הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו. כתב הרי"ף ז"ל תרגמה שמואל במטה גבוה עשרה טפחים דכיון דגבוה עשרה שהוא שיעור סוכה נעשית כסוכה בתוך סוכה ולפיכך לא יצא ידי חובתו והשיג עליו בעל המאור ז"ל וכתב וכן פי' הרי"ף בכילה פ"א ואין לשון פירושו בזה נכון וכך היה לו לומר כיון שגבוה עשרה הוה ליה אוהל בפני עצמו ואין זה עומד בצל סוכה אלא בצל אוהל המטה והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב על זה משיחתו של רבינו הגדול ז"ל למדנו שאין הטעם משום שאינו עומד בצל סוכה דא"כ אף בשאינה גבוה עשרה נמי שהרי אוהל הוא לענין שאר הדברים אלא הטעם משום דאתי האי אהל ומבטל לסכך סוכה כיון דחשיב הוא ומתורת סוכה בתוך סוכה למדו חכמים דבר זה כי היכי דאמר רחמנא התם דאתי סכך עליון שהוא פסול שאינו עשוי לצל דהא איכא צל תתתון ומבטל לאהל של סכך תחתון ה"נ אתי אוהל זה ומבטל לסכך דסוכה למי שישן תחתיו כיון דחשיב דאית ביה עשרה והיינו דאמרינן בגמרא אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע אלמא משום ביטולי הוא ולא משום שאינו ישן בצל סוכה שהרי הסכך הסוכך סוכך על הכל ובירושלמי נמי מוכח דגרסינן התם מחלפה שיטתיה דר' יהודה וכו' כ"ש מחלפה שיטתיה דר' יהודה וכו' עד ברם הכא אין כאן חלל אחר פי' דקס"ד לפי שהיה מקום דחוק לתלמידים בסוכה נכנסו תחת המטה והוי כישן תחת המטה וכו' הא למדת שבגמרא נמי מדמין הישן תחת המטה לסוכה תחת סוכה כמו שכתב רבינו הגדול ז"ל וכלשון הזה כתב אף ר"ש בעל הלכות ורבינו שלמה וכן ר"ת ז"ל גבי כילה עכ"ל שם. ולכאורה יש לפקפק על הראיה שהביא מכאן דהא ר' יוסי מדחי לה וקאמר דלא דמיא לסוכה ע"ג סוכה דתמן יש שם חלל אחר וכו' וצ"ל לפירושו דלענין זה הוא דמדחי דלא תיקשי דר' יהודה אדר' יהודה דאימא לך דלא דמיא ממש לסוכה ע"ג סוכה לפי שאין כאן חלל אחר אלא דמיהת כסוכה בתוך הסוכה דמיא וכן צריך לפרש לדעת הרמב"ם שכתב בפ"ה מהל' סוכה בהל' כ"ג ג"כ הטעם מפני שהיא כסוכה בתוך הסוכה והר"ן ז"ל כתב על דברי הרמב"ן ואין דבריו ז"ל ברורים אצלי דא"כ הוה לן למימר הכי דכי היכי שסוכה שתתת הסוכה לא מיפסלא בפחות מעשרה אע"ג דעליונה קביעא ה"נ אוהל שתחת הסוכה לא יפסל בפחות מעשרה אע"ג דקביעי וליתא דקינופות אפי' בפחות מעשרה פסלי ולא בעי עשרה אלא בכילה משום דלא קביעא או במטה משום דלגבה עשויה ולפיכך נראה דפסולא דהכא מפני שיושב תחת האוהל ולא תחת הסוכה אלא דכל אוהל לא קבוע דומיא דכילה או בעשוי לגבה דומיא דמטה לא מבטל סוכה בפחות מעשרה עכ"ל הר"ן ויש כמה נ"מ בין הני טעמי ואין להאריך כאן:

מחלפה שיטתיה דרבן גמליאל וכו'. התוס' ריש פרקין מביאין לזה ופירשו והוספתי בקצת ביאור דלא תיקשי מאי פריך אם שלא לדחוק את החכמים ישב לו חו"י לסוכה דמאי שנא אם יושב תחת המטה או יושב חוץ לסוכה וכמבואר בפנים והר"ן ז"ל דקדק על הא דפריך מההיא דתפלין והא למאי דסליק אדעתא דר"ג מיתה בו לישב בסוכה בלאו ההיא דתפלין הוה מצי למיפרך למה יהא מוחה בו הרי אין כאן צד איסור אם יושב בסוכה ולא דמי לסמיכה למאן דלית ליה נשים סומכות רשות דהתם איכא צד איסור שהוא סומך עליו בכל כחו ומשתמש בקדשים וכו' ואפשר דהוה ס"ד שהיה מוחה בו כדי שלא יברך עליה א"נ שלא יבא לעשות אותן מצות עשה שיש איסור בעשייתן וכו' עכ"ד ולבסוף העלה להלכה כמ"ד נשים סומכות רשות ואעפ"י שאין חייבות בדבר נוטלות עליהן שכר. ולפיכך רשאות לברך עליהן וכו' וזהו כדעת ר"ת בתוס' דפ"ד דר"ה אבל לא היה צריך לכל סיבובי הדברים האלה דהא דפריך הכא מתפלין לאלומי להקושיא הוא ואתיא ככ"ע ואף למאי דמסקינן דרשאות לברך עליהן אפי' פטורות הן וזהו לפי דברי התוס' בפ' השולח דף מ' גבי הא דאמר ריב"ל עבד שהניח תפלין בפני רבו יצא לחירות וכו' ומסיק התם דמיירי כשרבו הניח לו תפלין וכתבו התוס' ולא משום דלא מעביד ליה איסורא דמברך עליהן ואיכא ברכה לבטלה דהא סוכה לולב ושופר דהוי מצות עשה וכמה עשה שהנשים פטורות ומברכות אלא משום דאין עבדים רגילין בתפלין ואי לאו דשחרריה לא הוה מנח ליה ע"כ. והשתא היינו דפריך הכא למאי דאסיק אדעתיה שהיה ר"ג מוחה בו מלישב בסוכה דמה מצות תפלין דהוה ליה למחות בו כי היכי דלא ליתו למיטעי ולומר דר"ג שחרריה ומנח להו ליה ברצונו ואפ"ה לא מיחה בו מצות סוכה דליכא מידי למיטעי על אחת כמה וכמה שלא היה לו למחות בו:

