Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל הכלים ניטלין בשבת. דלתות הבית דרובה וכו' כדפרישית ובבבלי ריש פרקין מפרש אביי דה"ק כל הכלים ניטלין וכו' ואעפ"י שנתפרקו בחול ניטלין בשבת וכדפרישית במתני'. ומשום דקשיא ליה לישנא דמן המוכן דהסיפא דמשמע מינה דברישא טעמא דהיתרא משום דמן המוכן הוא וא"כ מאי אעפ"י שנתפרקו בשבת דקתני אדרבה בשבת מוכנין הן ע"ג אביהן. ולהאי תלמודא לא דייק ליה לישנא דמן המוכן דאין פירושו כמוכן דבעלמא אלא שאין תשמישן מוכן לכך כ"א להשתמש ע"ג קרקע כדמפרש להסיפא לקמיה וא"כ בכל הכלים דרישא מתפרש האעפ"י כפשוטו אעפ"י שנתפרקו בשבת. וסד"א מכיון דדלתות הכלי אין תשמישן אלא אגב הכלי לא קמ"ל כמבואר בפנים. ומיהו לדינא אין נ"מ בין הסוגיות. דלתרוייהו דלתות הכלים ניטלין הן בין נתפרקו בשבת בין נתפרקו קודם השבת ודלתות הבית אין ניטלין בין נתפרקו קודם השבת ובין נתפרקו בשבת. ויש קצת ראיה לפי' דהאי ש"ס במן המוכן מהאי דתנינן בפ"ג דביצה גבי בכור שנפל לבור ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן וכפי פירש"י ז"ל דאין זה משום מוקצה דהא ר"ש לית ליה מוקצה אלא דנראה כמתקנו והוה כדן דין והתוס' לא הסכימו לפי' זה משום דבפ' כירה משמע דמשום מוקצה הוא וע"ש וזהו לפי שיטת הבבלי נמי בהא דהכא:
כיון שנחשדו להיות מחללין ימים טובים ושבתות הדא הוא דכתיב בימים ההמה וכו' ואסרו להן הכל. מהכא משמע להדיא דלאו משום הוצאה כלחוד הוא שהחמירו עליהן בימי נחמיה בן חכליה דהא ימים טובים נמי קאמר ועוד דסתם מחללין קאמר וכדמביא ראיה מן הכתוב שהיו דורכים גיתות ומפני שראו שמחללין בכל מיני חילול גזרו עליהן אף טלטול הכלים מפני גדר. ומכאן תשובה למה שרצה הראב"ד לפרש להא דאמרו ג"כ התם בדף קכ"ג בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו וכו' שמפני חיוב הוצאה אסרו בטלטול מה שאסרו כדכתב בהשגה בפרק כ"ד בהלכה י"ב וע"ש:
קודם להתרת כלי' שנו וכו'. הכא מדחי להא דר' ינאי דקאמר בחצר שלא עירבה מיירי דא"כ מ"ט דר"ש דקאמר הרי היא ככל הכלים וכו' והתם מדחי להא דר"א דאמר קנין וכו' וגלוסטרא ומדוכה קודם להתרת כלים נשנים וכו' גלוסטרא כדר' ינאי וכו' ור' יהושע סבר תוך הפתח כלפנים ור"ש סבר כלחוץ וכעין הא מדחי לקמן דאיכא למימר דבשלשה כלים וכו' הוא דקאמר שמטלטלין בחצר וכההיא דתוספתא שהבאתי ובחצר המעורבת קאמר ומשום דאידחי הא דר' ינאי ולא בעי לאוקי פלוגתייהו כדאוקי התם. אמר ר' זעירא מכיון דאת אמר בשנים מותר אפילו בארבעה ובחמשה מותר. כלומר שהרי אפי' בשנים שיהא עליהן תואר כלי בעינן כדאמרי בימי ר' אילא ומכיון שכן מה לי בשנים ומה לי ביותר ונמצינו למדין דכל שיש תורת כלי עליו ניטל אפילו בהרבה בני אדם זהו שכתב הרמב"ם בפכ"ה בהלכה ו' אבן גדולה או קורה גדולה אעפ"י שהוא