Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלו קשרים. כבר ביארתי לעיל בפ' כלל גדול בהלכה ב' דדעת הרי"ף והרמב"ם הוא עיקר שאין חייבין על הקשר של קיימא עד שיהי' ג"כ מעשה אומן והא בלא הא לא סגי לענין חיוב עד דליהוי תרוייהו קשר של קיימא ומעשה אומן וע"ש בד"ה ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרי בקשור מכאן ומכאן וכו' דמוכח מסוגיא דהכא ומסוגיא דהתם כדעתם ז"ל וכן מתפרש מתני' דלקמן יש לך קשרים וכו' יותר בפשיטות לפי שיטתם דתרוייהו בעינן וכמבואר בפנים:
מאורגי יריעות למדו וכו'. התם בפ' כלל גדול בדף ע"ד פריך רבא על דאביי דהוה בעי למימר הכי וקא"ל תרצת קושר מתיר מאי איכא למימר וכ"ת דאי מיתרמו ליה תרי קיטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין אלא שכן צדי חלזון קושרין ומתירין. ולמאי דפרישית לעיל בפ' כלל גדול להא דקאמר הכא מכיון שהיה מגיע לארוג היה שרי לה ומעייל לה שהיה מתיר להקשר ומעייל לה לראשי החוטין בהאריגה ומחליקן והרי היה קושר ומתיר ולא היה נראה שום קשר בהיריעה לכאורה הוה ניחא להאי קושיא דרבא דלא היה נמצא שום קשר אלא דרש"י ז"ל רצה להסביר הקושיא דכשמתירו היה נראה הנקב ביריעה שחוטיה היו כפולין ששה וכו' ואין שם שנים קשרים סמוכין. ולפי פירושו היה צריך להזהר שלא יהי' צריך להתיר כלל ולפיכך הוכרח רבא ללמוד מצדי חלזון. וזה לפי שיטת הבבלי דס"ל דלמדין ממשכן אף מדבר שלא היה אלא לפי שעה שהרי החלזון לא היה אלא לפי שעה שאינו עולה אלא אחד לשבעים שנה כדכתב רש"י שם. אבל לשיטת הש"ס דהכא דאין למדין מלשעה כדקאמר הכא וגי' דהכא עיקרית מכיון שהבטיחן המקום וכו' כמו שהוא לשעה ולפיכך מסיק וקאמר והיידא אמרה דא וכו' שאין לנו ללמוד ממקום אחר אלא מאורגי יריעות שעשו כדי להתקיים כך וזכרתי מזה לעיל שם וכדמוכח נמי מהא דקאמר לעיל בפ' כלל גדול גבי הצד חלזון וכו' דאיכא למ"ד דלית ליה נידה כלל שיהא במנין אבות דמצדי חלזון לא למדנו וכדמסיק התם ואתיא כהאי דאמר ר' אלעזר וכו' כעין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר וכו' ונגנזה וא"כ לא למדנו צידה מתחש מהאי טעמא גופיה שלא היה אלא לפי שעה וע"ש ד"ה הצד חלזון וכו' והשתא על כרחך בעינן לשנויי להאי קושיא דרבא שלא היה שם נראה שום נקב כלל לפי שהיו מעלין ראשי החוטין לאחר שהתיר הקשר בתוך אריגת היריעה ולא היה לא נקב ולא קשר וזה הכל לשיטתא דהאי ש"ס שאין למדין מדבר שלא היה אלא לפי שעה כמבואר:
מודין חכמי' לר"מ בחותמות שבקרקע וכו'. והכי מייתי נמי להאי ברייתא בבבלי ביצה דף ל"ב על הא דשמואל דהתם והרמב"ם לא הזכיר כלל דין זה ונהי דמצינן למימר דלענין קשר שיכול להתירו לא היה צריך לבאר שכבר כתב דין הקשר במקומו פ"י ומיהו לענין שאין לו לחתוך היה צריך לבארו וצריך טעם לזה וראיתי בשלטי הגבורים פ' המביא שכתב שם בלשון הזה ומיימוני השמיט הפקעת החותמות וכלל אותו בדין מגופת חבית פכ"ג מהל' שבת. ובודאי מי שאמר זה לא ידע בכוונת הרמב"ם ולא ירד לסוף דעתו בחבורו דמה ענין זה לזה. ואני אבאר לך דעת הרמב"ם שכלל אותו בדין סותר ומקלקל ובלאו הכי אין כאן סותר ממש במה שחותך החבלים מהחותמות שבקרקע כמבואר לזה בפ"ג דעירובין דף ל"ה גבי הא דאמרו התם במנעול וקטיר במיתנא עסקינן ובעי סכינא למיפסקיה וכו' ופרש"י דאין חתיכה אסורה אלא במחובר אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא במס' ביצה וכו' ואע"ג דהכא אהל הוא ואמרינן התם שבקרקע אסור לחתוך גזירה דרבנן הוא דמיחזי כסותר ולא סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא היא וכו' ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאין סותר חייב אלא בסותר ע"מ לבנות כמו שביאר זה בפ"י בהל' ט"ו ואם סתר דרך השחתה פטור. ואם כן כבר ביאר דין זה דכל סותר דרך השחתה פטור אבל אסור וה"ה בחותך להחותמות שבקרקע וכל כיוצא בזה:
הא רבנן לא. על הכלל דתני בשם ר' יהודה הוא דפריך כדפרישית בלשון הב' והוא העיקר. ולפי שיטת הש"ס דהכא דבחבל שהוא משוחל בפסיקייא מיירי אם כן פליגי בהא דלרבנן אעפ"י שעדיין מחובר במקצת להפסיקייא. א"נ שהוא משוחל ונמשך ממנו וגזרינן דילמא מבטל ליה ולר' יהודה מכיון דאכתי מחובר במקצת הוא א"נ שנמשך ממנו ואפי' אינו מחובר כלל לפסיקייא מכיון שהוא של הפסיקייא אינו מבטלו כמו שאינו מבטל להפסיקייא אלא שיטלו אחר כך מהדלי ויחברנו להפסיקייא. והתם מוקי פלוגתייהו דבחבל גרדי הוא דפליגי דרבנן סברי גזרינן אבל דגרדי אטו חבל דעלמא ור"י סבר לא גזרינן ולא בעי הש"ס דהתם לאוקי פלוגתייהו בחבל שהוא של הפסיקייא דהיינו כמו חבל דעלמא. והרמב"ם כתב דין זה בפ"י בהל' ג' בסתם וקושרין דלי וכו' אבל לא בחבל ונכלל בזה בין חבל דגרדי ובין חבל דפסיקייא וחבל דעלמא. ומ"ש שם גבי דין חבל שהיה קשור בפרה וכו' ואם היה חבל גרדי שמותר לטלטלו הרי זה מביא וכו'. ודקדק שם הה"מ דהא משמע דחילוק החבלים משום ביטול הוא וכן הביא הכ"מ בשם הרמ"ך ולאו קושיא היא דהוא ז"ל לא היה מפרש להא דרב מביא אדם חבל מתוך ביתו וקושרו וכו' דמטעם ביטול נגעו בה אלא ברייתא דאסרה בחבל דעלמא משום שאסור לטלטלו לפי שאין תורת כלי עליו כמבואר זה בדבריו בפכ"ה בהל' ו' אבל חבל גרדי מותר לטלטלו כדגריס התם אבתרה אמר שמואל כלי קיואי מותר לטלטלן בשבת וכן כל השייכים לכך תורת כלי עליהן. ורש"י שפי' גבי וקושרו בפרה וכו' ולא חיישינן וכו' ויבטל אותו שבפרה ונמצא האחד של קיימא לשיטתיה הוא דאזיל דדעתו דכל קשר של קיימא אפי' אינו מעשה אומן חייבין עליו אבל דעת הרי"ף והרמב"ם דתרוייהו בעינן וכל דלית ביה אפי' אחת מהן מותר לקשרו אף לכתחלה. וזהו דמסיים שם הרמב"ם בדין זה מפני שכל אלו הקשרים מעשה הדיוט הן ואינן של קיימא וכו'. ועיין בריש פרקין ובמקומות המצויינין שם מה שנתבאר מזה. ומה שכתב לעיל גבי דלי אבל לא בחבל לאו משום טלטול הוא כמו שרצה הה"מ להבין דבריו דהכי נמי משום טלטול הוא דליתא אלא דגבי דלי ודאי טעמא משום ביטול ואסור מיהת לכתחלה לקשור בכל חבל דקשר של קיימא הוא ואפי' אינו מעשה אומן לכתחלה מיהת אסור הוא. וזהו שמרמז הרמב"ם כאן גבי חבל דפרה ודאבוס פעם קושר ופעם מתיר וכו' ובכה"ג דוקא הוא דמותר אפי' לכתחלה וזה פשוט. ודע דאהאי דינא דחבל שבאבוס קושרו בפרה פריך עלה בהאי תלמודא לעיל פ' במה בהמה בהל' ב' ולא נמצא כמשתמש בצדדי בהמה בשבת וכו' עד דמסיק התם במספק חבל על חבל והאי דינא מוסכם הוא דאסור להשתמש בצדדי הבהמה ולא היה הרמב"ם. צריך לבאר זה כאן דדבר מבואר הוא במקומו לקמן בפכ"א בהל' ט' שכתב ואין נסמכין לצדי בהמה וכו' וא"כ ודאי מיירי כאן באופן שאין צריך לו לסמוך על צדדי הפרה אלא במספק חבל על חבל או כל כיוצא בזה:
כיני מתני' כל קשר וכו'. עיין בתוס' דף קי"ג ד"ה כלל אמר ר' יהודה תימא וכו' א"נ אמאי דקתני ברישא וכו' וזהו כמו דמפרש הכא כמבואר בפנים. ובמה שדקדק כאן לומר והוא לשעה היה מקום להביא ראיה לדעת מי שסובר דאפי' אינו של קיימא אלא שעשאו להתקיים כמה ימים כקשר של קיימא הוא ואין להאריך בזה דלאו דהלכתא היא:
יום הכפורים שחל להיות בשבת. צ"ל בע"ש וכדגריס בבבלי שלהי פרקין והא דפריך הכא ויבדיל וכו' לכאורה היה נראה דאביה"כ עצמו קאי דאע"ג דמבדילין בו בלילה מ"מ פריך דיבדיל מקודם כדי להודיע להתיר וכו' והיה שפיר מתפרש כוס אין כאן וכו' אלא דאין משמעות הסוגיא מתפרשת כן. והתם לא מדייק כלל אהבדלה אלא דליתקע בחל בע"ש וכו' ומשום דעיקר הסימן להודיע בתקיעה היא ולא בהבדלה:
הדרן עלך פרק אלו קשרים