Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Niddah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל היד. והצנועות מתקנות להן שלישית. אפילו אינה עסוקה בטהרות ואפי' יש לה ווסת וזהו לפי שיטת הרמב"ם ז"ל שזכרתי בשלהי פרקין דלעיל ד"ה כיני מתניתא צריכה שתשמש בעדים ועיין עוד לקמן ד"ה אף הראשונה נקראת צנועה:
כיני מתניתא כל המרבה ליתן ידו על עינו וכו'. למאי דפרישית בפנים אין זה סותר להא דמסיק התם בריש פרקין כי קתני מרבה אנשים דודאי בלא מרבה נמי אסור אלא דהאי ש"ס ס"ל לפרש דתנא דמתני' קמ"ל דיותר שהוא מרבה ליתן ידו מרבה הוא להוציא ש"ז ואזלא בהא סוגיא דהכא כשיטתיה דאביי דהתם לענין דחייש לאוסופי:
מכתפת יינות לנסכין. האי עובדא מייתי התם בפ"ק דף ו' ע"ב וכתבו התוס' שם דיכול להיות שזהו ר"ג דיבנה חבירו של ר"א ורבי יהושע ור"ט שהיו ג"כ קודם החרבן והיו נוהגין בנסכין והכי משמע מהכא דקאמר מעשה בטביתה והיא שפתחו של ר"ג ביבנה וכדאמר לעיל בפ"ק הל' ד' של בית ר"ג היו קורין לעבדיהן ולשפחותיהן אבא טבי ואמה טביתה וידוע דטבי עבדו של ר"ג דיבנה היה כדמוכח מעובדא דפ' מרובה:
אף הראשונה נקראת צנועה וכו'. והתם בפ"ק דף י"ב ע"א פריך רבא על פירושא דר' אמי דמפרש כר' אילא דהכא שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע דאטו שאינו מקיים דברי חכמים צנוע הוא דלא מקרי הא רשע לא מיקרי אלא צנועות עד שבדקו לפני תשמיש זה וכו' ומשמע דס"ל לרבא נמי דאף שאינן צנועות צריכות בדיקה לפני תשמיש ובעסוקה בטהרות ובהכי מיירי מתני' דפ"ק כדמוקי לה התם אלא דנוכל לפרש אליביה דגם בצנועות דמתני' בעסוקה בטהרות מיירי והוספה דצנועות עד שבדקו לפני תשמיש זה וכו' ולעולם כל לבעלה לא צריכה בדיקה ומיהו שיטת רמב"ם ז"ל שהוזכר לעיל אזלא כהאי דשמואל אמר הלכה כר"ח בן אנטיגנוס שם ע"ב דכל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפי' בשאינה עסוקה בטהרות וכשיטת ר"ח והרי"ף ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל בספ"ק דמפרשי להאי דקאמר מאן דמתני הא לא מתני להא דר' אבא בר ירמיה הוא וכאית דמפרשי שהביא שם רש"י ז"ל וכבר כתבתי מזה לעיל בסוף פ"ק דלא קשיא מדרב יהודה די"ל דבודקת עצמה שלא בפני בעלה קאמר בדקה ביד שאינה בדוקה וכו'. זהו כעין דאמר התם דף י"ד ע"ב בההיא בעיא דבעי ר' חמא בדקה בעד שאינו בדוק לה וכו'. וכפלוגתא דרבי ור' חייא דאיתמר התם:
בעון קומי רב נחמן בר יעקב מהו שתהא צריכה בדיקה וכו'. זהו בעיא דר' אבא מרב הונא התם בפ"ק דף י"ב ע"א וכמו שהשיב לו שם ג"כ מי משכחת לה וכו' כדפרישית בפנים. ולמאי דמוסיף ר' יוסי בר' בון הכא לדייק ממתני' דפ"ק א"כ אף למ"ד באשם תלוי לא בעינן חתיכה משתי חתיכות וכדמפרש הכא לקמן לפטורין מן הקרבן דמתני' ואיכא למיבעי כאיכא דאמרי התם מהו שתבדוק עצמה כדי לחייב בעלה אשם תלוי מכל מקום לטעמא דדייק ר' יוסי בר' בון הכא גם האי בעיא לא שייכא מידי דלא תיקנו חכמים הך בדיקה שלאחר התשמיש להחמיר אלא להקל דתהוי כפקידה. ועיין מענין אשם תלוי לעיל בפ"ג דהוריות בהל' ב' ומשמע דשיטתא דהאי תלמודא ס"ל כמ"ד לא בעינן חתיכה משתי חתיכות וכן מוכח מהרבה מקומות בש"ס הזה ולא קי"ל כן כמבואר שם:
אין זה אחר זמן וכו'. דברי ר' יוסי בר' בון דהכא כדברי רב חסדא דהתם דף י"ד ע"ב והכי הוי המסקנא דהא דרב אשי דאמר אידי ואידי חד שיעורא הוא מיפרך התם. וכן הא דר' יוחנן לקמיה דאמר חכמים ממש כפירושא דשמואל התם בהא דמכאן ולהבא היא מתני' וכרבנן דר"מ וכדפרישית במתני' והכא מוסיף הש"ס בהא דחברייא בשם ר' שמואל להכריח האי פירושא ואוקמתא אליבא דרבנן כמבואר בפנים:
אבא בר ירמיה בשם שמואל כל אשה שאין לה וסת וכו'. היינו דר' אבא בר ירמיה דהתם שהוזכר לעיל ד"ה אף הראשונה נקראת צנועה ועיין שם ומכאן קצת ראיה לאית דמפרשי שהביא רש"י ז"ל והוא פירוש ר"ח ז"ל לענין דלא אוקי לשמואל דדוקא בעסוקה בטהרות קאמר:
זאת אומרת שאסור לשהות בטומאתה. ומשמע דאף בזמן הזה דליכא טהרות דמשום לשהות בטומאה קאמר וזכרו הפוסקים ז"ל מזה דיש לנהוג כן לכתחילה:
אלא כיון שילדה בטלה חזקתה. מהכא משמע כפי' ר"ח ור"ת ז"ל שהביאו התוס' דף ט"ו ע"ב ד"ה אפי' ילדה דבזיזא למיטבל דפירושו שהולידה ומפחדת ליטבול וכו' דכל דאיכא ודאי אין ספק מוציא מידי ודאי:
ברם הכא אין את יכול לעמוד עליו. כן אמר התם ר' חייה בר רב אשי בשם רב להאי דינא בדף ט"ז ע"ב וכפי' השני שכתבו התוס' שם לפי' הרשב"ם במתני' וכדפרישית במתני' וזהו עולה לפי שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מא"ב בהל' י"ז ע"ש:
אלא כן אנן קיימין בשנמצא מפתח עלייה לחוץ. דברי רב הונא דהכא מתפרשין בפשיטות כדבריו דהתם דף י"ז ע"ב מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא והא דקתני לפי שחזקתו מן המקור ומשמע כודאי היא ה"ק דמן הלול ולחוץ הוא דספיקו טמא הא מן הלול ולפנים ודאי הוא לפי שחזקתו מן המקור ורש"י ז"ל פירש בדברי רב הונא מן הלול ולפנים ודאי טמא ומתני' מן הלול ולפנים וזהו דלא כדמפרש לה הכא אליבא דרב הונא דהיינו הא דקאמר התם ולא פליגי הסוגיות לדינא בדקי"ל כוותיה לפי המסקנא דאליביה לא פליגי הא דתני ר' חייא והא דרב קטינא כמבואר שם וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מא"ב הל' ה'. ומיהו הא דמפרש הכא אליבא דר' יוחנן דמיירי בשנמצא מפתח עלייה ולחוץ ואפ"ה עשו כודאי לא משמע הכי שם במילתיה דר' יוחנן דלסוגיא דהכא פליגי רב הונא ור' יוחנן בנמצא מן הלול ולחוץ והתם לא קאמר דפליגי וכן נראה מפי' רש"י ז"ל שכתב בהא דר' יוחנן וכדתני ר"ח ונוכל לומר דגם למאי דאמרינן אליבא דרב הונא דהא דר"ח מן הלול ולפנים מיירי אזלא נמי מילתיה דר' יוחנן שפיר דאע"ג דמן הלול ולפנים ודאי הוא מ"מ איכא סברא לספוקי דאימר איזדקרה ומעלייה אתי כסברת אביי והלכך שייך לומר ספק הוא ועשו אותו כודאי ולא פליג רבי יוחנן עם ר' הונא לשיטתא דהש"ס דילן:
בין דם ודם אין כתיב כאן וכו'. היינו נמי כוונת סוגיא בהש"ס דילן בהא דמדייק אלא מעתה בין נגע לנגע ה"נ וכו' וכלומר דמהיכא ילפת לה מדכתיב דם לדם הא התם נמי כתיב בין נגע לנגע ולא כתיב בין נגע ונגע ומשני לה האי מאי וכו' כלומר דהא ע"כ לפרש דפליגי בכל דין נגע בנגעי אדם לחוד ובנגעי בתים לחוד כדאיתא התם וה"נ גם בדם נדה לחוד הוא דאשכחן דפליגי וא"כ ש"מ דאיכא דם טהור:
דם טהור מכשיר דם טמא אינו מכשיר. כדפרישית בפנים וניחא הא למאי דקאמר הכא דלב"ש דומין הן למימי אדמה וא"כ טומאתן מדאורייתא כשאר ד' מראות ובדברי עקביא לא קאמר הכי ואיכא למימר דלחומרא בעלמא קאמר והלכך שפיר הוא דמפרשי' דברי ר"מ בשיטת עקביא ולענין הכשר משקה קאמר ולא אליבא דב"ש במימי תלתן ומימי צלי. והתם קאמר בין לר"ש בין לעקביא ולית להו דמיה דמיה אב"א לית להו ואב"א אית להו מי לא א"ר חנינא שחור אדום הוא וכו' א"כ כמו דנוכל לפרש דברי ר"מ אליבא דעקביא כך מצינו לפרש דבריו אליבא דב"ש וצ"ל הא דקאמר ר' יוחנן ירד ר"מ לשיטת עקביא וכו' ולהוי כמשקה להכשיר את הזרעים משום דבמתני' משמע דאדברי עקביא הוא דקאי:
כדם המכה שלקת ושנת. זהו כר' אבהו התם בהא ומיהו לישנא דהמכה ניחא נמי להא דקאמר התם כדם שור שחוט וכו' והמכה כתחילת הכאה הוא או על עמוד הראשון של דם הקזה כדכתב הרמב"ם ז"ל שם. ובכל הסוגיא זו יש קצת שנשתנה בדין מדהתם בהא דשחור כענב וכן בענין פלוגתייהו בעמוק מכאן וכו' והתם קאמר בעובדא דבר קפרא דאמר במזוג עמוק מכאן ודיהא מכאן בשניהם טהור. וכן הא דקאמר הכא בקרן כרכום וכו' תוספתא היא במכילתין פ"ג וגריס התם כרואה בצל ולא כרואה בחמה ולפ"ז פירושו חכם הרואה לא יהיה רואה בחמה לבד אלא בצל ידו ובמקום החמה כדמסיק התם. וכן הא דגריס הכא בברייתא יצללו ולא יעכרו ובתוספתא גריס משערין אותם עכורין ואין משערין אותן צלולין וכדקאמר נמי התם. ועובדא דרבי דהכא כעין הגי' דהתם. וכל הדינים הללו אין בהן להלכה למעשה בזמן הזה כמו שמבואר בדברי הרמב"ם בפ' י"א שם. חוץ מכזה ראיתי ואבדתי דנאמנת גם בזמן הזה כמ"ש הטור סי' קפ"ח ואם הוא מראה לבן או ירוק טהורה:
סליק פירקא בסייעתא דשמיא