Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sukkah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. הכא גריס למעלה מעשרים כמו בנוסחת הבבלי ובריש עירובין נוסחא דהכא גבוה מעשרים ונ"מ לדינא איכא דלנוסחא למעלה מעשרים א"כ משמע למעלה מחללה וזהו כרבא דריש עירובין דף ג' דקאמר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן ואם מקצת הסכך או מקצת הקורה בתוך עשרים כשר וכ"כ הר"ן לדייק כן מדקתני למעלה דקיי"ל כהך דרבא וכבר ביארתי בריש עירובין דאף דלנוסחא דהכא גבי מבוי מ"מ למדין זה מזה לרבה בר עולא דעירובין דמחמיר וקאמר זה וזה פסול וע"ש:
והרי אכסדרה וכו'. בבבלי גריס בכ"מ אכסדרה בבקעה וכן במכלתין דף י"ח ועיין בתוס' שם ועיין לעיל בפ"ק דעירובין הלכה א' ד"ה אכסדרה שנפרצה לר"ה מה שביארתי שם בס"ד:
רבי אבהו בשם ר' יוחנן התורה אמרה בסוכות תשבו וכו'. זהו כטעמיה דר' זירא דהתם ריש מכלתין אלא דר' זירא יליף דבעינן צל סוכה מקרא דישעי' וסוכה תהיה לצל ור' יוחנן יליף הכא מן התורה מקרא דבסוכות תשבו דמשמע ליה למדרש שצריך אתה לישב בצילה של סוכה ולא בצילן של דפנות ולר' זירא דהתם איכא למימר דלא נפקא ליה מקרא דבסוכות תשבו משום דבעינן ליה למידרש תשבו כעין תדורו כדדריש התם בברייתא שילהי פ"ב דמכאן שכל ז' ימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי וכו' ולאו דס"ל לר' זירא דסוכה דירת קבע בעינן וכר' יהודה דהא ע"כ לר' זירא סוכה עראי בעינן כדהוכיחו התוס' ריש מכלתין ד"ה כי עביד ליה דירת קבע וכו' מדדריש מדכתיב וסוכה תהיה לצל הא כתיב נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו הגשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי ע"ש ועיין לקמן ד"ה רבנן עבדין מזרם וממטר אחת וכו'. מה שנתבאר בענין זה בס"ד:
אמר ליה ר' יוסה על דעתך דאת אמר בדפנות הדבר תלוי וכו'. כדפרישית דלר' יונה דמכשיר בשהסכך נתון למטה מעשרים אע"פ שהדפנות גבוהין מכ' אמה ומשום שאין הדבר תלוי לפסול הסוכה אלא דווקא בשהסכך נתון ע"ג הדפנות הגבוהין מכ' והלכך אקשי ליה לדידך הכי הוה בעי ליה להתנא למיתני סוכה שהיא נתינה למעלה מכ' אמה לדפנות פסולה כי היכי דנידוק הא אם היתה נתונה למטה מעשרים לדפנות כשרה אלא ודאי דלעולם פסולה ומשום דבעינן צל סוכה ולא בצל של דפנות ואם הדפנות גבוהין מכ' אין כאן צל הכך אעפ"י שהוא נתון למטה מכ' וא"ת ולר' יוסה נמי תיקשי ניתני סוכה שדפנותיה גבוהין למעלה מכ' פסולה דהא השתא איכא למטעי ולמידק כהאי דר' יונה שאם הסכך נתון למטה מעשרים כשרה ואעפ"י שהדפנות גבוהין מכ' ואין לומר דהא ממילא ידעינן וכדפרישנא לר' יוסי דכשהדפנות גבוהין אין כאן צל סוכה לעולם הא הוה ניחא אי לא הוה לן טעמא אתרינא בדינא דמתני' אלא טעמיה דר' יוחנן ודר' זירא אבל מכיון דאיכא אמוראי דמפרשי לטעמא אחרינא אי כדרבה משום דלא שלטא ביה עינא וכדר' יעקב בשם ר' יאשיה דלקמן בשאין דפנותיה עולות עמה וכו' והיינו כדרבה אי כרבא דהתם דסוכה ראויה לדירת עראי בעינן א"כ למאי דקיימינן השתא לטעמיה דר' יוחנן ודר' זירא משום דבעינן צל סוכה ניתני סוכה שדפנותיה גבוהין כו' כי היכי דנדע דעיקר טעמא משום דבעינן צל סוכה הוא דהויא ולאשמועינן היא גופה ודאי לר' זירא גופיה י"ל דסמיך אקרא דוסוכה תהיה לצל דמשמע דסוכה לצל הוא דהויא סוכה אלא לר' יוחנן דלא דריש להאי קרא לכאורה איכא למידק כהאי דיוקא דדייקינן לר' יוסה דקאמר אליבא דר' יוחנן וצ"ל דלכ"ע לר' יוחנן ובין לר' זירא אקרא דסוכה תהיה לצל הוא דסמכינן ולאביי דהתם דפריך לר' זירא אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים וכו'. ולא מדייק כדדייקינן הכא אלא מעתה עשה הסכך בתוך עשרים בין הדפנות הגבוהין מכ' אמה ה"נ דלא הויא סוכה וא"כ אמאי תני במתני' סוכה שהיא גבוה וכו' ליתני דפנות הסוכה שגבוהין וכו' משום די"ל דהא הוה פשיטא ליה דבכה"ג אמרינן דל גובה הדפנות ואיכא צל סוכה אבל בעשתרות קרנים דליכא האי תקנתא הוה ס"ד למימר הכי ואהדר ליה ר"ז דאפ"ה אמרינן דל וכו' מה שאין כן בשהסכך גבוה מכ' דליכא למימר דל דפנות. ולפ"ז סברת אביי דהתם איפכא מדר' יוסי דהכא דאלו לר' יוסי דהכא לקושטא דמילתא הסוכה פסולה אף כשהסכך נתון למטה מכ' בשהדפנות גבוהין מכ' דהא פליג אר' יונה ואקשי ליה וכדלעיל ואילו לאביי איכא למימר דהוה פשיטא ליה דבכה"ג אמרינן דל גובה הדפנות ואיכא צל סוכה וכהכשירה ואיכא למימר נמי לאידך גיסא ואין להאריך:
