Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 40
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן מ' ס"א בהג"ה) דלא מהני סתימת שומן חלב. וכדאיתא בסוף סימן זה ועי' בט"ז סק"ב ובפ"ח מה שמקשי' על דברי רמ"א אלו ועי' מה שכ' בס"ס שדבריו מבוארים היטב:
(שם סעיף ג') נמצא מחט בלב וכו'. מיהו אם לא נמצא כו'. דין זה הוא מבעל ה"ג שהביאו הטור סימן זה ע"ש. ונראה מדבריו שטריפות זה נידון ע"ש סופו אע"ג דהשתא ליכא שום חולשא כלל ולא נשתנ' מבריית' ואפ"ה טריפה משום דסופו לינקוב לחוץ וכן גבי סירכא שלא כסדרן בפא"ט דף מ"ז ע"ב כתבו תוס' ד"ה היינו רביתייהו על שם ר"ח דהיינו שלא כסדרן טריפה דסופו להתפרק א"כ צ"ל אע"ג דקי"ל טריפה אינה יולדת לאו כללא הוא דהא טריפה כה"ג וודאי יולדת דהא לא נשתנה מברייתא כלל לפ"ז י"ל מהא דאיתא בפ' התערובת דף נ"ח נתערב בטריפה ה"ד אי דידע כו' אר"י כגון וכו' ר"ל אמר וכו' ור' ירמיה אמר דאיערב בולד טריפה וכו' כולהו כר' ירמיה לא אמרי ס"ל כר"י עובר לאו ירך אמו והשתא לפי דרכם של בעל ה"ג ור"ח קשה אמאי לא מוקי בולד טריפה היינו לר"ח שנמצא אמו סרוכה שלא כסדרן ולבה"ג בנמצא מחט בלב וזה וודאי אליבא דכ"ע יכול להוליד וגם ר' יהושע מודה דטריפה דהא דפליגי ר"א ור"י היינו בעברה ולבסוף נטרפה וכמש"כ. וכן כל הסוגיא דפ' א"ט דף נ"ח דשיחלא קמא אסור' אינו מחוור ע"ש וצ"ל דס"ל לר"ח דסרכא שלא כסדרן הוי טריפה מצד עצמו ולא מטעם שיהא נקב אחר זמן כי מיד נפל החולשא עד שאין יכול להוליד והא דכתבו תוס' דשלא כסדרן סופו להתפרק היינו משום דקשה ליה כיון שהוא טריפות מצד עצמו אמאי לא מני להו תוך י"ח טריפות לכך כתבו תוס' דסופו להתפרק אם כן וודאי מנקבו א"כ הוי טריפות זה בכלל ניקב הריאה ולא מטעם ההוא נטרפה אלא אפילו לא יהיה סופו להתפרק נמי טרפה מצד עצמו וכן מחט שנמצא בלב הוי טריפות מצד עצמו כמ"ש הפ"ח ושאר מחברים שאין בטבע הלב לסבול דבר מה בחללו כי זה גורם הפסד לחמימות השוכן בחללו ובסיבת זה וודאי ימות ודקאמר סופו לינקוב היינו נמי משום דקשה ליה למני תוך י"ח טריפות לכך קאמר כיון דסופו לינקב הוי בכלל ניקוב הלב. [ועיין בפלתי שכתב שם ג"כ לתרץ ע"ד זה]: ועוד יש לומר דוודאי גם ר"ח ס"ל דאיכא סירכא שהם באים מחמת ניקוב רק בהא פליגי ארש"י דרש"י ס"ל דאין סירכא בלא ניקוב רק בכסדרן הוי סתימה ובלא כסדרן לא סתמה ור"ח ס"ל דבכסדרן בא וודאי שלא מחמת נקב ובלא כסדרן איכא סירכא שלא בא מחמת נקב אלא מחמת עצמה ואפ"ה טריפה מספק דאמרינן שמא בא מחמת ניקב וע"ז קשה ליה לר"ח אמאי לא מוקמינן בחזקת היתר ונימא נשחטה הותרה דהא ליכא כאן ריעותא דהא האי סירכא לא בא כלל ריעות' כיון דאיכא למימר שבא מחמת עצמה לכך קאמר אף שבא מחמת עצמה בשלא כסדרן סופו להתפרק והוי ריעותא וליכא לאוקמי בחזקת היתר וכן מחט שנמצא בחלל הלב דאיכא למיחש כיון שבא תוך הלב ליכא למיחש שמא ניקב הסמפון בעברה לתוכה רק זה הוי לן לאוקמיה אחזקת