רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם וכו'. אפשר דבא להזהיר על הענוה שצריך להתבונן בה ביותר שגם שרוצה להיות עניו זמנין דהענוה תהיה גורמת לגאה וגאון וזמנין שההמון ילעיגו וידברו וגורם להחטיא בני אדם ואמרו רז"ל לעולם ישנה אדם שנים ג' מקומות ממקומו וכך היה הלל אומר הגבהתי השפלתי השפלתי הגבהתי ופירש הרב מהר"ר שמואל פרימו ז"ל דאדם גדול אם ירצה לעשות ענוה ויכנס למקום שיש שם רבים בית הכנסת או בית המדרש והוא ילך לשפל אשר במקומות אצל התנוקות בני ח' וט' שנים וירצה לישב שם. יקומו כל העם ויחרדו חרדה גדולה ויפצירו בו ויביאוהו על כרחו לישב בראש ונמצא השפלות שעשה גרם לו להגביהו לפעמים יותר מערכו. אבל אם זה הגדול לא ישב במקומו הראוי רק למטה ב' או ג' מקומות מהמקום הראוי לו על הרוב יניחוהו שם וגם אם יפצירו בו יכול לסרב מאחר שהמקום אינו כ"כ שפל. וז"ש לעולם ישנה אדם ב' או ג' מקומות ממקומו דבזה כיון דאינו שפלות יניחוהו שם. אבל אם ישנה מקומו הרבה וילך מטה מטה אין מניחין אותו ויושיבוהו למקום יותר גדול ממקומו וכך היה הלל אומר הגבהתי השפלתי דזה דישבתי במקום גבוה רק הוא ב' ג' מקומות למטה ממקומי הראוי זהו השפלתי שיניחוני שם. השפלתי שהולך לישב במקום שפל ביותר עם התנוקות זהו הגבהתי שלא יניחוני שם ואדרבא יושיבוני במקום גדול ממקומי וז"ש השפלתי הגבהתי. ונמצא דמי שרוצה להיות עניו באמת צריך לדקדק בענוה שלא תגרום יותר גאוה וגם שהעניו מחטיא הרבים שיאמרו זה ענוה פסולה ענו"ה של צעירי"ם הוא רוצה להשתרר ועושה המצאות להגביה עצמו וכיוצא דברי נרגן אינון סגן על מגן. ורז"ל אמרו על פסוק ודוד ואנשיו הולכים בדרך בדרך ענוה. ואפשר לומר דדרשו תיבת בדרך לענוה דמי שהוא עניו ישים אל לבו שתמיד הוא הולך בדרך כל הארץ וכל ימי חיי האדם הוא בדרך הולך ומתקרב למיתה ובזו המחשבה שהיא אמיתית יהיה עניו כי מה בצע בגדולה בעולם שאינו שלו ובמה יתגאה אשר הוא בדרך המיתה ויכוין מאד דרשת רז"ל בדרך בדרך ענוה דהענוים עומדים צפופי"ם על הדרך בלכתם ילכו למות והניחו יתרם וגדולתם דאשר הם עראי דעראי. והיינו דקאמר רבי שהיה עניו ביותר ובורח מהכבוד וכמ"ש מהרי"ל ז"ל דהיה מכבד העשירים. וכן ילמדו ממנו לכבד העשירים ובזה ירויח שאם מכבדים אותו יהיה בשביל העושר כי היה עשיר גדול לא בשביל כבוד התורה ולכן הוא הזהיר על הענוה וגם זה בהעלם ואמר רבי אומר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כלומר דרך הענוה המכונית דרך. איזהו הדרך הישר שיבור לו האדם שתהיה ענוה אמיתית ומתקיימת כל שהיא תפארת לעושיה שלא יחשדוהו שהיא ענוה פסולה וגם לא תגרום שיכבדוהו יותר שישפיל עצמו הרבה עד שבעל כרחו יושיבוהו במקום גדול יותר מהראוי לו. ותפארת לו מן האדם לו שירגישו במעשיו המתוקנים שהוא בורח מן הכבוד והוא באמת ולכן עביד טצדקי שלא יכירו דמענוה עושה. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כלומר אעפ"י שהקב"ה רוצה בענוה מ"מ לא בשביל ענוה תניח לקיים איזו מצוה שלא יאמרו שאתה רודף אחר המצות או אתה זריז לקיימן כתקנן ומטעם זה תניח לקיים המצוות וסייגיהן וכיוצא. דע שענוה לבטל מצוה או זריזות לא תכון והוי זהיר במצוה קלה וכו':

