Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולית זיקה כלום אילו ג' אחין כו'. כדפרישית בפנים ואע"ג דהתם לא שייכא זיקה דהרי היא נכרית אצלו מ"מ מייתי ראי' דאפילו לא היחה לה שעת היתר מתחילה אפ"ה מכיון דפרח האיסור ממנה הותרה כמו התם ובבבלי דמסיק לר' יוחנן דאם מתה ראשונה אסור בשני' דלשיטתיה אזיל דס"ל יש זיקה וכדמסיק לעיל פ"ב דף י"ח דשומרת יבם שמתה אסור באמה ורבי יוחנן נמי יש זיקה ס"ל וכדכתבו התו' הכא ע"ש והילכך לא מקשי רבי יוחנן אמתני' אטעם דאחיות אלא היכי דהיתה לה היתר מקודם וכדאמר ליקו' חד מינייהו לחלוץ לשני' ותיהוי הראשונה כיבמה שהותרה כו' וכדפרישית דדמיא להא דאם מתה שני' מותר בראשונה ואמאי קאמר במתני' דלית בהו דין יבום כלל אבל האי תלמודא דמסיק בפירקין דלעיל הל' ב' דאין זיקה כדאמר התם בטלה זיקתה והילכך לא שאני ליה הכא דאפי' מתה הראשונה מותר בשניה:
ודכוותה אפי' חלצו אחיוח יפטרו צרות. כדפרישית דלא ס"ל להאי מקשה כו' א"נ יש לפרש למאי דמדייק בבבלי אשמואל דס"ל כהאי ברייתא מאי שנא לאחיות דלא נפטרו צרות דהוו להו אחוח אשה בזיקה לצרות נמי לא ליפטרו לאחיות דהויא להו צרת אחות אשה בזיקה והאי דיוקא ע"כ לא קאי אלא ללישנא בתרא דהתם דאמר לעיל אליבא דשמואל גבי ג' אחיות יבמות כו' דא' חולץ לכולן דאע"ג דסבר הכא דחליצה מעליא בעינן ה"מ למיפטר צרתה אבל למיפטר נפשה היכא דליכא צרות בהדייהו פטרה אפי' בחליצה כל דהו ולזה מדייק דאפי' חלצו הצרות לא יפטרו האחיות מכיון דחליצת צרות נמי גרועה היא דהוי להו צרת אחות אשה בזיקה ואמאי פוטרות לאחיות דהא חליצתן של עצמן מעולה היא דלמיפטר נפשה פטרה דאלו ללישנא קמא דאמר התם מאי א' חולץ לכולן דקאמר אאמצעי' וא"כ חליצת האחיות אפי' למפטר נפשה לאו כלום בחליצה לאו מעולה איפכא הוי ליה למידק דאפי' חלצו האחיות ליפטרו הצרות דהא כולהו חליצות פסולות הן וליכא חדא מינייהו מעולה וכן פי' הרשב"א ז"ל ולפ"ז שפיר מדייק הכא אפי' חלצו אחיות כו' דלשיטתיה אזיל דאמר לקמן אליבא דשמואל דמימריה וטעמי' אתיא כהאי ברייתא דא' חולץ לכולן אאמצעית וכפי גי' הרשב"א דפרישית בפנים לקמן:
עד שתדע במה היא ניתרת כו'. ואע"ג דאמרי' לקמן פ"ה אין אחר חליצה כלום הא מוקמינן התם כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בח"ל אבל לרבנן תפסי ביאה או קידושין אחר החליצה וצריכה הימנו גט וצרתה אינה פוטרת דביאה פסולה היא ודקאמר הכא עד שתדע במה היא ניתרת לאו דוקא דהרי אינה ניתרת לא בחליצותה דהך ולא בביאתה אלא דה"ק כמו דביאת מעוברת אינה מתרת עכשיו דשמא יהיה הולד בן קיימא ואין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם וכדלקמן פ"ו הכא נמי אין ביאתה של זו פוטרתה הואיל ופסול' היא וחליצתה דמקודם נמי עכשיו לאו כלום היא הואיל דעדיין זקוקה היא לו מחמת הביאה שלאחריה דצריכה גט ועד שיחלוץ לצרה עצמה:
ואין צרה כו'. עיין לקמן הל' ה' במראה ד"ה לא סוף דבר:
קידש אשה מעכשיו כו'. הר"ן ז"ל כתב בקידושין שם על הא דאמר רבי יוחנן אפילו קידושין מאה חופסין בה וקאמר עלה אסברא לך טעמיה דר"י משום דשוו נפשייהו כשרגא דלבני כו' דה"פ דליכא למימר טעמיה דרבי יוחנן משום דקסבר שתי לשונות במשמע ומספקי' לגבי האי בתנאה ולגבי האי בחזרה דא"כ לא שייך למיתני תופסין דאין תפיסה אלא באחד מהן ואנן הוא דלא ידעינן הי מינייהו ומדקאמר תופסין משמע דס"ל שיש בה צד קידושין לכולן כו' ע"ש שהאריך והעלה דקידושי כולן נתפסו בה בודאי אליבא דרבי יוחנן ותמה שם על הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ז מהל' אישות אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר ואמר לה הרי אח מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום כו' כולן תופסין בה וצריכה גט מכל א' וא' מפני שהיא מקודשת לכולם בספק וכתב עליו ודבריו תמוהי' הם הרבה שכיון שהוא פוסק כרבי יוחנן שאפי' קידושי מאה תופסין בה למה כתב שהיא מקודשת לכולם בספק והרי סוגייתינו מוכחת דלר' יוחנן קידושי ודאי נינהו עכ"ל ונראה דנ"מ בין דעת הרמב"ם והר"ן ז"ל לדינא להא דקאמר הכא דהיכא דנפלה אחותה בתוך שלשים יום דאי קידושי קמא קידושי ודאי נינהו תצא הלזו משום אחות אשה ואי קידושי ספק צריכה חליצה דהרי לדעת הרמב"ם ז"ל מספקינן אפי' בקידושי קמא כדכתב שם הר"ן בשם הרמ"ך ז"ל לדעתו דמספקא ליה אי קי"ל כרב או כרבי יוחנן ולפיכך כתב שאפי' מאה תופסין בה מספק ולפ"ז אם נפלה אחותה בתוך ל' יום לא תצא בלא חליצה והשתא לדעת הר"ן ז"ל שפיר נוכל לקיים גי' הספר דה"ק וההיא כו' ולא כב"ש דהרי לב"ש דמחלקינן הכא דע"י זיקה ומאמר הוא דקאמרי דנדחית אחותה לגמרי אבל לא בקידושין דס"ל דכיון דקידושי דקמא נמי ספיקא הוא צריכה חליצה ולר' יוחנן דקאמר לשון תופסין משמע דקידושי ודאי הן ולדידיה אפי' בכה"ג תצא הלזו משום אחות אשה:
בין רבנן כו'. משמע מהכא דאין זיקה וכדפרי' בפני' וכן לרבנן דאמרי צד שלא קנה המאמר כנגדו היתר בצר' אלמא דזיקה לחודה לא חשיבא ומתני' דוקא עשה בה מאמר קתני וכרב נחמן בבלי שם דדייק ממתני' דאין זיקה ואע"ג דכבר שמעינן כן לעיל בריש פרק כיצד איצטריך הך דהכא דאלו מהתם לא שמעינן מידי דאפשר לומר דהא דקתני התם עשה בה מאמר לר"ש איצטריך ולאשמעי' נמי מילתא אחריתי דלא פליג ר"ש בנולד ולבסוף יבם דאי פליג נמי בזה א"כ ע"כ יש זיקה ס"ל וכמבואר ועיין מ"ש לעיל בפנים הל' ג' ד"ה כך פירשה ולר' שמעון דוקא אם עשה מאמר אבל לרבנן אה"נ אפילו בלא מאמר אסורה משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה והילכך איצטריך למידק מהכא דלכ"ע אין זיקה. ובהכי ניחא לי מה שהקשו התו' כאן דף ל' ד"ה אמר רב נחמן תימא שלא דקדק רב נחמן על מתני' דריש כיצד עכ"ל ולפי מה שכתבתי מתיישב שפיר ובבבלי שם מסיק דיש זיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מדב"ש דאמר קונה קנין גמור והאי תלמודא לשיטתיה אזיל דמסיק לעיל אליבא דב"ש דאין המאמר קונה קנין גמור ולא איצטריך משום הכי לאשמועינן מאמר:
לא סוף דבר כו'. מה שפירשתי בפנים הוא עפ"י שיטת רש"י ז"ל ולפי מה שגורס שם ולרבא כו' זו היא למעוטי מת בלא גירש אבל אם גירש הערוה מותרת הנכרית ואפי' מת הנשוי נכרית קודם שגירש זה והיתה צרת ערוה דהכל הולך אחר שעת מיתת המגרש וכמבואר בפנים והא דאם מת הנשוי נכרית ולא גירש הבעל אחות ומת דאסורה הנכרית להשלישי ואע"ג דבעודו בחיים האח השני מותרת הנכרית להתייבם לא' מהן וכדחנן לעיל ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס א' מבעלי אחיות את אשתו אפ"ה כשמת זה ונפלו שתיהן לפני הג' אסורה הנכרית וכן כתבו התו' בשם בה"ג ד"ה זאת אומרת לחלק בין מחיים בין לאחר מיתת א' מהן. וטעמא דמחיים כיון שהערוה עומדת עם בעלה הויא לה הנכרית צרת ערוה שלא במקום מצוה ושרייא אבל אם מת א' מבעלי האחיות כיון ששתיהן באות להתייבם הוויין להו צרות ואסורות דחשבינן לצרה כאלו נתייבמה אצל זה שמת ונפלה היא וערוה עכשיו לפני אח השלישי כן פי' הרשב"א ז"ל אבל קשה דהיכי שייך לומר דמחיים תהי' מותרת לא' מהן ואחר מיתה נאסרה דא"כ הויא צרה לאחר מיתה ואמרינן הכא לעיל א"ר יודן אלו בקש לבעול את הצרה כו' ואין צרה לאחר מיתה וה"נ הכין. ולכך