אמר ר' אמי משום שאין ממעי המטה וכו'. התוס' מביאים לזה בדף כ"א ע"ב ד"ה שאין לה קבע. וכן הביא הרא"ש ז"ל ודקדק מדברי הרי"ף ז"ל מדהביא להא דאביי דהתם לא שנו אלא סמך וכו' נראה שפוסק כר' יהודה וכו' וטעם דקבע עיקר כדאיתא בירושלמי וכו' הלכך נראה דר' יהודה לפרושי לת"ק הוא דאתא וליכא הכא פלוגתא עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל בענין דקדוק מדברי הרב אלפסי ז"ל וכ"פ הטור והש"ע לפי פי' זה וכמה דפרישית במתני' בפנים ומבואר זה בדברי המפרשים ואין לי להוסיף כאן אלא במה שנראה לי בפירש"י ובדעת הרמב"ם ז"ל שלא הביא כלל לדינא דמתני' דמה שתי' רש"י מטה שלימה (ועיין בתיו"ט מה שכתב בענין זה) נראה לי דכוונת רש"י דהואיל דאיכא למ"ד דטעמא לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה א"כ ע"כ במטה שלמה איירי דמקבלת טומאה ומה שהקשו התוס' כאן לפי' רש"י שפי' לפי שאין לה קבע שמטלטלת ע"י מטה וכו' א"כ קשה הא דר' יהודה דלקמן דפוסל סוכה ע"ג בהמה משום דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וזו אינה ראויה לז' ימים לפי שאין עולין לה ביו"ט ותיפוק ליה משום דמטלטלת ע"י בהמה וקושיא זו תירצו לקמן בדף כ"ג ע"א ד"ה על גבי בהמה וכו' בשם י"מ דהכא לאו במיטלטל הסכך ע"ג הבהמה מיירי אלא שהעמיד הסוכה על ד' קונדיסין וסמך עליהן הסכך והכניס שם הבהמה ועשה עליה קרקעיתה ומחיצותיה עד לסכך דלא חזיא לשבעה דאין עולין ע"ג הבהמה ביו"ט. ועל תירוץ זה יש לפקפק דא"כ קשה מה בא אביי להשמיעינו ל"ש אלא סמך וכו' הא בהדיא שמעינן לה מהאי ברייתא מדנפקא ליה לר' יהודה מקרא דשבעת ימים וכו' ש"מ דבעלמא כשרה בכה"ג שאינה מטלטלת וראויה לשבעה היא ודומיא דהקושיא שהקשה הרא"ש כאן לפי פי' רש"י מה בא אביי להשמיענו משנה שלימה היא אם אינה יכולה ללמוד וכו' וע"ש במה שתירץ לפי פי' וטעמא דהכא וזהו כדפרישית בפנים במתני'. ולענין תירוץ קושיא שזכרנו י"ל דאביי אתא לאשמועינן דלא תימא ליגזור בסיכך ע"ג העמודים אטו היכא דסמיך הסכך על הבהמה וכן במטה אטו היכא דסמיך הסכך על כרעי המטה קמ"ל דכולי האי לא גזרו ומשום דמעמיד בדבר המקבל טומאה גופה גזרה היא שלא יבא לסכך בדבר המקבל טומאה כדכתב הר"ן בשם הראב"ד ז"ל והיא גופה קמ"ל אביי ובזה מתרצת קושית הרא"ש ז"ל לפי' רש"י. ובענין מה שלא הביא הרמב"ם כלל מדינא דמתני' אין אנו צריכין למה שכתב התיו"ט לפי שהוא סובר שהיא ככלל המתני' דלקמן וכו' אלא דנראה פשוט שהרמב"ם מפרש להמתני' כפי' רש"י ור' יהודה לפלוגי אתא ולית הלכתא כוותיה וכדברי הת"ק לא היה צריך להביא דכבר נכלל בדבריו כמ"ש סוף פ"ד דפני סוכה הפריס מן הכל וכו' ובין דבר המקבל טומאה וכו' בכלל וכן לא היה צריך להביא בענין מה שנתבאר מהכא דבעינן גובה עשרה עד הסכך דאי לאו הכי דירה סרוחה היא שכבר כתב שם מענין הגובה והכל נכלל בדבריו. במה שאתה יכול לומר בענין דין הזה:

רב ושמואל חד אמר מדוללת וכו'. ה"נ פליגי בבבלי דף כ"ב. ומשמע דלא פליגי לדינא אלא בפירוש' דמתני' וכן דעת הרא"ש והר"ן ז"ל שכתבו יראה דהלכה כשמואל מדשקלי וטרו אביי ורבא אליביה ואפשר דרב לא פליג אשמואל בהא דמכשר קנה עולה וקנה יורד אלא דמשמע ליה לפרושי מתני' בחדא (ונוסחא דהכא במתני' דקתני שצילתה וכו' מסייע ליה לפירושו) וכ"פ הרמב"ם בפ"ה בהל' כ"א וכרבא ברחוקין ג"ט זה מזה שאם יש בגג העליונה רחב טפח אמרינן תבוט רמי:

בכוכבי חמה שנו. פי' הרא"ש ז"ל צריכין לכתחלה כדקתני בברייתא שם ב"ה מכשירין בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהו נראין מתוכה. והרמב"ם כתב שם דרך הסיכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים וכו' וכתב הכ"מ שמפרש כי לכוכב החמה וקרי להו כוכבי חמה שמתוך גודלם נראים ביום. ולפירש"י זהרורי חמה הן כשהחמה זורחת עליה:

