מתני' קאי ולא כדמפרש בבבלי דאמתני' דלעיל קאי וכדפרישית במתני'. והא דקאמר וסברנן מימר שבועה לא אוכל לך דברי חכמים אסור לאו דוקא לחכמים דבהא כ"ע מודי' ואפשר דגרסינן לא שבועה לא אוכל לך דברי חכמים אסור כלומר דאגב בא להשמיענו דמכלל לאו אתה שומע הן והיינו לדברי חכמים דוקא אבל ר"מ פליג נמי בשבועה ולית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ולא קאי סיפא דמתני' אליבא דר"מ ודלא כפי' הר"ן דבהא אפי' ר"מ מודה משום דאיסורא גרידא היא כמו שכתב דבריו במתני' מסתברא כאחוי דחיפ' באחריתא. אבל בבבלי שבועות שם דקאמר עלה נמי בכה"ג דחייב על כל אחת ואחת דבעי מיניה שבועה שלא אוכל עשר ותשע מהו אינו חייב אלא אחת א"ל אישתבשת עשר הוא דלא אכיל הא השני מיהא אכיל ולא הוי שבועה על שבועה וכי אכל ט' חייב משום שבועה אחרונה וכשהשלימן לעשר עבר על הראשונה ומשמע מהתם דהמסקנא קיימא הכי וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק ד' מהל' שבועות הל' י"ג:

הדרן עלך אלו נדרים