נראה כגי' רב אלפסי ז"ל דגריס התם אליבא דרבא זו היא למעוטי מת ואח"כ גירש ולומר דרבא כרב אשי לגמרי ס"ל וכוותיה דייק לה למתני' דאלו מת נשוי נכרית ואח"כ גירש א' מבעלי אחיות אשתו וכנס הנכרית ומת דהנכרית אסור' הואיל ונעשית צרת ערוה בזיקה ואע"ג דאפי' בכנס ולבסוף גירש שריא לרבא דמיתה מפלת כבר תירץ רב אלפסי ז"ל דשאני גבי צרת ערוה דעלמא דכיון שגירש הערוה מקמי דנפלה לפני היבם מהני הגירושין וכי נפלה צרה בהתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה הגירושין דהך:
והן גדולות פטורין. בתוספתא סוף פ"ה גריס הרי אלו חייבין י"ו חטאות משום אחים ומשום אחיות ומשום נדות ומשום אשת איש אם אינן אחים חייבין י"ב אם אינן אחיות חייבין שמנה אם אין נדות חייבין ארבע היו הן גדולים והן קטנות הן חייבין שתים הן גדולות והם קטנים הן רייבות ארבע אם השיאן אביהן חייבין שמנה ע"כ ופשוט הוא הא דקתני' הן חייבות ארבע ט"ס הוא דהא אאם אין נדות קאי ואין חיובן אלא משום א"א וכן הא דקאמר ואם השיאן כולי אי אפשר לאוקומי אלא לפי הגי' דהכא וכדפרישית בפנים אלא מה דתני הכא ברישא הן קטנים והן גדולות פטורין דלכאורה משמע דאפי' הנקבות פטורות דסתמא קאמר והרי משנה ערוכה היא בכריתות סוף פ"ב דהגדול חייב ואין לנו לפרש זה כ"א אחיוב דאישות דאם א' מהן בקטנות לאו א"א מיקרי וכדפי' רש"י ז"ל פ' יוצא דופן דף מ"ה גבי בת ג' ויום א' כו' ואם בא עליה אחת מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטורה כגון אביה או חמיה דאלו משום אשת איש דוקא בשקיבל אביה קידושין כדפי' שם ועיין בתו' קידושין דף י' דלענין זה ודאי לאו מחולקין הם יע"ש והכא דמשום נדות לא שייך ודאי לומר דכולן פטורין והנכון כדפרישית בפני' ומה דפירש"י ז"ל בספ"ק דערכין אדתניא התם שניהם עד שיהו שניהם שוין דברי רבי יאשי' ופירש"י הנואף והנואפת יהיו בני עונשי' אבל אם היתה היא קטנה והוא גדול או הוא קטן דלאו בר עונשין והיא גדולה ובת עונשין אין הגדול נהרג אליבא דרבי יאשיה פירש כן אבל לא קי"ל הכי אלא כמתני' דלעיל לענין שאר כל העריות ועיין בתוי"ט פ' יוצא דופן משנה ד' ואי אפשר לאוקמי נמי להא דהכא כרבי יאשי' דהא בהדיא קתני וכולן כו' חייבין שתים שתים משום נידה אלא ודאי כדאמרן:
מפני תיקון הולד. והרי"ף ז"ל בסוף פירקין בתר דמביא פלוגתא דרבי יודה ור' יוסי דלר' יודה אנוסה ומפותה צריכה להמתין דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה כתב וז"ל וחזינן למקצת רבוותא דפסקי בהא הלכתא כרבי יודה ואנן לא ידעינן מהיכא קא גמרי לה להאי פסקא דהא קיי"ל רבי יודה ור"י הלכה כרבי יוסי ואי אמרת משום דקאי רבי יודה כסתם מתניתין דקתני ומפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן דהא הכא אנוסות הן וקתני מפרישין ליכא למימר הכי דבהא אפי' ר' יוסי מודה דמפרישין דלא קאמר רבי יוסי אלא באשה מזנה דידעה דמזנה היא ומתהפכת כדי שלא תתעבר אבל הא מי ידעה דמזנה היא כדי שתתהפך דהא אוקימנא בהוחלפו למימרא דבטעות הויא מלתא עכ"ל ונראה דנ"מ בין תירוצא דהש"ס דהכא ובין תירוצא דהרי"ף להיכא דנאנסה תחת בעלה דידעה דמזנה היא ולהרי"ף ז"ל אינה צריכה להמתין אבל להש"ס דהכא עוד היא צריכה להמתין מפני תיקון הולד והד"מ באה"ע סי' י"ג בשם הא"ז כחב דאם נאנסה תחת בעלה צריכה להמתין ודוקא שלא נבעלה תחילה לבעל אבל אם נבעלה תחילה בעל תלינן שמבעלה נתעברה ואינה צריכה להמתין וכן הביא במפה שם ואפשר דהא"ז למד מהכא הדין שלו דהרי מתני' בלא נבעלה מתחילה מיירי ולפיכך צריכה להמתין מפני תיקון הולד:
סליק פירקא בס"ד