כשאין דפנותיה עולות עמה וכו'. הך דר' יאשיה אזלא כרבה דקאמר משום דלא שלטא בה עינא ומכיון שדפנותיה עולות עמה משלט בה עינא וכדמוקי לה התם כדרבה וכל הפוסקים פסקו כהך דרבא דקאמר דטעמא משום דסוכה ראויה לדירת עראי בעינן ועד עשרים אמה וכו'. וכתב הרי"ף ז"ל איכא מ"ד דהלכתא כרבה דהא כל מילי כרב עביד ואנן מסתברא לן דהלכתא כרבא דקיי"ל סוכה דירת עראי בעינן וכו' וכתב הר"ן ז"ל על זה ועוד מסייעין דבריהם בעלי סברא זו דפוסקים כרבה משום דרבה רביה דרבא הוה ובהא דקאמרי דכל מילי כרב עביד הני מילי במאי דפליגי רב ושמואל כדמוכח בפ' במה מדליקין ומאי דאמרי נמי דאין הלכה כתלמיד במקום הרב הני מילי כשנחלק עמו בחייו דכיון שלא קיבל רבו דבריו נדחו דברי תלמיד אבל כשנחלק עמו לאחר מיתה לא אדרבה קיי"ל הלכתא כבתראי אע"ג דבתראי תלמידי דקמאי נינהו דבר זה מסורת בידינו הוא מן הגאונים ז"ל וכו' עכ"ל ולפי הכלל הזה מתורץ בכמה וכמה מקומות דלפעמים אשכחן דפסקו הפוסקים הלכה כרבה נגד אביי ורבא ולפעמים אשכחן דפסקו כאביי ורבא נגד רבה וכאשר ציינתי לזה בריש פ' שנים אוחזין ובמקומות המצויינין וע"ש:
רב הושעיה בעי הביא נסר ונתנו ע"ג חולייא של עמוד וכו'. למאי שביארתי בפנים דברי רב הושעיה הם כעין דסבר אביי למימר התם בדף ד' ע"ב היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה עמוד וכו' ור' יוסי דדחי הכא להאי פשיטותא דבעי ר' מישא למיפשט מההיא דהמשלשל בדפנות וכו' ס"ל דבלאו הכי אין כאן לומר גוד אסיק דבעינן מחיצות נכרות וליכא וזהו כרבא שם אלא דהואיל דר' מישא מתמה על דלא יליף מן הדא דר' בא בר ממל וכו' השיב לו דלא דמיא וכו' וכמבואר הכל בפנים. ומיהו ניחא לן לפרש לבעיא דרב אושעיא בדרך את"ל דאם מחשבינן להנסר שלא במקום העמוד לפסול שהרי אין שם מיעוט מגובה כ' ופוסל הכל או לא דמכיון דאיכא הכשר סוכה במקום העמוד מיהת שם כשר הוא ואת"ל דפוסל הכל מהו דינו לפסול אם כאויר נחשב הוא או כסכך פסול ואינו פוסל בסוכה גדולה אלא בד' אמות ומן הצד כדאיירינן הכא והשתא למאי דשקיל וטרי הכא דר' מישא מתמיה אמאי לא פשיט ליה מן הדא דר' בא בר ממל וכו' דבמקום הכשר סוכה כשר הוא והשאר פסול ור' יוסה הקשה על זה דלא דמיא דין דסוכה כלל לההיא דעירובין דבעי ר' בא בר ממל למילף מהתם כמבואר א"כ נקטינן מיהת מהאי סוגיא דלכ"ע גובה הסכך מכ' אמה כסכך פסול הוא נחשב ומזה הוה לכאורה סייעתא לסברת הר"ר ישעיה הביאו הרא"ש ז"ל על הא דפירש"י ז"ל במאי דאמרינן התם בדף הנזכר היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרה היינו דכשרה כל הסוכה ואפי' מן האצטבא והלאה וכו' ואמרינן לקמן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה וכו' והקשה הר"ר ישעיה דהא דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה היינו היכא דאית לה הכשר דפנות אלא דלא מוכחא מלתא כולי האי מש"ה נידון כסוכה אבל הכא דמן האצטבא והלאה גבוה יותר מכ' אמה מהיכי תיתי לה הכשר אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול אעפ"י שיש שיעור הכשר בסכך הכשר היושב תתת הסכך פסול מי יצא ידי חובתו. וה"נ הכא דכל למעלה מכ' סכך פסול הוא וכשפודין של ברזל דמי ופי' הוא דאינה כשרה אלא על האצטבא והרא"ש כתב על זה ונ"ל לקיים פירש"י וכו' ומה שהקשה מסוכה שחציה סכך פסול לא דמי דסכך למעלה מכ' לא מיקרי סכך פסול כדפי' ר"ת כיון דמין כשר הוא ואינו נפסל אלא מחמת גובה הלכך כיון דמקצתו כשרה אידך נידון כפסל היוצא מן הסוכה עכ"ל הרא"ש בזה ויש לתמוה על שלא הביאו כלום מסוגיא זו דמשמע מיהת לכל השקלא וטריא דהכא דגובה מכ' אמה בסכך פסול הוא נחשב ור' משיא ור' יוסה לא פלפלו כלום בזה אלא בענין אחר הוא דנחלקו כמבואר זה לכל המעיין בהסוגיא והר"ן ז"ל אחר שהביא דעת רש"י דכל כסוכה כשרה כתב וז"ל ונראה לי שהוזקק לומר כן משום דאי להכשיר ע"ג איצטבא לבד פשיטא ואין דבריו נוחין אצלי דלית לן לאכשורי משום פסל היוצא מן הסוכה אלא חד מהני גווני דמיתאמרי בגמרא בסוף פרקין אבל גווני אחריני דלא עדיף כהנהו לא לפיכך נראה לי דדוקא במקום איצטבא בלחוד כשרה ודקאמרת פשיטא ליתא במהו דתימא ליגזר דילמא אתי למיכל באידך גיסא דדכוותה אמרינן בפ"ק דעיריבין דף י"ד עשה לחי וחצי מבוי יש לו חצי מנוי ומקשינן פשיטא ומסקינן מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאשתימושי בכוליה קמ"ל עכ"ל הר"ן. ואם לדין יש תשובה על דבריו ואיפכא הוא דנידוק דאי איתא דמה שחוץ לאיצטבא סכך פסול מיקרי קשיא לקושטא דמילתא אמאי לא נגזור דלמא אתי למיכל באידך גיסא ומהאי דעיריבין דהעיקר הוא מדרבנן בעלמא אין ראי' כלל לסוכה דאורייתא ועוד קשיא טובא מהאי דאמרינן התם בריש מכלתין דף ג' על הא דתנינן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין דטעמייהו דגזרינן שמא ימשך אחר שלחנו וזה קאי נמי לפי המסקנא בפירושא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה דמסיק הש"ס לעולם בתרתי פליגי בסוכה גדולה ובסוכה קטנה וחסורי מחסרא כו' וא"כ למאי דקיי"ל בב"ש בהא דזה אחד מששה מקומות דהלכה כב"ש וכדחשבו התוס' שם בשם סדר רב עמרם ד"ה דאמר לך מני ב"ש וכו' והשתא ומה התם דגזרינן שמא ימשך מסוכתו אחר שלחנו שבתוך הבית מכ"ש דניגזור כאן שמא ימשך בסוכה עצמה ממקום הכשר למקום הפסול ודוחק לומר דלא גזרינן אלא שמא ימשך אחר שלחנו דווקא וכאן הוא יושב במקום הכשר ושלחנו שם ועוד דאפי' תימא הכי אכתי קשיא ניגזור דילמא אתי למיתב במקום הפסול ולאכול שם דהא חזינן דב"ש מחמירי בסוכה וכל היכא דאיכא למיגזר גזרינן והלכתא כוותייהו בהני תרתי דבין בגדולה ובין בקטנה הלכה כב"ש דגזרינן שמא ימשך וכדעת הרי"ף וכ"כ הרמב"ם בפ"ו בהל' ח' ודלא כבעל המאור והנמשכים אחריו וכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות שכ"כ גדולי הגאונים ז"ל דבתרווייהו הלכה כב"ש. ומכלל הדברים האלה נראה דאדרבה מכאן הוכחה לדעת רש"י ז"ל ורוב גדולי האחרונים שהסכימו לדעתו ז"ל. וכדעת המפרשים לפרש גם לדעת הרמב"ם כן מדסתם דבריו בהל' סוכה בהל' י"ד בדין זה בנה בה איצטבא וכו' כשרה דמשמש כל הסוכה כשרה וכן קבע הב"י בש"ע בסי' תרל"ג. ודייקינן להא מדאמרינן בסוגיא דהש"ס סתם כשרה ש"מ דגובה מכ' אמה לאו סכך פסול מיקרי ולא כדמשמע מסוגית הש"ס דהכא דאי איתא דסכך פסול מיקרי א"כ אפי' במקום איצטבא אמאי כשרה ניגזור דילמא אתא למיכל ולמיתב הכל במקום הפסול אלא ש"מ דאין כאן שם סכך פסול כלל אלא דנידון כפסל היוצא מן הסוכה:
היתה למטה מעשרה ותלה בה עיטורין וכו'. למאי דפרישית בפנים לא פליגא אהא דאיתמר בבנלי דף י' ע"ב נוי סוכה אין ממעטין בסוכה דהתם בדברים שאינן ראוין לסכך בהן הוא דמיירי כגון שהן מקבלין טומאה א"נ מיני פירות ואוכלין וכיוצא בהן. והאי מילתא דר' שמיי כשם שאמרו למעלן וכו' למאי דפרישית אתיא מילתיה כהאי דרבא דעל דאביי סבר למימר דבהוצין יורדין לתוך עשרה אם חמתן מרובה מצילתן כשרה מהדר ליה רבא האי דירה סרוחה הוא ואין אדם דר בדירה סרוחה. והאי דקש ותבן אין ממעטין היינו בתבן סתם דאלו ביטלו הוי מיעוט ולפ"ז האי דעפר וצרורות נמי בסתם מיירי ולא אתיא אלא כר' יוסי דמייתי שם דאלו לרבנן אף בעפר סתם לא הוי מיעוט עד שיבטלנו. וכבר ביארתי מענין זה בעירובין:
מאי טעמי דרבנן סכת סכת וכו'. להאי שיטתא לא פליגי ביש אם למקרא או למסורת אלא דרבנן לא דרשי כ"א ג' פעמים סוכת הנזכרים בפרשה והאי סכות דכתיב מלא לא דרשי אלא לחד ור"ש דריש מלא לתרתי:
רבנן עבדי מזרם וממטר אחת וכו'. נראה לפרש דטעמייהו דרבנן דלא מרבו אלא אחת משום דמפרשי לקרא למחסה ולמסתור לפעמי' מזרם ולפעמים ממטר ואם כן גבי סוכה דלא עבדינן שלא ירד המטר לתוכה וכדמוכח מהאי דתנינן דהגשמים סימן קללה בחג לא מרבינן מהאי אלא אחת ולר"ש דסבירא ליה סוכה דירת קבע בעינן וצריך שתהי' מחסה ומסתור מזרם וממטר בדוקא ולא סבירא ליה כהאי מתני' דספ"ב ולדידיה מרבינן מהאי תרתי דמזרם חד וממטר חד ור"ל שצריך מחסה משתיהן ולפינך מרבינן נמי מכאי לשתים. ולפי זה לר"ש אף סככה בעינן שיהיה קבע. והתוס' שכתבו דסככה לעולם בעינן ארעי והבאתי לעיל בד"ה ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו' היינו לר' זירא דאיהו לא פליג אמתני' דשמעינן דהגשמים סימן קללה בחג וצריך שלא יעשה כ"כ שלא ירדו הגשמים לתוכה וכרבנן דסבירא להו דהכל ראוי לדירת עראי בעינן ולר' זירא מיהת סככה בעינן עראי אבל לר' שמעון איכא למימר דלא כהאי מתני' ואף סככה עושה הוא קבע ואפשר שזהו כוונת התוס' התם דף ו' גבי פלוגתא דר"ש ורבנן דקאמר רב מתנה טעמיה דר"ש מהכא וסוכה תהיה לצל יומם וכו' וכתבו התוס' בירושלמי אמרינן וכו' משום דקשיא להו אי ר"ש בלחוד היא דדריש מהאי קרא א"כ מילתיה דר"ז דריש מכלתין דדריש נמי מהאי קרא לענין דבעינן צל סוכה לא אזלא אלא אליבא דר"ש דאלו רבנן לא דרשי אלא מן הכתוב בתורה והאי קרא דישעיה לימות המשיח הוא דדרשי ליה ולפיכך מייתי להא דהכא דרבנן דר"ש נמי דרשי מהאי קרא כדקאמר דרבנן עבדין מזרם וממטר אחת ואם כן מילתיה דר"ז אליבא דרבנן דר"ש הוא דאזלא:
אותו של טפח שנתן באמצע מהו וכו'. לבתר כל האי שקלא וטריא מסיק לקמן ר' יהודה בר פזי בשם ריב"ל והוא שתהא נתונה בתוך ג' טפחים כלחיים וזהו כדר' סימון ואיתימא ריב"ל התם דף ז' עושה לו טפח שותק ומעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לדופן וכו' ולזה הסכימו כל הפוסקים וצריך נמי צורת הפתח כלישנא בתרא דרבא. ובענין הא דקאמר רב אותה של טפח צריכה שחהא משוכה מן הכותל טפח שמואל אמר וכו' מצאתי בספר המלחמות להרמב"ן ז"ל שהביא לזה לחזק פירושו בהא דאמר רב התם מעמידו כנגד היוצא וז"ל לא כפי' בעל המאור ז"ל בשמועה אלא פי' היוצא הוא סוף הדופן הארוך וננגדו הוא מעמיד הטפח רחוק מן הכותל האחר שאם היו שתי הדפנות מזרח ודרום ובא להעמיד הטפח במערב מרחיקו מן הדרום ומושכו כלפי צפון עד כנגד סוף דופן מזרחי שנמצא דופן מזרחי הארוך סופו שכלפי הצפון וסוף הטפח מכוונין זה כנגד זה שאם יעמידנו סמוך לדופן דרומי. ונמצא ארוך כנגד קצה לדעת רב לא היה אותו טפח שהוא הקצר מתיר אלא כנגדו ואזדא רב לטעמיה דאמר התם (בב"ב גבי מצר) לא קנה ארוך אלא כנגד קצר ורב כהנא ורב אסי אקשו ליה ויעמידנו כנגד ראש תור ויתיר כנגד ראש תור במשך שתי הדפנות ואינהו נמי אזלי לטעמייהו דאמרי התם ויקנה כנגד ראש תור ונדחו דבריהם שאין מעמיד באלכסון (דהא דשתיק רב לא אמרינן בכה"ג דאיתמר בכמה מקומות בהש"ס שתיק רב דלא חש ליה למילתייהו וכן לא אמרינן מדלא ידע לאהדורי להו ש"מ הדר ביה אלא כל כי האי מילתא ספיקא היא וגמרינן מסוגיא דשמעתא אי כרב אי כרב כהנא ורב אסי וכי הא דבשמעתין דמכיון דאשכחן ליה דשמואל משמיה דלוי דאמר מעמידו כנגד היוצא וכן מורין בבי מדרשא ממילא אידחי קושית דרב כהנא ורב אסי ועיין לקמן בפ"א דביצה בהלכה א' בד"ה עגל שנולד בי"ט וכו' דג"כ קאמר התם שתיק רב ודברי רב להלכה הם וכמבואר שם הטעם) ועמדו דברי רב עד שבא ר' סימון וחלק ואמר שמעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן ומתיר כל משך הארוך מאחר שיש בקצר משך סוכה קטנה עם שני לבודין דאתא הלכתא וגרעתיה לשלישית ואוקמתה אהכי זהו פירוש הנכון וכך פירשו רבינו שרירא ורבינו האי גאונים ז"ל וכך מצאתי בירושלמי נוסחאות מדוקדקות רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל שמואל אמר אפי' תימא כנוסה כמה רואין אותה כאלו היא יוצא כהנא ואיסי עלון והוון קומי רב בהדא דשמואל ר' יודא בר פזי בשם ריב"ל והוא שתהא נתונה בתוך שלשה כלחיים ופירושו ברור דרב סבר צריך להרחיק אותה של טפח מן הכותל שבצדו כדי שיהא עומד כנגד סוף הכותל שכנגדו הוא יוצא ושמואל סבר אפי' הוא כנוס ממנו הרבה והוא סמוך לכותל שבצידו רואין אותו כאלו הוא נמשך ויוצא לחוץ כנגד כל אורך הארוך שכנגדו וריב"ל כטעמיה בגמרא דילן ומכאן למדנו מפורש מהו מחלקותם ומהו כנגד היוצא אבל שיטתו של שמואל מוחלפת עם הגמרא שלנו משמיה דלוי וכן דרכן תדיר בחליפין כזה בכל מקום זהו תוכן דברי הרמב"ן ז"ל בענין זה. וסוכה העשויה כמבוי עושה לו פס ד' ומשהו וכו' ולדעת הרמב"ם ריש פ"ד מהל' סוכה בהל' ג' צריך צורת הפתח גם בזה ונראה דטעמו מדגריס בברייתא התם דופן סוכה כדופן שבת וכו' יתירה שבת על סוכה שהשבת אינה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד מה שאין כן בסוכה כך הוא גי' התוס' שם מכח הקושיא על הגי' שלפנינו דהא קיי"ל כרב פפא פרוץ כעומד מותר וכך היתה גי' הרמב"ם ובהלכה י"ב שם כתב סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתליה חלונות הרבה ה"ז כשרה ואעפ"י שפרוץ מרובה על העומד וזהו כהך ברייתא. וסיים שם ובלבד שלא יהיה שם פתח יותר על עשר אבל אם היה שם פתח יותר על עשר אף על פי שיש לה צורת פתח צריך שלא יהא פרץ מרובה על העומד וזהו מוכרח מדלא קתני נמי דיתירה שבת גם בזה דאלו שבת ביותר מעשר צריך ג"כ שיהא פרוץ כעומד ואעפ"י שיש צורת הפתח מה שאין כן בסוכה אלא ע"כ דבזה לא מהני צורת הפתח ביותר מעשר גם בסוכה כמו בשבת אא"כ שאין הפרוץ מרובה על העומד. ובשבת גופיה כבר ביארתי לעיל בפרק קמא דעירובין בהל' ז' מהיכן למד לומר כן עיין שם. והשתא כמו דדייקינן לענין יותר מעשר דצריך שיהא פרוץ כעומד בסוכה כמו בשבת ואעפ"י שיש כאן צורת הפתח מדלא קתני דיתירה שבת גם בזה מסוכה כן נמי נידוק לאידך גיסא בדין דצריך צורת הפתח בסוכה ואף על פי שיש כאן פרוץ כעומד כמו בשבת דאי איתא בסוכה שהיא כמבוי מפולש ועשה לה פס ד' ומשהו בפתות מג' סמוך לדופן שזהו תיקונה ואין צריך צורת הפתח אם כן ליתני נמי יתירה שבת על סוכה גם בזה דאלו שבת במבוי מפולש צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן ואלו סוכה בב' דפנות וביניהן מפולש אם עשה התיקון של פס ד' ומשהו אין צריך שוב צורת הפתח אלא ודאי דגם בסוכה צריך צורת הפתח אף בכה"ג הרי לך מוכרח אלו ב' דינים בסוכה לדעת הרמב"ם הא' שצריך שיהא פרוץ כעומד ביותר מעשר אעפ"י שיש לה צורת הפתח. והב' שצריך צורת הפתח בסוכה מפולשת אעפ"י שיש כאן הכשר סוכה מחמת הפס ד' ומשהו שהעמידו פחות מג' לדופן אפ"ה צריך צורת הפתח כמו במבוי מפולש בשבת זהו מה שנראה לתת טעם לדעת הרמב"ם בענין זה וכן דעת הרי"ף והסכים הרא"ש ז"ל וכתב שצריך לילך אחריו:
ראשי פסל היוצאים מן הסוכה וכו'. ברייתא בבבלי פרקין דף י"ט תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרש עולא בקנים היוצאים לאחורי הסוכה וכו' רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו וכו' וזהו כר' יסא ר' יוחנן וכו' כדפרישית ורבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה וכו' וזהו כדמסיק הכא אליבא דר' חייא בשם ר' יוחנן וכמבואר בפנים בהא דקאמר מה הקלת בה וכו' והרמב"ם הביא להא דרבה ורב יוסף בפרק ד' מהל' סוכה בהל' ג' ודברי רבה בר בר חנא פסק כדיניה בפ"ה בהל' כ' ודברי עולא לא הביא כלל נראה דדעתו דקושיא מאי למימרא דמקשה שם עומדת במקומה דאע"ג דמשר מ"ד הואיל ולגואי עבידי וכו' שינויא דחיקא היא והואיל ומלתא דפשיטא היא לא זכר כלום מזה:
שניא היא באילן שדרכו לפסע. ובבבלי פ"ב דף כ"ב קאמר לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה וכדפרש"י דלמעלה כי הדדי פסולה לפי שלמטה היא נראות רחבה הרבה וכשהיא למטה כי הדדי כשרה וכ"נ דעח הרמב"ם במ"ש בפ"ה הל' י"ו וע"ש:
מאן דאמר כל שהיא וכו'. וכדפרישית דר' יוסה ס"ל דבמקום אחד טפח בעי וכ"כ הטור ז"ל בסי' תרל"ו. והרמב"ם לא זכר מזה ואפשר דהואיל בגמרא דילן קאמר דטעמייהו דב"ה משום דלא בעי סוכה לשם החג וקרא דב"ש מיבעי להו לדרשא אחריתא כמו שהבאתי במתני' א"כ ל"צ כלל לחדש בה דבר אלא דמכיון דהתוס' מביאין לזה קבע הב"י בש"ע כן:
כשהוא מברך עליה בלילי יו"ט ראשון וכו'. ובבבלי פ"ד דף מ"ה ומ"ו פלוגתא דאמוראי היא ומסיק התם ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה. וכענין אם צריך להזכיר זמן על הכום אעפ"י שבירך זמן בשעת עשייתה מדייקי שם התוס' והרא"ש מדקאמר נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה ולא קאמר מברך שתים משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה שהחיינו ותימא ותיפוק ליה דמברך משום י"ט וכו' והכא מסיק בהדיא דכל הני אמוראי סבירא להו מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן:
שני סככין זה על גבי זה וכו'. סוגיא דהכא אינה עולה כפי הסוגיא דהבבלי בדף י' בענין סוכה ע"ג סוכה וכל האמור שם בענין זה דהתם קאמר וכמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא התתתונה פסולה וכו' ופליגי אמוראי כדפליגי הכא ומיהו לא קאמר התם אלא כדי לפסול התחתונה משום סוכה ע"ג סוכה אבל הכא אהכשר דהתתתונה קאי כדפרישית בפנים ומוכרח הוא למאי דקאמר כמה יהא ביניהן ויצטרפו וזהו משום דע"י זה וע"י זה התחתונה צלתה מרובה מחמתה היא כדקאמר בהסוגיא ובהא הוא דפליגי הני אמוראי דהכא ומיהו אפשר לומר דמכל מקום תליא נמי הא דהכא בענין הפלוגתא דגריס התם דכמו דפליגי התם בענין לפסול התחתונה דלמר אהל טפח ולמר ארבעה ולמר עשרה הוי הפסק דלא נימא חד סוכה היא ה"נ בענין צירוף דאיירי הכא וכדי להכשיר התחתונה בהאי גונא דלמ"ד התם טפח הוי הפסק א"כ ה"ה בענין דאיירי כאן לענין צירוף דעד טפח הוא דמצטרפי להכשיר התתתונה ולא יותר ולמ"ד עשרה הוי הפסק ה"ה הכא עד עשרה הוא דמצטרפו וכן למ"ד ארבעה. ובענין פירושא בדברי ר' יהודה דקאמר אם אין דיורין וכו' ואמר התם בפשיטות מאי אין דיורין אילימא דיורין ממש אטו דיורין גרמי אלא לאו מאי אין דיורין כל שאין ראוי לדירה וכו' והכא הוא מכריע דדיורין ממש קאמר וזה למאי דתנא האי סב אפי' התחתונה כשרה ומשמע דגם העליונה כשרה קאמר ר' יהודה ואם כן מוכרח הוא דדיורין ממש קאמר וכלומר אם אין עכשיו דיורין בעליונה אז אף התחתונה כשרה וכן העליונה אם רוצה להיות דר בעליונה ולאפוקי אם אין העליונה ראויה לדירה כלל דאז ודאי העליונה פסולה. ובענין דינא דמתני' העושה סוכתו תתת האילן וכו' קאמר רבא התם לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה וכו' אבל חמתו מרובה כשרה ופריך וכי חמתו מרובה מאי הוי הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב פפא בשחבטן וכן מוקי לה להמתני' דהדלה עליה את הגפן וכו' דאם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה דמיירי נמי בשחבטן דאי לאו הכי הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופי' רש"י ז"ל בשחבטן השפיל ענפיו למטה ועירבן עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו דמדאורייתא כל מילי בטלי ברובה וסיים עוד שם לקמן וכתב וכל לשון חבטה שבהש"ס לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הא קתני אי קצצן מכלל דרישא מחוברין ועוד אי תלוש הוא צלתה מרובה מחמתה אמאי לא הלא נפלו על הסכך וגבי הדלה עליה אמאי בעי סיכוך הרבה מהן עכ"ד בזה. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה בהל' י"ב וי"ג וז"ל העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית הדלה עליה עלי אילנות וסיכך על גבן ואח"כ קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחלתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו אף על פי שהכשר יתר על הפסול פסולה. עכ"ל. וכך הם דבריו ז"ל בפי' המשנה שכתב אם היה סיכוך הרבה מהם כשרה ובתנאי שיקוץ אותן שאם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברין לקרקע מן הטעם שנבאר עוד אמר או שקצצן בתנאי שינענע אותן ואז תהיה כשרה ואעפ"י שרוב הסוכה מזה הגפן והדלעת כדי שיהא נעשה לשם סוכה כי העיקר אצלנו חג הסוכות תעשה לך תעשה ולא מן העשוי וכו' עכ"ל ובודאי זה צ"ע כמו שהקשו המפרשים וכן הניח בהגמי"י בצ"ע דהא משמע דבסיכוך הרבה מהן כשרה אפי' בלא קציצה דהא או קתני וכו' וזהו כדברי רש"י ואי בתלוש הא קתני או שקצצן מכלל דרישא במחוברין והה"מ ז"ל כתב בזה דרבינו מפרש חבטן שהפרידן זה מזה אבל אם היו מעורבין זה בזה אעפ"י שהסכך כשר רבה מצטרפין זה בזה ופסול וזהו הדין שכתב בסמוך עירב דבר שמסככין בו כו' עכ"ל. וזה אינו מובן וצריך ראיה לפירוש הזה דהיכן מצינו דחבטה לשון הפרדה הוא. וגם על פירש"י יש לדקדק שכתב כל לשון חבטה שבהש"ס לשון השפלה הוא והרי מצינו חבטה לשון הכאה או נשירה הוא כדאמרינן בב"ק דף נ' ע"ב בור שאמרה תורה לחבטו וכו' ולא שייך שם אלא לשון הכאה ולא השפלה דהא קאמר שם אלמא קסבר חבטה קרקע עולם הוא דמזקה ליה וכן לקמן וא"ת לחבטו אמרה תורה ולא להבלו התורה העידה על הבור ואפי' מלא ספוגין של צמר ופירש"י בעצמו דליכא חבטה ואי השפלה הא איכא וכן לשון נשירה מצינו בחיבוט ערבה ובפ' לולב וערבה דף מ"ד ע"ב אתא לקמיה ההוא גברא ואייתי ערבה שקיל חביט חביט ולא בריך ושם פירש"י לשון נענוע ומיהו מההיא דבור קשיא ונראה דהרמב"ם מפרש בשחבטן שנשרן ואח"כ קצצן שכתב אעלין קאי שהשיר את העלין מהענפים וכן פי' בעל המאור ז"ל שחבט ענפי האילן עד שנשרו כל העלין ממנו דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בצלו של אילן כלל ונעשה האילן כעומד בפני עצמו ולא מצטרף לצל סוכה וזה דווקא באילן שחמתו מרובה אבל אם צלתו מרובה מחמתו אעפ"י שחבטן אם סיכך תחתיו פסולה דהוי ליה סוכה שתחת האילן וכו' והיינו דתנן הדלה עליה וכו' כלומר שהדלה על דפנות הסוכה וסיכך על גבן פסולה ואם היה סיכוך מרובה מהן כשרה ואוקימנא בשחבטן שאין רוב הסיכוך מבטל את האילן עד שיחבוט אותו וישייר את עליו וכו' ע"ש ומחמת זה אין באילן צילתו מרובה מחמתו והא דהקשה רש"י מדקתני סיפא או שקצצן מכלל דרישא במחוברין אין ודאי דברישא במחוברין מיירי ומטעם זה פסק הרמב"ם בדין עירב דבר שמסככין בו וכו' והיינו שהן מחוברין ולא קצץ את עלי האילן לא מהני העירוב דאע"ג דמדאורייתא בטל ברוב והוא ז"ל כתב פסולה משמע מדאורייתא היינו טעמא דכאן לא בטל הסכך פסול מכיון שעדיין נראה בעין דמחוברין הן ולפ"ז דין דעירב וכו' שכתב אהא דלעיל קאי והיינו שעירב ולא קצץ את עלי האילן. וזה הפירוש בשחבטן שהשיר וקצץ את העלין הוא הנכון וכ"כ בעל המאור וז"ל למדנו זה מחיבוריהם של הגאונים ז"ל שכתבו הדלה עליה את הגפן וכו' פסולה ואפי' היה הסכך כשר מהן הרבה ואם חבטן עד שנשרו עליהן כשרה ויש לרבינו שלמה ז"ל פי' אחר שהוא מפרש אותן בענין חבוט ורמי כלומר שהשפילן ועירבן עם הסכך כשר וקשיא לן על הדין פירושא הא דתנן הדלה עליה את הגפן וכו' דאוקימנא בשחבטן והרי הסיכוך למעלה מהן הוא דקתני וסיכך על גבן ואין זו השפלה אלא העלאה עכ"ל בעל המאור. הנה בענין קושיא זו י"ל דרש"י גריס וסיכך על גבה ואסוכה קאי והגפן והדלעת למעלה מן הסיכוך וכך היא הנוסחא במשנה בהבבלי ולק"מ מיהו הפי' חבטן בשנשר וקצץ העלין מן הענפים היא העיקר וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל כמו שנתבאר ובזה תבין במה שכלל הוא ז"ל דין העושה סוכתו תחת האילן ודין הדלה עליה וכו' בדין אחד לפי שבא זה ולימד על זה וכתב דין שתחת האילן סתם ולא חילק בין אם צלתו מרובה או לא כדמחלק רבא משום דלמאי דמסיק רב פפא דלא מיתכשר אף בחמתו מרובה אלא בשחבטן א"כ זהו כדתנינן הדלה וכו' ומוקמינן נמי בשחבטן וריש דבריו בשלא חבטן מיירי וא"כ לעולם פסול הוא ולפיכך אתם בזה ולא חילק וממילא מתרצא שפיר נמי הקושיא שהניחו בצ"ע דמדקתני או שקצצן מכלל דרישא במחוברין דודאי דרישא במחוברין איירי אלא בשחבטן והשיר את עלי האילן ולפיכך מהני רוב הסיכוך לבטל הסכך פסול דגלי אדעתיה וכו' כדלעיל וסיפא שקצצן לגמרי עסקינן וכדמסקינן כדשמואל שצריך לנענע משום תעשה ולא מן העשוי:
אמר ר' חנניה הדא דאת אמר מן הצד וכו'. מילתיה דרב חנניה אזלא כהאי דבעי התם בדף י' למידחי להא דקאמר לימא מסייעא ליה לרב חסדא דקאמר לא שני אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה דתניא סיככה כהלכתא ועיטרה בקרמים וכו' ודחי לה דילמא מן הצד וזהו סברא דר' חנניא דתלה בה קיטיות כדי לנאותה הוא ודוקא מן הצד אבל ר' יוסי פליג עליה וקאמר דלא אמרו אלא מפני הנשר הא שלא מפני הנשר אלא לנאותה כשרה בין מן הצד ובין מלמעלה וטעמא דאע"ג דדבר המקבל טומאה הוא מ"מ כל שהוא לנאותה לא שם סכך עליה וצורך סוכה היא ובטל לגבה וכן סתם הרי"ף ז"ל כדברי רב חסדא וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ה בהל' י"ז ומה דפרישית בדברי ר' יוחנן במאי דאמר שכן הוא חלל באצילי ידיו כך פי' הרי"ף ז"ל:
תרתיהן לקולא כו'. האי אתייא כמ"ד דאמרינן קצצתן זו היא עשייתן אבל כל הפוסקים הסכימו כהאי דשמואל התם בדף י"א דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן אלא דלעולם צריך לנענע אתר שקצצן כל זמן שאין הסכך הכשר רבה עליהן ואם הסכך כשר רבה עליהן ואעפ"י שלא קצצן לגמרי אלא שקצץ והשיר את העלין מהענפים אע"פ שמחוברין הן למטה הסכך הכשר מבטלן כמבואר כל זה לעיל בהלכה ג' ד"ה שני סככין וע"ש מה שביארתי בס"ד:
ומאן דאמר פסולה בחבלים של פשתן. והוי כדברי הרמב"ם וטעמו כמה שכתב בפ"ה בהל' ד' סיככה בפשתי העץ וכו' ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בו מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינן מגידולי קרקע וכו' ע"ש והיינו טעמא דמחלק הכא בין חבלים של סיב ובין חבלים של פשתן והביא הה"מ ז"ל שם הא דהכא:
דין כדעתיה ודין כדעתיה וכו'. התוס' מביא לזה בדף י"ב ד"ה בפסולת גורן ויקב. והתם קאמר להא דקאמר ר"ל דילפינן מקרא ואד יעלה מן הארץ הניחא לר"א דאמר ענני כבוד היו אלא לר"ע וכו' עד דקאמר ר' יוחנן אמר קרא באספך מגרנך מיקבך וכו' ומשמע דאליבא דר"ע הוא דבעינן למילף מהאי קרא לטעמא דמתני' אבל למאי דקאמר דר' יוחנן ס"ל עננים מלמעלה היו א"כ לר' יוחנן אף אליבא דר"א ע"כ דאתינן להאי קרא דבאספך ובמקום אחר הארכתי בזה:
בא במחשבה. דמהני מחשבה להורידן לידי טומאה וכדתנן בסוף פרק כ"ה מכלים כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה אבל איפכא שקצר למאכל ונמלך וחשב עליהן לסכך אינן עולין מטומאתן במחשבה אלא בשינוי מעשה כדקאמר נמי התם בדף י"ג:
מכאן שהדופן קרוי סכך וכו'. כדפרישית דהא אמתני' קאי דקתני וכולן כשרים לדפנות א"כ ע"כ לפרש דכעין קושיא היא וכלומר דהא משמע דהדופן קרוי נמי סכך ומ"ט כשרים הם לדפנות ומשני דהא מכאן נמי שמעינן דעושין דפנות בדבר המקבל טומאה וכלומר אי דרשת להאי וסכות דבא ללמד דהפרוכת שהוא דופן וקרוי סכך וכדי ללמוד מכאן בעלמא היכא דבעינן סכך ודפנות כי הכא גבי סוכה שדין הדופן כדין הסכך הוא וכל מה שמעבב בסכך מעכב גם כן בדופן אמינא לך אנא איפכא דהרי מכאן שמעינן ע"כ שעושין דפנות מדבר שהיא מקבל טומאה כפרוכת. ואם כן מדהא ליתא הא נמי ליתא וע"כ דכל המעכב בסכך אינו מעכב בדפנות וקרא אשמועין כל היכא דבעינן סכך ודפנות אין דק דפנות כדין הסכך. ובבבלי דף ז' ע"ב דריש ר' יאשיה מהאי קרא דחמתה מרובה מצלתה מחמת דפנות פוסל כמו מחמת סכך דפרכת מחיצה וקרייה רחמנא סככה וכו'. ומכאן תשובה לראבי"ה הביאו המרדכי שכתב דלר' יאשיה ה"ה שאין עושין מחיצה מדבר המחבל טומאה ולא בכל דבר שיש קפידא בסכך וזה קשה דהא ר' יאשיה לא יליף אלא מקרא דפרכת והרי הפרכת מקבל טומאה הוא אלא ודאי לשאר דברים הוא דסמיך ר' יאשיה אהאי קרא וזה פשוט:
כשיש בהן רוחב ארבע נחלקו וכו'. הכי פליגי רב ושמואל באוקמתא דמתני' נמי בבבלי דף י"ד אלא דהתם גריס בהדיא בדברי רב אבל כשאין בהן ד' ד"ה כשרה ובדברי שמואל בשאין בהן ד' מחלוקת. אבל בשיש בהן ד' ד"ה פסולה והכא מסיק דלר"מ בתרווייהו פסולה ולר' יהודה בתרוייהו כשרה. ופסקו כל גדולי הפוסקים כשמואל ואליבא דר' יהודה ויש לי כאן מקום עיון בדברי הרא"ש ז"ל שכתב על הא דאיתמר הפכן על צדיהן וכו' א"ל פסולה נעשה כשפודין של מתכות וכן הלכתא ואליבא דרב לא מיתוקמא הך פלוגתא דאמוראי אלא אליבא דר"מ וברחבין ד' וקיי"ל בפ' מי שהוציאוהו ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה אבל אליבא דשמואל מיתוקמא שפיר לכ"ע ומתוך כך נראה דהלכתא כשמואל ואע"ג דקיי"ל הלכתא כוותיה דרב באיסורי וכו' וכ"פ הרב אלפסי ז"ל והביא ראיה מההיא דרב פפא וכו' וכפר"ת והרמב"ם ז"ל והר"ז הלוי והר' ישעי' דטרני דהלכתא כשמואל והראב"ד ז"ל פסק כר"מ בגזרותיו וכרב והכל עולה לסגנון אחד עכ"ל וצ"ע דנהי דלענין רישא דמתני' בדין דמסככין עולה הוא לסגנון אחד דאם נאמר הלכה כשמואל ואליבא דר' יהודה דהלכתא כוותיה לגבי דר"מ א"כ בשיש בהן רחב ד' אין מסככין בהן לכ"ע ובשאין בהן רחב ד' מסככין וכר' יהודה וכן אם נאמר הלכה כרב דביש בהן רחב ד' פליגי והלכה כר"מ בגזרותיו דגזרינן משום גזירת תקרה נמי הכי הואי דברחב ד' אין מסככין וכשאין בהן רחב ד' מסככין דלא פליגי בהא אלא דקשיא דהא לענין דינא דסיפא אינו עולה לסגנון אחד דאם נאמר כרב דמוקי פלוגתייהו בשיש בהן ד' ור' יהודה מכשיר קשיא הא דתני בסיפא נתן עליו נסר שהוא רחב ד' וכו' לר' יהודה אמאי לא יישן תחתיו וכדפריך התם לרב ואליבא דר' יהודה ומשני לרב מי סברת ד"ה היא סיפא אתאן לר"מ. וא"כ אף להראב"ד דפוסק כר"מ בגזרותיו היינו דוקא בדין דאין מסככין ברחב ד' דשייך גזרת תקרה אבל בדין דסיפא דקתני כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו נראה דמצד חומרא בעלמא אמרינן הכי לר"מ דבנסר אחד לא שייך גזרת תקרה והסוכה כשרה קאמר. ואם כן אף להראב"ד הדרינן להאי כללא דהלכה כר' יהודה לגבי דר"מ ולר' יהודה ישנים תחתיו לאוקמתא דרב ואלו לשמואל אף לר' יהודה אין ישנים תחתיו וכדקתני בהדיא לר' יהודה בהך ברייתא דלקמן תניא כוותיה דשמואל וכו' ואם כן לכאורה נ"מ איכא בדינא דסיפא אם לא שנדחוק לומר דאף בדינא דסיפא בנסר אחד שייך נמי גזרת תקרה בהא דקאמר ובלבד שלא יישן תחתיו ואכתי הני פיסקי עולין לסגנון אחד. ובהא דקאמר הכא לקמן הדא דאת אמר לאורך וכו' נראה פשוט דאדינא דסיפא קאי וכדמוכח מדמסיים ואפשר שלא יישן תתתיו:
תקרה שאין עליה מעזיבה. רש"י ז"ל פי' סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה וכן פי' לשיטתו לקמן בהסוגיא דהתם דקאמר הניחא לרב וכו' אלא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת סיפא במאי פליגי ופי' ז"ל הא ודאי סתם תקרה בני ארבעה הן ובביטולי תקרה קא מיפלגי וכו'. ומיהו אק פי' זה מוכרח אלא מצינו לפרש דמתני' בתקרה שיש בה נסרים הראוין לסכך מיירי והכי פירושא דהסוגיא לקמן דמעיקרא מכריח הש"ס דבין ברישא ובין בסיפא בגזרת תקרה פליגי והיינו לרב דמוקי פלוגתייהו ברחבין ד' ועלה קאמר ואפלגי בתרתי זימנא למה לי ומהדר סיפא ר' יהודה היא דקאמר ליה לר"מ וכו' ופריך הניחא לרב וכו' אלא לשמואל דלדידיה אף ר' יהודה לא מכשיר אלא בשאין רחבים ד' וא"כ מסתמא תקרה דמתני' נמי בשאין רחבים ד' דלא עדיפי נסרים שלא נתנו לשם סוכה מנסרים שנתנן לשם סכך ולא מיתכשרי אלא בשאין רחבים ד' והשתא במאי פליגי הכא וקאמר דבביטולי תקרה וכו' וכלומר דנהי דהני נסרים ראוין לסכך בעלמא מ"מ הואיל וכאן לא נעשית התקרה אלא לבית וצריך לבטל אותה משום תעשה ולא מן העשוי ומר סבר בטלה בהכי וכו'. ונראה שכך היה מפרש הרמב"ם להמתני' ולהסוגיא ולפיכך כתב בדין זה בפ"ה בהל' מ' ובלבד שלא יהא בכל נסר ונסר ד' טפחים והיינו כשמואל דכוותיה קיי"ל ואליבא דר' יהודה. והרא"ש ז"ל כתב עליו על זה ודברים תמוהים ואין כאן מקום תימה אם נפרש דלא כפי' רש"י ושאין זה כלל מוחלט דסתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה. וכן פי' הר"ן ז"ל לפי שיטת הרי"ף ז"ל שלא הביא הך אוקמתא בביטולי תקרה וכו' דהרי"ף מפרש בנסרים שהן צרין כ"כ שהיה מותר לסכך בהן לכתחלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכו' ע"ש:
ואם פקפק אין צריך ליטול אתת מבינתים. הך דייקא שייך לפי הנוסחא דהכא בדברי ר"מ וא"צ לפקפק וזה פשוט וכפי אשר ביארתי בפנים:
תני יותר מכמותן. ביארתי דין זה בהמתני' היטב ולפי דעת הרמב"ם בפ"ה בהל' ט"ז ולפי טעמי המפרשים שכתבו בזה וכפי' גי' ר"ח ור"ת בתוס' דף ט"ו ע"ב דגרסי והא א"א לצמצם וכו' ומסייע להו הא דחברייא דהכא וכמבואר הכל בפנים:
מלתיה דר' חנינא אמרה אף לענין שבת וכו'. ובבבלי דף י"ו ע"ב מסיק כהאי דר' יוחנן גופיה דהכא דלא אמר ר' יוסי אלא לענין סוכה ומשום דאינה אלא מצות עשה אבל שבת דאיסור סקילה לא וכלומר דאע"ג דעירובי חצירות מדרבנן הן מ"מ הואיל ובשבת איכא איסור סקילה במלאכה דאורייתא מחמרינן אפי' במידי דרבנן דאית בה כן פירש"י ז"ל ומסיים התם וא"ת אותו מעשה שנעשה בצפורי על פי מי נעשה לא על פי ר' יוסי אלא על פי ר' ישמעאל בר' יוסי וכו' והכא קאמר דהתיר ר' ישמעאל בר' יוסי בשיטת אביו ועובדא אחרת היא דהתם קאמר פעם אחת שכחו ולא הביאו ס"ת וכו' והכא מעשה דשילטון וכו' ואפשר דתרי עובדי הוה והך דהכא קדמייתא ובאותו שעה היה ר' יוסי בעצמו גם כן מיקל וכהך דרבה בר בר תנה משמיה דר' יוחנן דמעיקרא התם דקאמר ר' יהודה בשיטת ר' יוסי אמרה וכו' והתיר ר' ישמעאל בר' יוסי בשיטת אביו ושוב חזר בו ר' יוסי דלא דמיא סוכה לשבת וכדר' יוחנן גופיה דהכא והאי עובדא דהתם אחר כך היה שכבר חזר בו ר' יוסי והיינו דקאמר לא על פי ר' יוסי נעשה דאע"ג דמעיקרא הוה ר' יוסי מיקל מ"מ שוב חזר בו ועשה ר' ישמעאל בר' יוסי מעשה כסברת אביו דמעיקרא דלאחר שנפטר הוה כדפרש"י ז"ל ומפני שר' ישמעאל תפס שיטת אביו דמעיקרא לעיקר ומשום דבסוכה דאורייתא היא מקלינן עירובי חצרות דרבנן מיבעיא:
ותני ר' חייה אויר פוסל בשלשה וכו' אף אנן תנינן תרתיהן וכו'. זה כסברת רבה בבבלי דף י"ז ורבנן דבי רב ס"ל התם אויר פוסל בשלשה וסכך פסול באמצע בארבעה ומן הצד אינו פוסל אלא בד' אמות ובפחות אמרינן דופן עקומה ופסקי גדולי הפוסקים כשמואל דהתם דרבנן דבי רב ס"ל כוותיה והרא"ש בשם בעל העיטור איכא פלוגתא ביני רבוותא דרב אלפסי ז"ל פסק כשמואל דהא רבנן דבי רב כוותיה ס"ל ובעל הלכות פסק כרב בלישנא בתרא וירושלמי מסייעא ליה דתני ר' חייה וכו' עכ"ל ולכאורה אין כאן הכרע דר"ח הוא דסבר הכי אבל כל הני אמוראי בתראי דקחשיב הכא אינהו כוותיה דשמואל וכרבנן דבי רב ס"ל דקאמרי בר מינה דההיא דרב ושמואל אמרי תרווייהו משום דופן עקומה נגעו בה אם לא דסמיך על הא דפריך ר' יונה לר' יוסה בפשיטות ולמה לית אנן אמרין משום שאין סכך פסול פוסל אלא בד' אמות אבל כבר הכריעו כל גדולי האחרונים כהרי"ף והרמב"ם ז"ל:
תנינן וכן המתיר ראשי מעדנים טהורה ואת אמר הכן. אבל התם בדף ט"ו ע"ב מסיק סככה בבלאי כלים פסולה. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה בהל' ב' ואם כן ה"ה הכא וטעמא הואיל והיו מקבלין טומאה בתחלה דשמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו והבאתי לזה בפנים במתני' בס"ד:
הדרן עלך פרק סוכה