עקביא בן מהללאל. אפשר לרמוז דר"ת מבע למפרע. כמו ר"ת משה בן עמרם דכל חכם גדול יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ודרך אסמכתא ורמז וצחות כי הם ציצים ופרחים לתורה וזה רמז אמת מארץ תצמח ארץ ר"ת אסמכתא רמז צחות תצמח ובלבד שיכוין לבו לשמים הרשות נתונה אמת שהיא התורה הקדושה מארץ אסמכתא רמז צחות תצמח כי תורת ה' תמימה לא תחסר כל בה. ובזה פירשתי בעניותי מ"ש בש"ס בקמא דף נ"ב דאמרו כמה זמני מנא הא מילתא דאמרי אינשי ולכאורה יפלא מה זו שאלה איה מקום שיחת הבריות ומהדרי לאשכוחי רמז במקרא, ואולם מאחר דתורת ה' תמימה לא תחסר כל בה והיינו דבעי דהא מילתא דאמרי אינשי שהיא אמירה נכונה מוכרח שיהיה רמז בתורה, ואמטו להכי מהדר למצוא רמז בתורה. ואחר זמן מצאתי בספר מדרש תלפיות דמביא מהראשונים כעין זה: וזהו דרך כלל ואתאן למאי דקמן כי עיקר התורה להיות עניו ולהעביר על מדותיו ואם זכה לזה יזכה לתורה ויזכה לניצוץ משה רבינו ע"ה וסימן לדבר מעביר בענין מדותיו הוא ר"ת כר"ת משה בן עמרם ואפשר עוד לרמוז דזה מעביר על מדותיו מרבה שלום והוי מתלמידיו של אהרן וכן מעביר בענין מדותיו ס"ת גימטריא אהרן שזוכה גם לבחינת אהרן. ואתה קורא נעים אל תהי לועג לרש ברמזים אלו וכיוצא בהן כי כונתי להגדיל תורה והוא על דרך אסמכתא וצחות והני מילי לנערי בני ישראל למען ילמדו וה' עמם והשפיע בצחצחות: וזה דרך צחות רד העד בעם, בעם ר"ת עובר בענין מדותיו יזכה לניצוץ משה בן עמרם ר"ת וזהו העד לשון עדי ותכשיט:

דע מאין באת. רמז דנשמות ישראל אצל האורות קודם המלאכים. ולאן אתה הולך שאם זכית תהיה למ"ן למ' דידוע דהמ"ן הם מנשמות הצדיקים:

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לכאורה הו"ל לומר להפך ליתן חשבון ודין דבתחילה נותן חשבון ימי חייו מה עשה בהם ואח"כ יבוא לפרק נגמר הדין. ועוד לא יצדק אומרו עתיד ליתן הדין כי הדין נגזר עליו מב"ד והאדם עצמו אינו עתיד ליתן דין ואפשר עם (עם) מ"ש בספרי המוסר דשואלים לאדם מי שעבר עבירה פלונית מה דינו ואז האדם עצמו הוא אומר מי שחטא בזה כך עונשו וחטא זה כך עונשו ואחר שהוא עצמו אומר הדין באים חשבון כמה פעמים עשה חטא זה ובזה א"ש ליתן דין וחשבון:

הוי מתפלל בשלומה של מלכות. שתהיה סיהרא באשלמותא וז"ש בשלומ"ה של מלכו"ת שאלמלא מוראה וכו' אפשר במ"ש הרב מהר"א מונסון ז"ל דטעם השראת שכינה בתחתונים דאע"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי ויראה מלחטוא:

רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. אפשר דאמר שחוק וקלות ראש השתים לא יכונו. אבל השחוק לבד אפשר שיהיה לטובה ומצוה כמ"ש הרב פורת יוסף חדש דף ל"ח בשם רבו ז"ל במ"ש בתעניות דף כ"ב אינשי בדיחי אנן דעל ידי השמחה עולה מבחינת קטנות לבחינת גדלות והני בי תרי בדיחי היו מעבירין צער האדם לקרבו ולהעלותו וזה רמז הפ' יצחק והעלהו כי על ידי שחוק לשם שמים מעלה השחוק של בחרות ויקח שני נעריו שנים של נערות וע"ש בדף צ"ט. הא למדת כי יש שחוק דהוא מצוה ומתקן תקונים לכן אמר רבי עקיבא שחוק וקלות ראש הני בי תרי הם מהסט"א ועבירה גוררת עבירה מרגילין את האדם ר"ת אמה סט"א מפני היד שנשתלחה יד לאמ"ה ומרגילין דנעשה לו כהתר רחמנא ליצלן וזהו ר"ת מרגילין את האדם לערוה לאמה כי זה כבר הוא מצד הסט"א ויחשב לאמה סט"א:

הכל צפוי וכו'. פירש הרמב"ם ז"ל כל מעשה בן אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו ולא תאמר כיון שהקב"ה יודע מה שיעשה האדם א"כ הוא מוכרח במעשיו שיהיה צדיק או רשע לזה אמר והרשות נתונה לעשות טוב או רע ואין דבר שיכריחיהו כלל וכיון שכן הוא בטוב העולם נדון להפרע מן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים שהחוטא חוטא ברצונו וראוי שיענש והצדיק היה צדיק ברצונו וראוי שיקבל שכר והכל לפי רוב המעשה לפי מה שאדם כופל ומתמיד בעשיות הטוב כך שכרו מרובה שאינו דומה הנותן מאה זהובים בפעם אחת לצדקה לנותנם ומחלקם בק' פעמים עד כאן דברי הרמב"ם ז"ל. וביאר הרב מהר"ם אלשי"ך ז"ל דכך רצה הקב"ה דידיעתו אינה מכרחת אבל דיבורו יתברך מכריח וז"ש צדיק ורשע לא קאמר דהדיבור מכריח. ולפי דבריו יתישב הטב לשון משנתינו הכל צפוי והרשות נתונה דמה שהוא בידיעה אינו מכריח והרשות נתונה משא"כ אם יש דיבור שהדיבור מכריח: ובמה שפירש הרמב"ם והכל לפי רוב המעשה יש לדקדק דהול"ל והכל לפי רוב המעשים לפי פירוש הרמב"ם ז"ל ואפשר לומר דהשמיענו בזה דנהי דאם יתן ק' זהובים בק' פעמים נחשב לכמה מצות מיהו אם נזדמן לו פדיון שבוים בק' זהובים ופדאם דלא סגי בלא"ה הנה שכרו אתו הרבה מאד וז"ש והכל לפי רוב המעשה לרמוז נמי גודל המעשה אם הוא מוכרח אלהים יראה לו ודוק הטב. ואפשר זה רמז הכתוב נתון תתן לו הכונה תרבה נתינות כמ"ש הרמב"ם ז"ל דבזה אתה מקיים מצות הרבה. ואם אירע שאתה מוכרח לתת הרבה בפעם אחת כגון פדיון שבוים במאה זהובים לא ירע לבבך בתתך לו בנתינה אחת שחסרת מצות הרבה כי בגלל הדבר הזה שהוכרחת לתת הרבה בפעם אחת לפי הצורך יברכך ה' אלהיך ולפניו גלוי שהיה הדבר מוכרח ועל זה יברכך רוב ברכות בכל מעשה ידיך:

הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים. אפשר במ"ש פ"ק דע"ז דנגזר על אשתו של ר' חנינא בן תרדיון הריגה על שלא מיחתה בבעלה ומהא מוכח בהדיא דגם הנשים במידי דשייכי ערבות על האנשים וכמ"ש אני בעניי שם פ"ק דע"ז ודקדקתי על הגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל במה שנסתפק בדין קדוש ע"ש וז"ש הכל נתון בערבון לאתויי נשים דבמידי דשייכי ערבות על האנשים. ומצודה פרוסה על כל החיים אפילו הנשים כשיש בידם למחות כאשתו של ר' חנינא בן תרדיון. וכבר בקונטריס חסדי אבות פירשתי קצת בסגנון אחר ע"ש: