בא לו כהן גדול לקרות. מנין לקריאת הפרשה וכו'. רש"י ז"ל פי' במתני' דילפינן ממלואים דאמרינן בפ"ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה מעכב ת"ל ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' אפילו דבור מעכב והא התם גרסינן אמר ר' יוחנן משום רשב"י מנין שאף מקרא פרשה מעכב ובהדיא אמרינן שם לעיל דף ד' דר' יוחנן הוא דס"ל גבי מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן מדקאמר ליה ר"ל אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף ה"נ וכו' ולא קא מהדר ליה ולא מידי. א"כ מינה נמי דר' יוחנן מודה דלא לכל מילי ילפינן הכא ממלואים ואיהו גופיה הכא ס"ל דלא מעכבא אלא למצוה היא וכדקאמר הכא מנין לקריאת הפרשה וכו' כלומר דמכא סמכו לקריאת הפרשה אף ביה"כ ועוד דקיי"ל כר' יהודה שאינו מעכב אלא הדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ובהיכל וכן אין קריאת הפרשה עבודה שהרי אם רצה קורא בבגדי חול בלבן ומשלו כתנינן במתני' וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מעבודת יה"כ בהל' ט' וכדאמר הכא דנקרא שירי עבודה:

כד דהיא חדא אורייא וכו'. אם הוא יום שמוציאין בו ס"ת אחד תגלול אותו לאחורי הפרוכת קודם שתבא על התיבה מפני כבוד התורה והצבור ואם הוא יום שמוציאין בו ב' ס"ת תהא מובל חדא ומייתי חדא תהא מוליך ותביא ס"ת הראשון להחזיר לארון הקודש למקומו ואח"כ תביא ס"ת האחר ואע"ג דר' יוסה נמי חייש לכבוד הצבור שהרי צוה לגלול אחורי הפרוכת קודם שמביאו על התיבה מ"מ ביום שיש בו ב' ס"ת מותר לעשות כך כדי לפרסם כבוד היום שנתחייב להוציא בו ב' ס"ת. וע' במה שביארתי בפ' ואלו נאמרין שם ובענין קושית המ"א בסי' קמז והבאתי שם דבפ' יא ממס' סופרים מבואר הוא דכ"ע סברי להאי טעמא ע"ש:

על התורה וכו'. היינו ברכה לאחריה ומוסיף עוד שבע ברכות דבין הכל שמונה ברכות לאחריה כדפרישית במתני' וכך הם דברי הרמב"ם בסוף פ"ג מהלכות עבודת יום הכפורים:

אמר ר' יוחנן זו דברי ר"א ור"ע וכו'. מבוארת הסוגיא כולה בפנים ולפי המסקנא דר' יוחנן אמר הכל מודים בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים וזהו דרך הרמב"ם בסדר העבודות בפ"ד שם ולפי סדר המשנה והרמב"ן בנימוקי חומש דרך ג"כ כפי סדר הזה וכתב וז"ל ועל דעת רש"י תהיה הטבילה הזאת להוצאת כף ומחתה אחר אילו ואיל העם בין המוספין לתמיד של בין הערבים וכן דעת כל הגאונים וכן יראה מן הברייתא השנוייה בת"כ כפשטה אבל אנו מצאנו בירושלמי אמר ר' יוחנן הכל מודים בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים וכן כתב הרב ר' משה וכן הסדר השנוי במשנתינו קידש ופשט ירד וטבל הביאו לו בגדי זהב נכנס להקטיר את הקטורת אלא כך הוא הסדר סדר היום בבגדי לבן ואילו ואיל העם והמוספין ואימורי החטאת ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב בטבילה שלישית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן בטבילה רביעית קטורת חביתין ונסכין ונרות בבגדי זהב בטבילה חמישית והטעם בזה לפי שהוצאת כף ומחתה אינה עבודה ואיחרו אותה לאחר כל מעשה היום ובלבד שנקיים בה חמש טבילות ולכך הפסיק בסדר התמיד של בין הערבים ומוציאין כף ומחתה בין התמיד לקטורת עכ"ל והא דלא הזכיר שעיר הנעשה בחוץ שאעפ"י שהוא מכלל המוספין וכו' כדפרישית במתני' שג"כ היה בטבילה שלישית ולא היה נקרב עם שאר המוספין שאילו היו קריבין אחר תמיד של שחר לדעת ר"ע והלכה כמותו והוא ז"ל כתב ואילו ואיל העם והמוספין וכו' ולכאורה דלא כר"ע כר"א בזה אלא דנראה שיש ט"ס בדבריו וכצ"ל ושעיר הנעשה בחוץ שהוא מהמוספין ואילו ואיל העם ואימורי החטאת ותמידי של בין הערבים בבגדי זהב בטבילה שלישית וכ"כ הרמב"ם וכן פירשתי במתניתין:

תני רבי אומר שתי תשובות בדבר וכו'. כדפרישית וכך הוא בבבלי פ"ק דף יב ופסק הרמב"ם בפ"ח מהל' כלי המקדש כרבי וכתנא קמא דברייתא והניחם שם מלמד שטעונין גניזה והם אסורים בהנאה כדכתב שם בהל' ה' וכרבי דאבנטו של כהן הדיוט היה של כלאים כמו של כ"ג בשאר ימות השנה כדכתב שם בהלכה יא בגדי כהונה מותר ליהנות בהן וכו' חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה ובענין השגת הדאב"ד בוה בארתי היטב. בסוף מסכת כלאים ובמה שמבואר מהתוספתא וע"ש:

כשם שהקרבנות מכפרין וכו'. בזבחים בסוף פ"ט דף פח גריס כעין דהכא אלא שנשתנו הסוגיות במקצת בהא דלקמן דהתם רמי בגדי כהונה אקטורת ומשני ולא נמצא שם שיהא בן בקר בפנים מכפר על ש"ד כדגריס הכא בההיא דר"א וכן לא בערכין ובחיבורי פני המנורה בנר החמישי במוצק הששי הארכתי בענין כפרת הקטורת והבאתי מכמה מקומות שהוזכר זה ואין כאן מקומו:

כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן. ובבבלי סוף פרקין אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כתוב שם. והרמב"ם שהביא ענין שאלת אורים ותומים בסוף פ"י מהלכות כלי המקדש לא הזכיר שם מהאותיות הנוספות על י"ב שבטים ובפ"ט שכתב שם מעשה חושן כתב וכותב בתחלה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב וכותב למטה מבנימין שבטי יה כדי שיהיו כל האוחיות מצויות שם. ואפשר שכך היה גירסתו בגמ':

הדרן עלך פרק בא לו כהן גדול