Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yoma Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טרף בקלפי. הדא אמרה חקוקים היו ותני כן וכו'. נראה דמייתי ראיה שחקוקים היו השמות עליהן כמו באלו קלפיות שבהן נתחלקה א"י בגורלות דמסתמא היה חקוקים השמות עליהן מפני הרמאין שלא יאמרו כשעלה הגורל מחלק היפה שבגבולין הוא שכתב על גורל שבקלפי השני שם השבט שרצה בו והעביר שם אחר שהיה כתוב עליו:
ובעלייתו נגע בהן ונתערבו אומר אם של שם וכו'. אינו מבואר הדין הזה בנתערבו הגורלות ולא הזכיר הרמב"ם מזה כלום ונראה דמדסתים הבבלי ולא הזכיר דין דתערובות הגורלות וסתמא קאמר בריש פרקין אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת משמע שצריך שיהא ניכרת העליה ואם נתערבו אין כאן עליית הגורל. ופסק הרמב"ם בפ"ג מעבודת יה"כ בהל' ג' כר' ינאי דהתם ודהכא דהגרלה מעכבת ופסולה בזר והנחה אינה מעכבת וכשרה בזר וכדקאמר הכא בהדיא לקמן ועיין לקמן ד"ה שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ:
יכול יתן שני גורלות על זה וכו'. וכלומר של שם ושל עואזל על זה וכו' וכמבואר בפנים. ובבבלי פרק דלעיל דף לז מביא ברייתא זו ובמה דפרישית נתבאר יכול בתרא דהתם דמתפרש כדהכא וכן מביאין התוס' שם להא דהכא ד"ה יכול קמא ויכול בתרא וע"ש:
פתר לה במצליח בגורל. לכאורה היה נראה לפרש במצליח תמיד שהגורל של שם עולה לימינו שזה היה סימן יפה ולפיכך בכה"ג הגורל עושהו חטאת אבל הא ליתא דמאיזה טעם אין השם עושהו חטאת לר' יוחנן דס"ל דאף בפה קובען ולמאי דפרישית בפנים ניחא דאו כולו בהגרלה או כולו בשם הוא דבעינן:
לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן ואתיא כהאי דאמר ר' יוחנן וכו'. משמע מהכא דלמ"ד הגרלה מעכבא והכי קי"ל לא איצטריך לרבות שעיר המשתלח לפסלו משום מחוסר זמן דהא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם וכדפריך הכא להאי מ"ד ושני לה בשנוייא דחיקא פתר לה ברוצה להגריל והיינו להגריל שניה וכדפרישית בפנים ובבבלי פ' שני שעירי דף סג ע"ב פריך נמי כה"ג טעמא דכתיב לה' לרבות הא לאו הכי ה"א שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ומשני התם כמה שנויי עד לבסוף דמשני רבא כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביה"כ ונעשה מחוסר ומן משום אותו ואת בנו לאחר שהגריל עליו וכך הביא הרמב"ם בפ"ה מעבודת יה"כ בהל' יז שכתב וכן אם נעשה מחוסר זמן נפסל כגון שנשחטה אמו לחולה ביה"כ שדחייתו לעזאזל היא שחיטתו ואח"כ בהל' יח כתב היה טריפה פסול שנא' יעמד חי עיקרא דהאי מילתא מצא בפסיקתא שכתוב בה כמה וכמה ברייתות הנשנות בת"כ מה שאין בת"כ אשר לפנינו. ולא קשיא למה לי קרא תיפוק ליה דהא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם וכך אמרו בפרק הכל שוחטין דף יא אתא משעיר המשתלח וכו' והלח"מ הניח זה בקושיא ולק"מ דהכא נמי שנינן לה כדשני רבא גבי מחוסר זמן דאיצטריך קרא למעט היכא דנעשה טריפה לאחר שהגריל עליו מטעם זה הביא הוא ז"ל להני תרתי מילי אהדדי דתרווייהו בחדא שנוייא משנינן להו:
שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ וכו'. הכא מיפרכא מילתיה דרב חסדא כדקאמר. ולא דמיא לפסח ומטעמא דמסיק ר' מנא דפסח שעבר זמנו מאליו הוא משתנה אבל הכא בשחיטה הוא דמשתנה וכלומר דבעי עקירה אם בא לשחטו בשביל שעיר הנעשה בחוץ וא"כ למאי דקיי"ל דפסח לא בעי עקירה וכדרבין אמר ר' יוחנן בבבלי דף סג פסח ששחטו בשאר ימות השנה בין לשמו ובין שלא לשמו חייב ומטעמא דפסח בשארי ימות השנה שלמים הוא ולא בעי עקירה וכ"פ הרמב"ם בהדיא בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות בהלכה יב לא קאי מלתיה וטעמיה דרב חסדא דלאו דהלכתא היא ובבבלי דף סב ע"ב גרסינן להברייתא שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על עזאזל עד שלא הגריל למאי חזו אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזו דמחסרי עבודת היום קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום וכו' שמעינן דקסבר רב חסדא הגרלה מעכבת וכן ס"ל דהכא לא בעי עקירה כדקאמר לקמן א"כ לדידן דקי"ל דבכל קרבנות בעי עקירה מלבד בפסח בשאר ימות השנה נולד לנו דאין כאן טעם אחר להברייתא אלא דנאמר דהאי תנא ס"ל כמ"ד הגרלה לא מעכבא וכדקאמר בהדיא הכא וכמבואר בפנים דע"כ הגי' מסורסת היא וטעות דמוכח הוא וצ"ל ומ"ד חייב סבר מימר אין הגרלה מעכבת וראוי הוא לשעיר הנעשה בפנים והשתא נבין דממ"נ האי ברייתא דלאו כהלכתא היא אי דנאמר כטעמא דרב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ וס"ל להאי תנא דהכא לא בעי עקירה או דס"ל דטעמא משום דחזי לשעיר הנעשה בפנים והגרלה לא מעכבא ואנן קי"ל כמ"ד הגרלה מעכבא וכדמסיק בבבלי פרקין דף מ. ובהיות כן נבין דעת הרמב"ם ז"ל במ"ש בדין זה לפי גרסתי בזבחים פ' בתרא דף קיג שכתב בפי"ח מהלכות מעשה הקרבנות בהל' יא שני שעירי יה"כ ששחטן בחוץ אם עד שלא התודה עליהם חייב כרת על שניהם הואיל וראוין לבא לפני השם לוידוי ואם אחר שהתודה פטור על המשתלח שהרי אינו ראוי לבא לפני השם וכתב הראב"ד על זה אני שונה בברייתא עד שלא הגריל וכו' ופירש רב חסדא וכו'. והשתא למאי שנתבאר לנו לפי השקלא והטריא דהכא אידחיה לה מילתיה דרב חסדא דלאו כהלכתא היא וכן לא מצינו לאוקמי האי ברייתא אלא כמ"ד הגרלה לא מעכבא וממילא למאי דקי"ל לא סמיך הרמב"ם כלל אהאי ברייתא דיומא כ"א עיקר דעתו נלמד מההיא דזבחים וזה דהתם הגי' לפנינו דפריך על הא דקתני במתני' שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אוהל מועד לא הביאו כל שאינו ראוי לבא אל פתח אוהל מועד אין חייבין עליו ורמינהי אי קרבן שומע אני אפילו קרבן בדק הבית שנקרא קרבן שנאמר ונקרב את קרבן ה' ת"ל ואל פתח אוהל מועד לא הביאו יצאו קרבנות בדק הבית שאינן ראוין לבא באוהל מועד אוציא את אלו שאינן ראוין ולא אוציא את שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא אל פתח אוהל מועד ת"ל לה' להוציא שעיר המשתלח שאינו מיוחד להשם ל"ק כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה אחר הגרלה נמי האיכא וידוי אלא אמר ר' מני ל"ק כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי זו היא גירסת רש"י והתוס' וכך היא גירסת הראב"ד ומסייע ליה הברייתא דיומא וכפירושא דרב