מה אנן קיימין וכו' בנתונה באלמין. התם בדף כ"ג קאמר בפשיטות מני מתני' ר"ע וכו' וגריס שם בברייתא דר"ג ור"ע פליגי בה. והכא דחיק לאוקמה להמתני' בנתונה בנמל ונראה דנ"מ איכא אי פליגי נמי בראש העגלה או לא דלמאי דכתבו התוס' כאן דשפיר גרסינן בברייתא נמי בראש העגלה דפליגי נמי בה וטעמא כדכתבו בפ"ק דף ל' דאע"ג דלא שייך בה רוח כדאמרי' בספינה דפליגי ביכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים וזהו דעת ר"ת ור"ח דלא גרסי בראש העגלה מהאי טעמא וכתבו על זה ומיהו יש לדחות דכה"ג אמרינן יכולה לעמוד ברוח מצויה דארץ ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שבראש העגלה כיון דניידא שוב כתבו על זה ולא מיסתבר כלל דאלא מעתה ליפלגו בסוכה שבראש העגלה כיון דניידי מיתחזי' בעראי (וכלומר דא"כ היה קשה לגי' ר"ת ור"ת אמאי לא פליגי נמי בראש העגלה) ועוד קשה דבראש הספינה נמי ניידא ולמה לי משום דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים ומיהו יש לישב כמו שאפרש לקמן בריש הישן גבי סוכה שסמכה בכרעי המטה ור"ל דשם כתבו ד"ה שאין לה קבע דלפירש"י שפירש אין לה קבע שמטלטלת על ידי המטה א"כ בראש העגלה נמי פליגי מכיון דמטלטלת היא והא דמודה ר"ג בספינה היכא שיכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה אע"ג דמטלטלת ע"י הספינה שאני ספינה דאורחה בהכי וחשיבא קבע אע"ג דמטלטלת עכ"ד והשתא היכא דהספינה אינה מפרשת בים אלא נתונה בנמל על שעת הים דטעמא דרוח איכא שאף על שפת הים שולטת רוח מצויה דים וטעמא דניידא ליכא דקשורה ועומדת בנמל היא ולפ"ז למ"ד לא פליגי אלא היכא דשייך טעמא דרוח שאינה מצויה דיבשה א"כ ה"ה נמי בעומדת על שפת הים דחדא טעמא אית להו וזהו דטעמא דש"ס הבבלי דלא דחיק לאוקמי למתני' כדהכא משום דהיינו הך אם היא בנמל או במפרשת ואי נימא דבמפרשת איכא נמי טעמא דניידא וכהך סברא דלעיל בתוס' פ"ק א"כ יש לחלק בין מפרשת לעומדת בנמל דליכא טעמא דניידא והיינו טעמא דהש"ס דהכא דאוקי למתני' בהכי והלכך לא תני בה פלוגתא:

הדא דאת אמר בשומרי גייסות וכו'. ובבבלי בדף כ"ו לא מחלק כלום וטעמא דהתם גריס בברייתא שומרי גנות ופרדסין פטורים בין ביום בין בלילה א"כ חזינן דלפעמים דבשומרי ממון כמו גנות ופרדסין שאין זזין משם פטורין לעולם וה"ה לכל שומרי ממון דהוו כשומרי גייסות שאם שומרים הן ביום ובלילה פטורין ביום ובלילה אבל האי ש"ס תופס לגי' התוספתא כמו שהבאתי בפנים דגריס שומרי גנות ופרדסין פטורין בלילה וחייבים ביום א"כ ה"ה כל שומרי ממון וכדפרישית טעמא בפנים:

אמר ר' אילא שכן אדם ישן קימעא ודיו. זהו כדרבא שם דקאמר אין קבע לשינה ולטעמא דחברייא דקאמר הכא במוסר שנתו לאחר דמותר מיפרך התם כדאתקיף לה רב משרשיא ערביך ערבא צריך:

רב אבינא אמר לא פליגין מה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו וכו'. הא דרבי הושעיה דאמר כל שבעה לחובה ודאי לאו אסוכה קאי דלא פליג אחכמים דמתני' אלא אמצה קאי דדריש בברייתא ומייתי לה בבבלי בפ' ע"פ דף ק"כ ובכמה מקומות מדכתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה ללילה הראשון ואף בזמן הזה וכדרבא דהתם ורב אחא בר יעקב פליג שם וס"ל האי קרא איצטריך לטמא ודרך רחוקה והלכך ס"ל מצה בזמן הזה דרבנן וכו' כדאיתא התם ולדידיה בזמן המקדש איכא למימר דכל שבעה חובה ס"ל והא דכתיב ששת ימים תאכל מצות ההוא לכדדרשינן במנחות פ' ר' ישמעאל דף ס"ו כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר שבעת ימים הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאכלה ששה מן החדש. וכל זה לר' ברכי' דאמר פליגין הן ר' הושעיה ור' יוחנן ונקטינן מיהת בדברי רב אבונא דאמר לא פליגין וזה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו וכו' א"כ ס"ל מצות צריכות כונה ובבבלי פ"ג דר"ה דף כ"ח משמע דגבי מצה לא בעינן כוונה כדגריס התם שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא וכו' ובענין מצות צריכות כוונה איכא פלוגתת הפוסקים דיש שפסקו כר' זירא דהתם דאמר לשמעיה איכוין ותקע לי ולדידיה בכל מצות צריכות כוונה ולדעת אלו הפוסקים ל"ג שם אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא וכו' אלא רבה גריס ויש שגורסין רבא ופסקו כוותיה דאין מצות צריכות כוונה ויתבאר מזה בשלהי פרק דלקמן בס"ד:

אמר ר' אחא למצוה הושווה. התוס' בדף כ"ז ד"ה חזר בו ר"א וכו' מביאין לזה וגירסתם למצוה תשובה. ופי' כלומר לכתחלה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה ומביאין ראיה מכאן לפירושם שפירשו בהא דקאמר חזר בו ר"א היינו ממה שהי' מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי ולא כפירש"י שפי' מי"ד סעודות חזר בו וס"ל כחכמים שאין לדבר קצבה וכו' ובהא מיהא פליג דקסבר יש לה תשלומין וכו' ודקדקו שם על פירש"י. ע"ש שאין להן הכרת כל כך דמאי דהקשו מהכא דקאמר חברייא בעיי וכו' ר"ז בעי וכו' והא התם אמרינן דישלים במיני תרגימא זה ל"ק דהכא לא קאמרי אלא דרך בעיא וספק ואין ה"נ דאף במיני תרגימא יצא דבעיא דלא איפשיטא היא. וגם לפירושם ולגרסתם קשה שגורסין למצוה חשובה והיינו שלכתחלה צריך לאכול בסוכה וכו' הרי ר"א נקיט בלישניה בהאי ועוד מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון וכו' או לגי' ביו"ט הראשון וכו' ובודאי בלילה הראשון חובה היא עכ"פ לאכול כזית בסוכה. ולגי' שלפנינו למצוה יש סיוע לפירש"י וכמבואר בפנים וקרי לשאר ימים מצוה לגבי לילה הראשון שהיא חובה לכ"ע בסוכה ואעפ"י דשאר הימים רשות נינהו דכה"ג אשכחן בסוף פרק משוח מלחמה ע"ש:

לא סוף דבר מקפת גריסין וכו'. כלומר לאו דווקא אם יש לו מקפת גריסין אלא בכדי שתתקלקל מקפת גריסין משערינן ואפי' מקפה של כל דבר וכדפרישית במתני' בפנים:

ולא שמיע לר"ג נכנס ויוצא וכו'. והאי תלמיד הוה סבירא ליה דהן מחמירין על עצמן היו והורה כפשטא דברייתא דמייתי לה בבבלי דף כ"ט דקתני אין מטריחין אותו לעלות וכו' וכך היא המסקנא:

הדרן עלך פרק הישן