נטלת בעשר בני אדם אם יש תורת כלי עליה מטלטלין אותה. והה"מ הביא כאן שיש שהקשו מההיא דרבה ורב יוסף סוף פ' במה מדליקין גבי כוורת וכו' עד ומדברי ההלכות ורבינו שלא הזכירו כלל להא דבמה מדליקין נ"ל שהן סבורין שמימרות אלו חלוקות ורבה ורב יוסף הוא שמחמירין בטלטול ואין הלכה כמותן עכ"ל. האמת הוא דרבה מחמיר בטלטול וכדמשמע מפירושו בדף קכ"ד לפלוגתא דר' נחמיה ורבנן במתני' לקמן כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך וכו' ורבא פליג עליה כדמפרש התם אלא דהוא גופה טעמא בעי מפני מה פסקו הרי"ף והרמב"ם כרבא לגבי רבה דהוא רביה וכדביאר הרמב"ם שם לעיל בהל' ג' וד' ואנן חזינן דבעלמא פסקו כרבה לגביה דרבא כההיא דפ' המוציא דף פ' הוציא חצי גרוגרת וכו' אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהן וכו' והבאתי זה לעיל בפ"ק בהלכה א' בד"ה מה דאמר ר' יוחנן וכו' וע"ש וכן מצינו בהרבה מקומות דפסקו כרבה לגביה דרבא. ונראה דטעמייהו כאן משום דקאמר התם בסוף הסוגיא דהאי פלוגתא דר"נ ורבנן ואף רב ס"ל להא דרבא וכו' וכן משמע מהכא מהסוגיא דלקמן בהלכה ד' על האי פלוגתא דקאמר ר' יוחנן ורבנן דתמן חד אמר וכו' דנמי פליגי כעין פלוגתא דרבה ורבא דהתם בפירוש פלוגתייהו דר"נ ורבנן דמתני'. וכבר ביארתי בכמה מקומות דכל היכא דלא קאמר הש"ס בכל כה"ג ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא כדרכו בשאר מקומות דנראה דדברי ר' יוחנן הוא דאמר כהאי וחרנא אמר לצורך לצורך גופו ולצורך מקומו וכו' וזהו נמי כהאי דרבא דהתם. וא"כ קמו רב ור' יוחנן בשיטתא דרבא:
כובד העליון והתחתון מטלטלין וכו'. אבל בבבלי פ' אלו קשרים דף קי"ג גריס בהאי בעיא דר' יוחנן לר' יהודה בן לוי כלי קיואי כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת ופשיט ליה דאין מטלטלין וכ"פ הרמב"ם בריש פ' כ"ו דאף כובד העליון והתחתון אין מטלטלין לפי שאינן ניטלין מפני שהן תקועין:
מתניתא דר' נחמיה וכו'. זהו כאוקימתא דרב יהודה דהתם בריש פרקין דאמר דוקא קורנס של אגוזים אבל של נפחי' לא דקסבר דבר שמלאכתו לאיסור אפי' לצורך גופו אסור אבל לרבה דהתם וכן לר"י דהתם דלקמן קורנס של זהבים שנינו אם כן אפי' מלאכתו לאיסור מותר ואפילו לרבה דלקמן גבי פי' פלוגתייהו דרב נחמן ורבנן דזהו לצורך גופו וכבר נתבאר לעיל בד"ה אמר ר' זעירא וכו' מענין פלוגתייהו דר"נ ורבנן ואליבא דאמוראי דפליגא בפירושא דהאי פלוגתא:
מודים חכמים לר' נחמיה בזיירא וכו'. נראה דלשון דעציר ביה הוא כהאי חזייה דקא מעצר ליה דריש במה טומנין וזיירא כעין האי מעצרתא זיירא דבפ"ד דע"ז שמכבש להוציא המשקה מלשון ויזר טל מן הגיזה ומביא רש"י לזה בפרקין דף קכ"ג גבי האי דקאמר נמי התם הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו. והתוס' בשם הערוך מביאין שם לפרש מלשון מכבש שמכבשין הבגדים וכתבו וכן מפרש בירושלמי זיירא דעציר ביה. אלא דקשיא הא דהלכה דלעיל דקאמר שמואל בפשיטות מכבש מיטות מטלטלין אותן בשבת ומאי שנא האי מכבש מהאי מכבש והא הכל מודים ביה דאסור והרמב"ם כלל אלו בדבריו בפכ"ה בהל' ט' כל כלי שמקפיד עליו וכו' אסור לטלטלן בשבת וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס:
רבי בא בעא קומי ר' מנא מהו מוגבילתא ביו"ט א"ל אינו אוכל נפש. זהו כסברת אביי בבבלי פ' ר"א דמילה דף קל"ד דא"ל לרב יוסף מאי שנא מלישה ור' יוסף פשיט ליה התם לאיסור משום דלישה לא אפשר מעי"ט הכא אפשר וקיי"ל כרב יוסף רביה דאביי וזה נכלל בדברי הרמב"ם במ"ש בפ"א מהל' יו"ט בהל' ה' כל מלאכה שאפשר להעשות מערב יו"ט ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשות מבערב אסרו חכמים וכו' אף על פי שהיא לצורך אכילה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר מותקן אעפ"י שאינו קשור ותלוי. והכי מייתי לה נמי התם בפרקין דף קכ"ו גבי מתני' דפקק החלון דלקמן וקאמר ר' יוחנן התם הלכה כרשב"ג וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ואע"ג דר' יוחנן קאמר שם לעיל כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר בכן אמר נמי הכא לקמן אתייא יחידאה דהכא כסתמא דתמן וכו' משום דמפרש להא דלחכמים דלקמן בין כך ובין כך פוקקין כהאי דרב כהנא דהתם בין קשור ובין שאינו קשור והוא שמתוקן ועיין להרשב"א שהאריך בזה. וראיה לפסק זה מהא דפריך מהאי דר' יוחנן דהכא משכני חילפיי והראני גר של בית רבי קשור אעפ"י שאינו תלוי ומשני ר' יודן מכיון שהיא ניטל וכו' וכדפרישית בפנים. ואע"ג דלקמן בהל' ז' פשיט לה מהאי דר' יוחנן דכר' יהודה עבדין עובדא מכל מקום הא דר' יודן דכאן קשותיה ואזלא כהאי דר' יוחנן דהתם דכרשב"ג היה ג"כ האי נגר של בית רבי. ובענין מ"ש הרמב"ם בפכ"ו בהל' י' נגר שאין בראשו קלוסטרא וכו' וכן אם היה ניטל ואגודו עמו וכו' והשיג עליו הראב"ד יתבאר במקומו בעירובין פרק בתרא בהגיעי לשם ברחמי ובס"ד:
הלכה כר' נחמיה. ובסוף הסוגיא מיפרכא מילתיה דרב דהא דר' נחמיה כב"ש דתוספתא היא. ובענין דפליגי הכא בפירושא דפלוגתייהו כבר נתבאר לעיל בהל' א' ד"ה אמר ר' זעירא וכו' וע"ש:
אנן תנינן והאבן בתוכה. עיין לקמן ריש פ' נוטל:
אמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. עיין לעיל בהלכה ג' ד"ה רשב"ג אומר וכו' מה שנתבאר מזה בס"ד:
נקמז וכו'. עיין במה שפירש"י ז"ל לנקמז בסוף פ' בתרא דעירובין דף ק"ב ולמאי דקאמר הכא מדדהו בראשי אצבעותיו משמע כדפרישית. וראיתי בערוך שכתב נקמז מלשון נקמץ:
הלכה כר' יוסי. זהו אם מיתפרשא המתני' כפשטה והכי משמע מהכא דלעיל בפ' במה אשה אבל התם קאמר בכיסוי כלים כ"ע ל"פ וכו' וכדפרישית במתני':
הדרן עלך פרק כל הכלים