ואפשר לפי פשוטו כל שהיא תפארת לעושיה וכו'. לאפוקי אם כתב ס"ת וכתב האזכרות שבו בזהב שהוא פסול דהגם שהוא תפארת לעושיה אבל אין תפארת לו מן האדם ובמקום תפארת יהיה לו גנות שהוא עם הארץ ואינו יודע שהוא פסול והוי זהיר וכו': והנה בקונטריס חסדי אבות עם ראשי אבות הנדפס בשם הגדולים חדש הבאתי שהקשה הרב הגדול מהר"ר יעקב חאגיז ז"ל דהול"ל רבן שהוא נשיא ושם כתבתי בעניותי בזה ע"ש ועתה ראיתי להרשב"ץ ז"ל שהאריך בזה וכתב דרבי סתם מבלתי הזכיר שמו הוא מעלה גדולה יותר מרבן ע"ש:

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. אפשר דרך אסמכתא מנהג רבינו האר"י ז"ל לעסוק בתורה בליל היחוד עד חצות וז"ש יפה תלמוד תורה שהוא ענין יפה לא חיוב עם דרך ארץ וכתב ר"ת דכששונה עם הוא עיקר:

וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים. פירוש ליחד קב"ה ושכינתיה. שם הוא מ'. שמים קב"ה. ולהעביר הצער מהשכינה כביכול. והם יכוונו שזכות אבותם מסייעתם תדיר כמ"ש התוספות גבי מסייע כהני דמסייע הוא בהוה. וצדקתם שהיא השכינה הנקראת צדק מתפללת תדיר וזהו עומדת לעד אין עמידה אלא תפלה. ועם כל זה דזכות אבות ותפלת השכינה עושים הרבה והם עיקר. אתם אם תכוונו בזה מעלה עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם הכל אתם:

רבי הלל אומר אל תפרוש וכו'. רבינו הרמ"ע ז"ל במאמר חקור דין ח"ב פרק י"ט. כתב דהוא הלל נכדו של רבי ונתקיים ברבי לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך והביאו הרב תוספת יום טוב ז"ל ופירוש זה הביאו הרב מהר"ר יוסף חייון ז"ל בספר מילי דאבות אלא דיש ט"ס בדבריו. ומ"ש דהוא הלל שתקן העבור עמו הסליחה כי הלל שתקן העבור היה הלל בן רבי יהודה נשיאה ולא בן רבן גמליאל. ומה שהקשה דבמשניות אין אמורא לק"מ דשמע מנכדו וקבעה בשמו אגב חביבותיה וברוח הקדוש ול"ג ר' הלל אלא הלל אומר. ויתכן לומר כמ"ש הרמ"ע ז"ל ואם קבלה נקבל כמ"ש הרב תי"ט ז"ל. אך מהראשונים ז"ל נראה דהוא הלל הזקן:

רבי יוסי אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. אפשר לומר דרך רמז ומוסר יהי ממון חבירך כלומר תורתו ומצותיו שהם הממון העיקרי על דרך שפירש רבינו האר"י ז"ל ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ניצוצי הקדושה שזה רכוש העיקרי ואמיתי. ואמר יהי ממון חבירך וכו' פירוש שתשתדל להדריכו שיהיה רצוי לה' כמו שאתה עושה בשלך בלימוד' ומצותיה שאתה נזהר לבל יתערב זר ח"ו. והתקן עצמך וכו' כלומר אף שאבותיך עמי הארץ ובלתי הגונים התקן עצמך שאינה ירושה ומה שלא זכו אבותיך תזכה אתה ואתה תזכה אותם שיהיה להם נחת בעה"ב בשבילך כמו שאמרו רז"ל: