Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ארבעה נדרים. רב ושמואל תריהון אמרין אלו הן צריכין היתר חכם. וגי' הרא"ש ז"ל בפסקיו דרב ושמואל נמי אילו אינן צריכין היתר חכם קאמר. וכן מוכח משיטת הבבלי כי אמריתא קמי' דשמואל כו' וצ"ל לפי זה הא דשמואל השיב לאיסי חגר עליה מותנא בלשון בתמיה הוא כלומר וכי תחגור עלה בחבל ללמוד כל הנדרים מכאן דשאני ארבעה נדרים אלו וכן הסכמת כל הפוסקים שאלו אינן צריכין היתר חכם:
הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד כן גי' הרשב"א והרא"ש ז"ל בפסקיו ועל המוכר או הלוקח קאי וכך כ' הטור ריש סי' רל"ב אבל גירסת הר"ן ז"ל היה מעמיד אצל זה ואצל זה אינו מעמיד ואמוכר חפץ לשנים מתפרשא שהיה בדעתו לידור לאחד מהם בדוקא ולחבירו כדי לזרז כיון שבעל אצל זה בטל אצל זה וכגירסתו נראה מהא דתלמידיו דר"ח דלקמיה ולדינא שני הפירושים אמת הן כמה שהביא הב"י בסימן הנזכר:
נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה. והא דקתני שבועות הבאי מותרות לאו דוקא אלא פטורות קאמר שפטור ממלקות הוא והרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה על גירסא זו דהרי ודאי הא דתני שבועות הבאי אסורות היינו דתני במתני' פרק ג' דשבועות איזו היא שבועת שוא כו' נשבע על דבר שאי אפשר אם לא ראיתי גמל פורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד והתם תנינן זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות אלמא כל שמעמיד בדבריו לוקה אם כן אי אפשר דגרסינן הכא כאן וכאן במעמידין כו' הא ללקות אינו לוקה ולפיכך כתב הוא ז"ל דיש שיבוש בנוסחאות וכך היה ראוי להיות אפילו תימא במעמידין כאן במיחל שבועה על נכסיו נכסיו מותרין הא ללקות לוקה עכ"ל והרמב"ם ז"ל בפרק ג' דשבועות הלכה ה' כתב וכן שבועות הבאי או של שגגות פטור עליהן שבועות הבאי שנשבע על חיל גדול כו' שהם כיוצאי מצרים כו' ובפ"ה הלכה כ"א כתב נשבע שראה גמל פורח באויר ואמרו לו היאך נשבעת לשוא ואמר עוף גדול ראיתי ומגדלו קראתיו גמל כו' בטל' דעתו אצל כל אדם ולוקה וכן כל כיוצא בזה ע"כ. ונראה מדבריו שהוא מחלק בין דבר ששייך בי' גוזמא כגון כעולי מצרים דבזה פטור ממלקות כדנתן שם טעם שזה לא גמר בלבו שהדבר כך אלא לספר רוב העם אבל בדבר דלא שייך ביה גוזמא כגון גמל פורח באויר ונחש כקורת בית הבד דדבר שאי אפשר הוא לוקה ולא אזלינן בה במה דמתרץ דיבורו עוף גדול ראיתי מפני שבטלה דעת אצל כל אדם והיינו נמי דלא תנן בשבועות אלא גמל הפורח באויר ונחש כקורת בית הבד ולא תני כעולי מצרים כדתנן הכא ועיין בר"ן ז"ל שכתב לתרץ המתני' כעין זה אלא שהוא ז"ל כתב לפי פירושו שם ואין להאריך:
הוון בעיי מימר בנדרים הא בשבועות לא. ואע"ג דתנן ב"ה אומרים אף בשבועה ס"ד דהוון בעיי מימר דדוקא אם אמר לו האנס לישבע אבל לפתוח לו בשבוע' לא כדפרישית בפנים ופשיט לה מברייתא דר"י דקתני נשבע את להרגין דמשמע אפילו לפתוח לו בשבוע' מותר וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל ריש פ"ג משבועות שכתב ואחד הנשבע מתתלתו באונס כו' לפיכך נשבעין לחרמין כו' וכן משמע מדברי ב"י סימן רל"ב שהביא ראיה מהאי דהכא לפרש דברי הטור שכתב הנידר או הנשבע לאנס וכו' וע"ש ובחנם נדחק התי"ט הרבה בזה:
פתר לה לכשיקצצו אין להן פדיון. וע"כ אינן צריכין פדיון קאמר כן פי' הר"ן ז"ל בשם החכם הגדול ר משה קרטב"י ז"ל וחזקי' ור"י פליגי כדפליגי בר פדא ועולא בבבלי שם ובתרתי פליגי לחזקיה קודם שיקצצו חוזרות וקודשות ולר"י פדיין פדוין ולאת' שיקצצו לחזקיה צריכות פדיון פעם אחת דהא לדידיה כי קתני אין להן פדיון ע"כ לא בא לומר אלא שאין פדיונן מוציאן לחולין עד שיקצצו והילכך אחר שיקצצו צריכות פדיון דא"א לקדושה שתפקע בכדי ולר"י אחר שיקצצו אין צריכות פדיון כלל דעל' קאמר במתני' אין להן פדיון איך להן קדושה שיצטרכו לפדיון אבל מדברי הרמב"ם ז"ל משמע דלא מפרש הכי דבר פדא ועולא פליגי בתרתי דבסוף פ"ד דמעילה פסק כיון שנקצצו אינן צריכין פדיון והיינו כעולא כדנתן שם הכ"מ טעם הואיל ורבא דהוא בתרא סבר כוותיה ואפ"ה פסק שם דקודם שיקצצו חוזרין להקדשן אחר שיפדו והיינו כבר פדא וש"מ דעולא ובר פדא לא פליגי אלא בלאח' שיקצצו אבל מקודם שיקצצו לכ"ע פדאן חוזרין לקדושתן וכן פירש הרשב"א ז"ל:
הדרן עלך ארבעה נדרים