חסדא וכמ"ש התוס' שם דהברייתא דיומא לפי המסקנא דשמעתין וכו'. אלא דלפי גירסתם קשה כאן דאי הכי לא פריך הש"ס אמתני' אגופה דדינא בשעיר המשתלח אלא דפריך על ילפותא דקראי דבמתני' יליף מאל פתח ובברייתא יליף מלה' ואין זה דרך הש"ס בכל מקום לומר ורמינהי בכה"ג אלא הכי מיבעיא לוה למימר והא מהכא נפקא מהתם נפקא כדאמרינן בכל מקום. ועוד דהאי דסמכי על הברייתא דיומא וכפירושא דרב חסדא קשיא טפי דהא לא קי"ל כרב חסדא בהא דקאמר הכא לא בעי עקירה וכדמיפרך מילתיה מהש"ס דהכא וע"כ דאתית לטעמא דהברייתא דיומא דאתיא כמ"ד הגרלה לא מעכבא ודלא כפירושא דרב חסדא והאי נמי דלא כהלכתא כדלעיל והדרינן להסוגיא דזבחים דגי' הרמב"ם כך היא לא כדהביא הכ"מ וכפירושו בההיא דיומא ולזה א"צ אריכות דברים. ולא כגירסת הלח"מ כפי שהביא בשם קרית הספר וכבר כתב על זה דאין מקום לגי' זו כלל וע"ש. אלא דגירס' הרמב"ם היה כעין גי' הת"כ פ' אחרי מות במקצת אלא דשם ג"כ נשתבשה הגי' בהסיפא. והכי גריס בברייתא להקריב אשה לה' להוציא הרובע והנרבע וכו' או יכול שאוציא את שעיר המשתלח שאין בו לה' ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו והרי שעיר המשתלח ראוי לבא אל פתח אהל מועד. והשתא פריך שפיר ורמינהי דאגופה דדינא דמתני' דפוטר בשעיר המשתלח קאי ומהאי קרא גופיה יליף בברייתא לחיוב ל"ק כאן וכו' אלא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי זהו גי' הרמב"ם על נכון וממנה למד לומר כן. ומהאי ברייתא דיומא לא ילפינן מידי לדינא כמבואר הכל בדברינו:
נשמעינה מן. הדא פר מעכב את השעיר השעיר מעכב את הפר. ובבבלי דף מ' הגי' ושעיר אין מעכב את הפר. ובתוספתא דמנחות פ"י ראיתי הגי' בשניהם אין מעכב. וכבר בארתי בפנים דלפי השקלא וטריא והמסקנא דהכא אזלא היא כהאי דהבבלי וזה מבואר:
אית דמפקין לישנא בעשרה זין. זהו כדאמר בבבלי פרקין דף מב משמיה דר' יונתן של פרה משקל עשרה זוז והיינו שתי סלעים ומחצה אלא הני אית דמפקין פירשו ביותר שלא יטעו וידלגו תיבת ומחצה ויסברו כלישנא קמא דקאמר של פרה בשתי סלעים:
ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וכו'. ומסיק שבטלו עבודות של אותו היום. ובבבלי אינו מבואר בהדיא ופשוט הוא דזה נכלל במה שאמרו כל מעשה יוה"כ האמורים על הסדר אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום ולכ"ע עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים מעכבין על הסדר וכמה דפסק הרמב"ם בריש פ"ה מהל' עבודת יוה"כ וכר' יהודה דפ' דלקמן וא"כ בספק אם נעשה על הסדר נמי בכלל דלא עשה כלום:
שחט ומת אחר מהו שיכנס בדמו וכו'. ומסיק דבפר ואפי' בדם כדר' חנינא ור' יונתן וכדשמעינן ממילתיה דריב"ל דלא מיבעי ליה אלא בחפן ומת וכו' ומשמע דהא פשיטא ליה דאפילו בדם וכן קאמר רב אשי בבבלי בפ' דלקמן דף נ' מסתברא כמ"ד דם איקרי פר וכ"פ הרמב"ם בפ"ה שם בהל' יג ומיהו הך בעיא דריב"ל קאי הכא וכן התם בספיקא בדף מט דקאמר מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן וכו' א"ל רב הונא בריה דרב יהושע אדרבה וכו' וא"כ נשאר בספק וכן כתב הרמב"ם שם בסוף הפרק דבכל אלו הבעיות דגריס התם וכן הכא בפ' דלקמן בחפינת קטורת ספק הוא ולכתחלה לא יקטיר ואם הקטיר הורצה:
לא נתן לתוכה מלח או שלא נתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה. כצ"ל וכן הוא בבבלי בפ' דלקמן דף נג בשלא נתן לתוכה מעלה עשן וזה דוקא ביה"כ אבל בשאר ימות השנה אינו חייב מיתה אא"כ חיסר אחת מכל סממניה ולא בשלא נתן לתוכה מעלה עשן וכך הם דברי הרמב"ם דבפ"ה מהל' עבודת יה"כ בהל' כה כתב בחסר מעלה העשן ג"כ חייב מיתה ובפ"ב מהל' כלי המקדש בהלכה א' לא כתב חיוב מיתה אלא בחסר אחת מסמניה ולא הזכיר חיוב מיתה בחסר מעלה העשן שהביא דינו בראש הפרק שם ומשום דהתם איירי בשאר ימות השנה וכל זה מבואר הוא מהסוגיא דהתם בדף הנזכר. והרחבתי הדבור בענין זה בחיבורי פני המנורה בנר החמישי במוצק החמישי שבארתי שם דין דמעשה הקטורת ודפסק כהני תרי שנויי דהתם בשגג בביאה והזיד בקטורת וכן אם נכנס בקטורת שלמה עם החסירה וזה הכל ביה"כ הוא דמיירי לפי שאין חיוב מיתה על ביאה ריקנית אלא בלפני ולפנים בדווקא וזה מבואר הוא במנחות פ"ג דף כז דלא פליגי התם ר' יהודה ורבנן אלא אם חייב מיתה אמבית לפרוכת שהוא קדשי הקדשים אעפ"י שאינו בא אל פני הכפורת ממש אבל לכ"ע על ביאת היכל אינו במיתה בביאה ריקנית אלא בלאו הוא דעובר. וכן הוא בת"כ ושם גריס אל פני הכפורת במיתה ושאר כל הבית באזהרה וזהו דעת ר' יהודה כסתם סיפרא והרמב"ם בריש פ"ב מהל' ביאת המקדש פסק כרבנן דעל כל קדשי הקדשים במיתה ועל שאר הבית בלאו. וביארתי שמה דלפ"ז היה נראה לכאורה דסוגיא דהכא דקאמר ר' זעירא ועובר משום הכנסה יתירא חולקת היא דהא משמע מסתמא דברייתא דהכא דקטורת בשאר ימות השנה איירי אלא דנראה דלאו דדוקא היא אלא דהכא נמי ביה"כ מיתפרשא כדהתם דחיוב מיתה בחיסור מעלה עשן ביה"כ דוקא היא כדהתם וכדלעיל ויש לפרש נמי דהאי עובר משום הכנסה יתירה דקאמר ר"ז היינו בהיכל ועובר בלאו הוא דקאמר. ועי' בת"י שפלפלו בפירושא דהך מילתא ופירשו שם בשם הר' מכחם משום הכנסה יתירה כמו בהכנסה יתרה כלומר שהכנסה יתרה של יה"כ שנכנס בה לפני ולפנים דבההיא דוקא כתב בה מעלה עשן וכתבו על זה ואין נראה דבכל יום נמי הוה מעלה עשן ומהאי קרא ודאי ילפינן וא"כ חיוב מיתה נמי ילפינן מינה ועוד דבירושלמי מכלתין וכו' אלמא לאו איה"כ קאי וכו' ע"ש וכל זה אינו מוכרח אלא דבלאו הכי פי' הר' מנחם דחוק הוא. עוד כתבתי שם דיש לפרש דהכנסה יתרה דקאמר הכא כעין אוקמתא דרב אשי בש"ס דילן הוא. והיינו דלר' זעירא הוה קשיא ליה האי קושיא גופה דהש"ס דילן דקאמר בברייתא שאם לא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה דמשמע משום עיכובא דמעלה עשן הוא וביה"כ הוא דאיירי ותיפוק ליה משום ביאה ריקנית ואת אמרת דמשום חסרון מעלה עשן בהקטרה הוא דמיחייב הלכך קאמר ר"ז משום הכנסה יתרה הוא דעובר. וכלומר דמיירי דעייל בשתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה ואקטורת חסרה הוא דמחייב והיינו משום הכנסה יתרה ומיהו לכל הפירושים חיוב מיתה בחסרון מעלה עשן ליכא אלא ביה"כ דוקא ולא כדעת הת"י אלא כדעת הרמב"ם וכנזכר ומה שהקשו עוד בת"י דאי ביה"כ דוקא מאי האי דקאמר בברייתא דת"כ והובאה כאן לעיל בסוף פ"ק יכול שניהם אמורים קודם מיתת בני אהרן וכו' והלא מתו בשמיני למילואים וכו' וכלומר דאף לפי הס"ד דקאמר יכול מפני כך נענשו שכבר נצטוו על מעלה עשן והם לא עשו כן הרי אפילו היה כך שכבר נצטוו לא נצטוו אלא על של יה"כ אלא ודאי דהוה ס"ד שנצטוו על מעלה עשן ואפילו בשאר ימות השנה וכן שלא ישימו הקטורת חוץ וא"כ שפיר הוה ס"ד דקאמר יכול וכו' דמשום כך נענשו ועל זה הוא דמפרש שהעונש נכתב אחרי מותם ע"כ מת"י בענין ההכרח הזה. אבל כל כי האי לאו דיוקא הוא דכמה וכמה דברים נאמרו בטעם עונשן ועוד דלרווחא דמילתא נאמר דהאי ברייתא דת"כ כדעת מי שאומר דאף בשאר ימות השנה איכא חיוב מיתה על חסרון מעלה עשן. והרמב"ם פסק כרב ששת וכרב אשי וכאוקמתייהו וא"כ דוקא ביה"כ הוא דמחייב על חסרון מעלה עשן ולא בשאר ימות השנה. ובעל משנה למלך בהל' כלי המקדש שם האריך לפלפל בענין זה והביא איזה דבר בשם בעל באר שבע ע"ש. וניכר שלא ראו דברי הת"י הנזכר כי כל דבריהם מובלעים בדברי הת"י. וגם מה שהאריך להפליא במה שפירש"י ז"ל כתבתי בחבורי פני המנורה שם דלק"מ ואין כאן מקום להאריך בענין זה יותר:
אחת לששים ולשבעים שנה וכו'. התוס' בפ"ק דשבועות דף י' ד"ה מותר הקטורת וכו' הביאו הגי' דפ"ק דכריתות דף ו' אחת לע"ב שנה ופלפלו בזה דאינו עולה לפי החשבון והעלו שם דהגי' דהכא הוא עיקר ובספרים שלפנינו כתוב בכריתות ג"כ כך אחת לששים או לשבעים שנה ע"ש:
ודוחין עליהן את השבת. זהו כדר' אלעזר משום בר קפרא בבבלי פרקין דף מו ומיהו זה אליבא דר"מ דמתניתין דקאמר והיום חמש כדלקמן וכך הוא שם אומר היה ר"מ אברי עולה שנתותרו וכו' ולית הלכתא הכי אלא כדרבא דאמר התם תמיד תחלתו דוחה וסופו אינו דוחה את השבת וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהל' תמידין בהלכה ז' והתוס' שם ד"ה אבל לא משלה בהן האור וכו' כתבו ומקשין והא אמר בפ"ק דשבת בכל מושבותיכם למישרי אברים ופדרים הוא דאתא ועל כרחך היינו אברים ופדרים דחול דאי של שבת מעולת שבת בשבתו נפקא. ותירץ הר"י פורת ז"ל דלמישרי אברים ופדרים היינו של שבת דאי מעולת שבת בשבתו ההוא מיירי בשחיטה וזריקה וכו' ומפלפלין בזה ולבסוף מקיימין סברת הר"י פורת ולרבא ע"כ דאמרינן כסברת הר"י פורת וכן לדעת הרמב"ם דפסק כוותיה דאי כתירוץ הריב"א שם דהא דאמר ולא עולת חול בשבת היינו בלא משלה בהן האור וההיא דלמישרי אברים ופדרים הוא דאתא בשמשלה בהן האור דא"כ היה לו לבאר בהדיא כן ומדסתם דבריו ש"מ כתי' הר"י פורת ס"ל ובמקום אחר הארכתי בזה ואין כאן מקומו:
אין לחם הפנים נפסל בשעת מסעות וכו'. הך מילתא דריב"ל ור' יוחנן איתמר בפרק שתי הלחם דף צה ומסיק התם דלא פליגי אלא מר אמר במסודר על השלחן ואינו נפסל ומר אמר במסולק ונפסל. ובהא דמדייק הכא על הא דקאמר דבשעת מסעות טמאים פרושים וכו' מהאי דתדירא הא מלתא בפומהון דרבנן נסתלקו הפרוכת וכו' וכה"ג רמי התם על התוספתא דקתני זבין ומצורעין משתלחין מהאי ברייתא דתני הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם ומשני רב אשי הא ר"א והא רבנן וכו' ונראה דהאי תלמודא לא בעי לאוקמי להא דתדירא מילתא בפומהון דרבנן כר"א דלא קי"ל כוותיה:
הדרן עלך פרק טרף בקלפי