Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. לישנא דשלוק משמע שמבושל יותר מדאי כדמצינו פ' כל הבשר דף קי"א הכבד אוסרת ואינה נאסרת ושלוקה אוסרת ונאסרת ומשמע נמי בשיל ולא בשיל כמאכל בן דורסאי כדאמר בהאי תלמודא פ"י דתרומות הלכה ח' חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו אח צירם אמר רבי יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקין דכבוש כרותח הוא אלמא דשלוק בציר ממבושל ואפילו מכבוש וכתב הרשב"א ז"ל דבודאי דשלוק משמע הכין ומשמע הכין ומיהו גבי נדרים לא משמע אלא שאינו מבושל כל צרכו כדקאמר הכא בגמרא דהא דשרי בשלוק משום דבנדרים הלכו אחר לשון בני אדם וכיון שכן כל שהוא מבושל הרבה מבושל קרו ליה אינשי ואסור אלא כשאינו מבושל כל צרכו קרוי שלוק ושרי וכן הסכים הר"ן והתו' ודלא כפי' רש"י והרא"ש ועיין בתוס' פ' כל שעה דף ל"ט ד"ה לא שלוקין וכו' ומהכא לא משמע כן אלא הא דקתני היה מבשל אח השלמים או שולקן בבשיל ולא בשיל הוא דמלשון התורה קרוי בישול כדמפרש הכא בהדיא:
לא אמר רבי יאשי' אלא לחומרין. וא"כ אם אמר קונם יין שאיני טועם מיד אחר החג אסור בי"ט האחרון לרבי יאשיה אבל בבבלי ריש פרקין קאמר אפי' לרבי יאשיה הולכין בנדרים אתר לשון בני אדם והא דפליג אמתני' ואוסר בצלי ובשלוק משום דבאחרי' דרבי יאשיה קרו לצלי ושלוק מבושל וא"כ יו"ט האחרון של חג בכלל החג הוא בין להקל בין להחמיר:
מהו שיהא מותר מן המעושן כו'. כל הני בעיות לא אפשיט ופסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מנדרים דהולכין אחר לשון בני העיר ואם מקצתן קורין כך ומקצתן אין קורין אין הולכין אחר הרוב אלא ה"ז ספק נדרים ולהחמיר ואינו לוקה ולענין שבת פטור וכן לבב"ח ולענין בישולי עכו"ם פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ז ממ"א שאינו כמבושל ומותר משום דבישולי עכו"ם מדרבנן הוא:
אלא כיני תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה כו'. כאשר הגהתי בפנים כן גי' הרשב"א והר"ן ז"ל ומה שהועתק בב"י בסי' רי"ז אסור בעבה כגירסת הדפוס אשר היה לפנינו טעות דמוכח הוא:
אסור בביצה מגולגלת. כתב הרמב"ם פ"ט הל' ז' הנודר מן המבושל מוחר בביצה שלא נתבשלה עד שכפתה אלא נתגלגלה בלבד ע"כ וכתב עליו הטור סי' רי"ז ולא נהירא דבירושלמי אסר אותו בהדיא והכ"מ מפ' דהאי דהכא בקרושה קצת מיירי וכך הם דברי הרמב"ם בשלא כפתה כלל ועיקר אבל כפתה קצת אסורה וע"ש:
הנודר מטריח טרופה מוחר בציר ובמורייס. וכן הוא גי' הר"ן ז"ל וכתב דאיצטריך ליה למתני דסד"א כיון שנדר מטרית טרופה דק דק יאסר אף בציר ובמוריי' קמ"ל וגי' הרא"ש והחו' אסור בציר ובמורייס:
הדא אמר' מלוח לשעה מלוח הוא. כן פסק הטור סי' הנזכר ודברי הרמב"ם הם באלו הדברים שהולכים אחר הלשון כדכתב שם הלכה י"ג הזהר בעיקר גדול שהוא בנדרים הלך אחר לשון בני האדם שבאותו מקום כו':
על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל. כן פסק הרא"ש והטור סי' רי"ז ואע"ג דמהכא משמע דרבנן פליגי עליה דר' יוסי מ"מ משיט' הבבלי משמע דלא פליגי אלא מר כי אחרי' ומר כי אחרי' ובאתרא דר"י קומא דחלבא קרו ליה ובאתרא דרבנן לא קרו ליה אלא קומא ושמעינן מיהת דהיכא דקרו הכי מודו רבנך והילכך בחמרא מבשלא דקרו ליה הכי לכ"ע אסור וכ"כ הרשב"א ז"ל ועיין לקמן ד"ה מותר בקונדיטון:
ודא מתניתא עבד לון כדבר שיש לו מתירין. כן היא גי' הר"ן ז"ל והרשב"א והרא"ש ז"ל גרסי ודא מתני' עבד לון כדבר שאין לו מתירין וקאמר דלא היא תיפתר מין בשאינו מינו ולעולם כדבר שיש לו מתירין והיינו הך ושמעינן מהכא דהא דאמרו בכל מקום דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל דוקא במין במינו הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' מ"א הל' י"ב וז"ל יראה לי שאפי' דבר שיש לו מתירין אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם מותר לא יהיה זה שיש לו מתיריו חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו ואע"פ כן שלא במינו בנותן טעם כמו שבארנו ע"כ ובהשגות א"א משנה שלימה היא ועיין בכ"מ שם שטרח לפרש כוונת הראב"ד ז"ל וליישב ההשגה ופירש דכוונתו על המתני' דשלהי ביצה האשה ששאלה מחבירתה כו' שממנה למד הרי"ף ז"ל לומר דאפילו מין בשאינו