היתר דליכא לריעותא למיגרע חזקה לכך קאמר כיון שהוא בתוך הלב סופו לנקוב חוץ וא"כ הוי ריעותא ואתרע ליה החזקה אבל משום סופו לנקוב אינו טריפה מיד לכולי עלמא ולא קשה מידי קושיא הנ"ל: ועוד יש לומר לפי מה דקי"ל היכא דנולד ספק טריפות ולא ידעינן אי נעשה היום או מקודם אמרינן השתא הוא דאתרע היכא דליכא השתא ריעות' כמבואר בש"ס ופוסקי' ובכמה דוכתי אם כן ליכא לאקשויי לוקמי דנתערב בולד טריפה שנמצא אמו סרוכה דבכה"ג הוולד כשר לגבוה דתלינן דרגע אחד קודם שחיטה נטרפה וכשר הולד לגמרי ודוק היטב:
(ש"ע סעיף ה') ניטל הלב בין ביד בין מחמת חולי טריפה. הרמב"ם לא העתיק כלל מחמת חולי משום דס"ל דלית מציאות כלל שיהיה חי רגע אחד חסר לב ומחמת דברי הרמב"ם אלו הגאון מהר"ץ אשכנזי הפריז על מדותיו והתיר אם פתח עוף או בהמה ולא מצאו לבם אף דליכא למיתלי בשום דבר אפ"ה כשר כיון דהאי בהמה או עוף היתה בריאה קודם שחיטה מבלי היכר שום חולשא ודאי נאבד אחר שחיטה. ולאמ"ו לא נראה לו להתיר רק היכא לאיכא למיתלי בשום דבר מה אף הוא רחוק וזר לתלות בו מ"מ תלינן בי':
(שם סעיף ו') יש מי שאומר שאם שומן הלב כו'. יש לדקדק דהא זה הוא מהגהת אשר"י על שם ראב"י והוא סבר דסרכות פוסל אפילו בשאר אברים והא דמצריך ק"ד היינו משום דבלא ק"ד היה כשר דתלינן דהסירכא בא מחמת השומן שהיה נקב בשומן. משא"כ בדאיכא ק"ד ודאי בא הסירכא מן הלב וטרפה וכ"ז לשיטת ראב"י משא"כ המחבר שפירש לעיל סי' ל"ז שאין הסירכות פוסל בשאר אברים רק בריאה קשה בשומן הלב שנסרך ללב אמאי יהיה טרפה הא ק"ד לא מעלה ולא מוריד וסירכא נמי כשר דבשאר אברים בא אפילו שלא מחמת נקב וצ"ל דס"ל להמחבר ודאי מן הסתם אמרינן שיש סירכא בלי נקב בשאר אברים אבל היכא דאיכא ק"ד אמרי' ודאי האי סירכא בא מחמת נקב וטריפה לפ"ז פי' דברי הרמ"א לעיל סעיף א' כך הם דהנה האי וי"א שכתב דלא מהני סתימת שומן הלב הוא על פי גירסת הרמב"ם דגריס חלב העשוי ככובע אינו סותם אית דאמרי דטרפשא דליבא ודליבא היינו שומן הלב עצמו והפוסקים דס"ל דשומן הלב סותם משום דגרסי כגי' דידן א"ד טרפשא דלבא והיינו דוקא טרפשא דלבא ולא שומן הלב עצמו והנה לכאורה מוכח כגי' הרמב"ם דאי דוקא טרפשא דלבא לפי מה דקיי"ל דחלב טהור אינו סותם אלא דוקא היכא שהוא דבוק בתולדתה א"כ מ"ק דאינו סותם משום שעשוי ככובע ת"ל שאינו דבוק בתולדתה אע"כ צ"ל דלא מיירי בטרפשא דלבא כלל אלא בשומן הלב עצמו שהוא דבוק בתולדתה וקמ"ל שאינו סותם משום שעשוי ככובע רק מ"מ י"ל דאיירי בטרפשא דלבא וא"ל ל"ל משום שעשוי ככובע די"ל דקמ"ל משום דלפעמים מצוי שגם טרפשא דלבא דבוק בתולדתה ואשמועינן דאינו סותם משום שעשוי ככובע אבל לפמ"ש המחבר בסעיף זה דאם טרפשא דלבא דבוק בה הוי ריעותא אם כן ע"כ צ"ל שאינו מצוי להיות דבוק בלב בתולדתה א"כ צ"ל הגי' כמ"ש הרמב"ם וז"ש הרמ"א וכדאיתא בסמוך בס"ס זה דטרפשא דלבא הדבוק בלב הוי ריעותא מוכח כגי' הרמב"ם דגם שומן הלב עצמו אינו סותם: