Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sanhedrin Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלו הן הנשרפין. תמן תנינן וכו'. מה דשייך לסוגיא זו בארתי היטב ביבמות ושם כתבתי ליישב קושית התוס' בפרקין דף ע"ו ע"א שהקשו על הא דאביי יליף בתו מאנוסתו מק"ו מההיא דפ"ק דכריתות דמשמע דאביי לא יליף בתו מאנוסתו אלא מג"ש ובארתי שם דאף על גב דאביי ס"ל היכא דגלויי מילתא בעלמא היא עונשין מן הדין מ"מ מודה הוא דאין מזהירין מן הדין וכדאמרינן במכות דף י"ז דאפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין והתם אליבא דר' יצחק איתמר אליבא דאית ליה והכי נמי אמרינן לאביי אליבא דאית ליה וע"ש שכתבתי להכריח כן אליבא דאביי:
בעון קומי ר' אבהו הבא על אשה וכו'. מבואר בפנים וכן ביבמות דגי' הספר ודאי מוטעה הוא דלא אשכחן שלשתן כאחת בענין דאמר הכא אלא בענין חמותו ואם חמותו ואם חמיו הוא דאשכחן וע"י נשואין שהיה נשוי לבת אשה אחת ולבת בתה ולבת בנה ואם בא על הזקנה משכחת לה לג' אסורין כאחת וכדלעיל. והכא לא משכחת לה אלא או בת בתה ובת בנה כאחת כגון הבא על אשה וילדה בת ובא בנה עליה וילדה בת וחזר הוא ובא עליה או אשה ובתה ובת בתה כאחת וכמבואר בפנים. ודע דבת בתו ובת בנה משכחת לה אפי' ע"י נישואין כדכתבו התוס' בכריתות דף י"ד ע"ב ד"ה הבא על בת בתו כגון שניסת בתו לבן אשתו וילדה לו בת דהויא בת בתו ובת בנה כאחת וכן בת בנה ובת בתה כדכתבו שם. ובענין דתירצו התם הא דלא קחשיב במתני' משום דלא איירי אלא באיסור מוסיף וע"ש. ולמאי דמבואר הכא אינו צריך לזה דהא בהדיא קאמר דזימה אחת היא. וכמו דאמרינן לענין חמותו ואם חמותו ואם חמיו דאינו חייב אלא אחת כדאמר התם בדף ט"ו אליבא דרבנן וכן הכא לעיל דכן נמי לענין בת בתה ובת בנה דבג"ש גמרינן מהתם כדלעיל וכדפשיט להו ר' אבהו:
והוא שיהא באבן כדי להמיתו. בבבלי בענין פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן בדף ע"ח ע"א גבי הכהו עשרה בני אדם כאחת דלרבנן לעולם פטורין אפי' בזה אחר זה דדרשי כל נפש עד דאיכא כל נפש ומשמע מהתם לקמן גבי תנא תנא קמיה דרב ששת דאפי' לרבנן דוקא בשהכהו הראשון מכה שיש בו כדי להמית אבל בשלא היה מכת הראשון כדי להמית ובא אחר והמיתו האחרון חייב דקאמר התם כפשיטות אין בו כדי להמית פשיטא וכן כתבו התוספות בפ"ק דב"ק דף י' ע"ב ד"ה כולן פטורין וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' רוצח הל' ו' והל' ז' דאם מכת הראשון לא היה בו כדי להמית הרי האחרון הרג כל הנפש וכבר הוזכר מזה בפ"ד דב"ק הל' ו' ד"ה אית תניי תני נפש ניזק ע"ש:
העביר את התקרה מעליו וכו'. דמיא להא דאמר רבא התם דף ע"ז ע"א פרע עליו את המעזיבה פטור דהתם מת בצינה הוא והוי כסוף הצינה לבא וככפתו ומת ברעב דלאחר זמן הוא בא אבל הכא מיירי דמיד ירדו עליו גשמים והרגוהו וכההיא דפתק עליו אמת המים ומכחו הראשון שטפוהו:
כיני מתניתא ר"נ פוטר וכו'. כבר בארתי בנזיר דדעת הרמב"ם ז"ל לפרש כפרושא דהאי ש"ס שרגלים לדבר אדברי חכמים קאי ונ"מ שאין אומדין אותו אומד שני' כשהקל וכמ"ש בפ"ד מהל' רוצח הל' ה' אמדוהו למיתה הקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכבוד ומת ה"ז נהרג ואין אומדין אותו אומד שני וכשהקל שרגלים לדבר וכלומר שאם הקל ממה שהיה אבל לא הקל לגמרי וכמ"ש שם לעיל שצריך שיהא נתרפא רפואה שלימה דאז אומדין אומד שני לממון וע"ש מ"ש במה דנראה מסוגיא דהאי תלמודא:
חזקיה שאל זרק את האבן וכו'. בבבלי פרקין דף ע"ט ע"ב ובכמה מקומות מבואר דתנא דבי חזקיה בפשיטות דלעולם פטור מממון בין שוגג בין מזיד בין מתכוין בין אין מתכוין לזה אלא וכו'. ובענין נפשות לזה וממון לזה כבר נתבאר בפ"ב דב"ק הל' ה' עיין שם ד"ה מתני' מסייע לר"ל ותמצא מבואר לכל השיטות:
אמר ר"ש אילין דבית רבי תניין וכו'. עיין בב"ק פ"ד הלכה ה' שם בארתי לכל השיטות והסוגיות הנוגעין בענין זה ובפסקו של הרמב"ם דפסק כר"ש וכל השייך לדינים אלו תמצא מבואר שם ד"ה אלא כיני אנשים:
בשור בשוורים היא מתניתא. מחלפא שיטתייהו דר"ל ודשמואל דהכא לדהתם. ואפשר לפרש בהא תנינן וכו' דבניחותא קאמר וכמו אי הכי היינו דתנינן והויא כמסקנא דהתם וכדפרישית במתני' אלא דלישנא דהאי ש"ס משמע דלשון תמיה וקושיא היא:
חמותו וכלתו מה אמר בה ר' יוסי. אע"ג דכבר מפרש לה בברייתא דתמן תנינן דבאשת איש ונעשית חמותו קאמר ר' יוסי נידון באשת איש וכדאמר התם דף פ"א ע"א ובאשת איש ונעשית חמותו היינו נמי חומר בקל כמו חמותו וכלתו ומאי קא מיבעיא ליה יש לומר דהכי קמיבעיא ליה דאי נימא דטעמא דר' יוסי באשת איש ונעשית חמותו דלא אתי איסור חמותו דחמירא וחיילא משום דלא הוי איסור מוסיף וא"כ בחמותו וכלתו נמי לא חיילא איסור כלתו על איסור חמותו ואע"ג דחמירא משום דלא הוי איסור מוסיף וברישא דחמותו ונעשת אשת איש אע"ג דאשת איש איסור מוסיף הוא שנאסרה על כל העולם היינו טעמא משום דא"א איסור קל הוא מאיסור חמותו וא"כ שמעינן השתא דר' יוסי תרתי בעי איסור מוסיף ואיסור חמור או דילמא דאמרי' אליבא דר' יוסי דלא קפיד אלא אאיסור מוסיף לחוד ואע"ג דאיסור בתרא קל הוא מקמא אמרינן ביה איסור חל על איסור ובחמותו ונעשית אשת איש היינו טעמא דקאמר ר' יוסי דנידון בחמותו ולא בא"א ואע"ג דאיסור מוסיף הוא משום דהכא בקטלא מישתעי ובתרי קטלי לא קטלת ליה וכיון דשניהם חלין עליו נידון בתמורה אבל בעלמא וכגון לענין חטאת איסור מוסיף הוא העיקר ולא קפדינן אם השני איסור חמור או קל הוא. ומיתפרשא הך בעיא דהכא למאי דגרסינן שם א"ל רב אדא בר אהבה לרבא תמותו ונעשית א"א נידון בחמותו לידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף א"ל אדא ברי בתרי קטלת קטלת ליה והתוס' כתבו בפ' ד' אחין דף ל"ב ד"ה ותו וכו' דרב אדא טעי והוה סבור דהיינו טעמא דר' יוסי משום דלית ליה איסור מוסיף ע"ש ולמאי דפרישית י"ל דשאלת רב אדא דהתם נמי בכעין דאמרן הוא אי אמרינן לר' יוסי דתרתי בעינן איסור מוסיף ואיסור חמור ונ"מ בעלמא לענין חטאות ופשיט ליה רבא דאיסור מוסיף הוא העיקר שאני הכא דבקטלא עסקינן ונידון בתמורה והכי קי"ל. ובפירושא דהבעיא דהכא מובלע שאלת רב אדא ותשובת רבא כחדא כדאמרן. וכן באיסור בת אחת דבעי הכא לר' יוסי נמי מיתפרשא למאי דפליגי התם ר' חייא ובר קפרא אליבא דר' יוסי אי ס"ל באיסור בת אחת חייב שתים אע"ג דאמרי' מודה ר' יוסי באיסור מוסיף מיבעיא ליה באיסור בת אחת וכן לר' ישמעאל דלקמן והמסקנא כר' חייא דהתם דבאיסור בת אחת חיילא כמו באיסור מוסיף ואיסור כולל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י"ז מא"ב הל' ח':
נתאלמנה ונתגרשה. ברייתא זו גרסינן בבבלי פ' עשרה יוחסין דף ע"ז ע"א וכמו שהגהתי בפנים. ובענין הבעיא דהכא נתאלמנה ונתגרשה כאחת פירשתי בפנים דמשכחת לה בספיקא ולכהן אסורה משום גרושה ובענין אחר לא משכחת לה דודאי באומר הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי לא מיתוקמא דאף דאמרינן בהא דכשימות תהיה מגורשת מ"מ הגירושין תלו למפרע ולא מיקריא אלמנה וזה מבואר וכן נמי לא מצינן לאוקמי באשה שהלך בעלה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ בא בעלה דתצא וכו' וצריכה גט מזה ומזה ואם השני גירשה ובאותה שעה מת הראשון דלכאורה תלו אלמנות וגירושין כאחת אבל הא ליתא דגט השני משום גזירה דרבנן בעלמא הוא כדאמר בריש האשה רבה:
רב אמר במפנים עדיו היא מתניתא. וכן מוקי לה רב התם דף פ"א ע"ב בעדות מיוחדת ולדינא כל הני אוקמיתות אמת הן כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' רוצח הל' ח':
ופינחס שלא ברצון חכמים. נראה דבהא פליגי נמי התם דף פ"ב ע"א דרב אמר כדהכא מה ראה ראה מעשה וכו' וא"ל קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא ושמואל אמר ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ר' יצחק אמר ר"א ראה שבא מלאך והשחית בעם. דלדברי רב הוי קשה הלא אין נוטלין רשות ע"ז ואם נטל רשות אין מורין לו וכדפריך הכא ועלה אמר שמואל דבאמת לא נטל רשות אלא דאכתי קשה ליה לר' יצחק גם על דברי שמואל למה לי טעמא דאין חולקין כבוד לרב הא ע"כ אין היתר אלא דוקא שלא ברשות ולפיכך קאמר שאני הכא דלעולם היה מותר לו לעשות כן ראה מלאך וכו' וכלומר דהשתא אליבא דרב נמי ניחא דבדבר גדול כזה שפיר שאל למשה מפני מה אתה מתרשל בדבר והשיבו הואיל וכך הוא ניתן הרשות לך ולך אתה וקנא קנאה גדולה זו לכפר על בני ישראל:
סליק פירקא בסייעתא דשמיא