מינו באלף לא בטיל כו' ועוד פי' שם על מתני' דהכא וע"ש שביות' יש לתמוה על מה שכתב ועוד שבירושלמי אמרו שם על משנה אחרת ודא מתני' עבד לון לנדרים כדבר שאין לו מתירין וכיון שכן לא שייך לומר משנה שלימה עכ"ל וכי מה שייך נדרים להא דכתב הרמב"ם שם דכל דבר שיש לו מתירין הדין כן כדאמר הכא בהדיא ועוד דהרמב"ם בעצמו פסק אף בנדרים דהוו דבר שיש לו מתירין כדכתב בפ"ה מנדרים הלכה י"ב וכדאמרי' בבבלי דף נ"ט בפשיטות שאני קונמות הואיל דאי בעי מיתשיל עלייהו הוו כדבר שיש לו מתירין והוא ז"ל רצה לחלק שם משום דהוי כדבר בא על ידי טורח לכך נראה שאין צריך לכל זה והדבר מבואר שכוונת הראב"ד ז"ל על מתני' דסוף פ"ג דחלה א"כ למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם ופירש הראב"ד כטעמא דאמר הכא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולדעת הרמב"ם ז"ל נראה דטעמו שאין ללמוד מהתם דאפשר שהטעם כמ"ש בפ' השוכר את הפועל דף ע"ג משום דבמין במינו איכא למימר כהיתרו כך איסורו שחטה אחת פוטרת את הכרי ואין לתמוה על מה שהכריע הרמב"ם כטעמא דהכא ולא כטעמא דהבבלי משום דהתוס' שם ד"ה טבל כתבו דתרווייהו צריכי דאי מטעמא דהכא דוקא בשיש הבעלים בעיר שיכולין להפריש אבל אי ליתנהו בעיר לא משום דאיכא טורח והוצאה לילך אחריהן לא מיקרי דבר שיש לו מתירין ואי מטעמא דהתם דוקא בטבל הטבול לתרומה גדולה אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהיתרו לא הוי במשהו לא כו' וע"ש ומדקתני במתני' סתמא הטבל אוסר בכ"ש מין במינו ראה הוא ז"ל להכריע שאפילו בטבל הטבול לתרומת מעשר נמי אמרו כן וכדטעמא דאמרו הכא ולכך כתב יראה לי כו' שהרי אפשר לתקנו ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם וזהו פשוט:
נדר בו מותר ביוצא ממנו. כן הגי' בתוספתא והרשב"א ז"ל גריס נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו וזהו כגירסת הבבלי דמייתי לה על מתני' דלקמן דמפרש האיכא בינייהו דת"ק לחכמים בתראי ולפי גירסת התוספתא אתיא דר' שמעון בן אלעזר כת"ק דלקמן דלעולם אינו אסור אלא בהן אבל לא בהיוצא מהן וכן מסקנת הפוסקים ומכל מקום ואף לגירסא זו צריך לגרוס במציעתא וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך כו' מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו דאם לא כן מאי אתא לאשמועינן:
היא שביעית היא שאר שני שבוע. ובבבלי סנהדרין דף י"ב לא קאמר מטעם זה להתיר אלא לעבר במוצאי שביעית ומש"ה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' קידוש החדש השמיט להא דאין מעברין השנה במוצאי שביעית:
מלמד שהיו שני רעבון והיו הכל קופצין לגרנות. וכן אמר בבלי שם ולמדו מכאן שאין מעברין את השנה בשני רעבון ומשמע דאפי' ראוי להתעבר מפני שני דברים כגון אביב ופירות האילן כדפירשו התוס' שם אפ"ה אין מעברין אבל דעת הרמב"ם ז"ל שם הלכה ט' דבכה"ג מעברין אפי' בשני רעבון ולדידיה צ"ל שלא היה שם אלא טעם אביב בלבד והא דקאמר ראוי' היתה אותה שנה שתתעב' שמסתמא נמי היה שם דברים אחרים שמעברין השנה בשביל הצורך כיון שנתאחר זמן האביב כגון שלא פסקו הגשמים והדרכים אינם מתוקנים כו' כדחשיב שם ועיין בכ"מ שהביא שם משום הר"ר אהרן תירוץ אחר שהיה שם נמי מפני הגדיים והטלאים שעושין אותה סעד לשנה ולא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל שהרי לא כתב שם שעושין סעד לשנה אא"כ צריכה עיבור בלא כך ועיין שם.. בהלכה ז' וח':
גלגולתו של ארנן היבוסי מנאו תחת המזבח. ובפ' כשם משמע דבזמן חגי בבית שני מצאו ושמא דחגי הוכיחן בבית שני על שלא טיהרו הבית מאז עד ימי חזקיה:
מותר בקונדיטון. למאי דקאמר לעיל הלכה ד' הנודר מן היין אסור ביין מבושל ומשמע דאפילו רבנן מודו התם דאסור משום דחמרא מבשלא קרו ליה כדפרישית התם ולא פליגי בקום אלא באחרא דלא קרו ליה קומא דחלבא מיירי וא"כ ה"נ בקונדיטון שרו לכ"ע דלא קרו ליה חמרא אבל הרא"ש ז"ל בפסקיו כתב על דעתיה דרבי יוסי כו' אלמא לרבנן אסור בקונדיטון וכן פסק הטור סי' רי"ז וטעמו דלרבנן דהכא שאוסרין במקפה אע"פ שקורין המקפה בסתם כיון שגוף הגריסין הם בתוכו והה"ד בנודר מן היין אסור בקונדיטון כיון שהיין בתוכו אע"פ שנקרא קונדיטון בסתם ואין שם אביו עליו:
הדרן עלך הנודר מן המבשל