דמות דיוקנו גרסינן. ועי' כל זה בבבלי ובירושלמי בפרק חלק:

חזרה. הבת קול:

סיר רחצי גרסינן. ודרשו על גיחזי על שם שלקה על ידי רחיצה שרחץ נעמן ונאסף מצרעתו:

אמרו ישראל כו'. זהו גירס' הירושלמי ובבבלי גירסת מלאכי השרת:

ומה נעבוד כו'. בתלמוד בבלי יש גירסא אחרת ולקמן מייתי לה וזהו גירסת ירושלמי וה"ג מה נעבוד ומלכא דישראל מקללון פי' ומה נעשה והיאך נחשבם לעוה"ב ודוד מלך ישראל מקלל אותם ר"ל דואג ואחיתופל:

[לעשותם ריעי' גרסינן:

ה"ג תמן אמרי כתיב כו']:

מי שהרג. זה דוד:

מה אתה עושה כו'. אם יצעק לפניך על שאתה נותן חלק לעוה"ב לדואג ואחיתופל:

ה"ג דוד בא ומפרש לי כו' משיח בן יוסף ועיין בפ' החליל:

עד שיבואו המואביות וכו'. ר"ל שיכלה אותם עד שלא ישארו רק הנקבות והם מותרים כמו שאחז"ל מואבי ולא מואבית:

[ה"ג נתישבה דעתי עלי]:

אפיל שתותיה. יסודות שלה שרשיה כד"א כי השתות יהרסון ודריש התרועעי כמו ערו ערו עד היסוד בה:

והיה בוטח בהם. במואבים:

שהרגם מלך מואב. דייק מדכתיב וישבו עמו כל ימי היות כו' שמשמעותו אבל משם ואילך לא ישבו עמו וכן פי' שם רש"י ורלב"ג:

וזהו החסד. כדכתיב בשמואל ב' סימן י' ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד:

ה"ג בתנחומא מהאש הרי חנניה:

שהסרתי כו'. דרש סיר לשון הסרה:

שהמתי. לשון מיתה:

בנעילת גרונו. שנסתם וננעל פתיחת גרונו ודריש נעלי לשון נעילת שער:

ויריעו. דרש אתרועע לשון תרועה:

[הדל וגו' גרסי']:

ז' דברים כו'. ה"ג ג"כ בתנחומא ובילקוט שופטים גרס ח' דברים וכן פירש"י ורלב"ג בספר שופטים ומנו עוד דברים אחרים ע"ש:

שקירב והיה זר גרסינן. ועיין מזה בויקרא רבה פ' כ"ד ותמצא גירסאות שונות:

ויחברון כו'. דרש אתרועע לשון ריע וחבר:

משלוח ידם. סיפא דקרא של ועפו בכתף הוא:

[ה"ג אל תצר את מואב וכן אדום דכתיב אל תתגרו בם]:

הוא ועורו ומחוסר זמן גרסינן. וכן הוא בירו' פ"ק דמגילה:

שאין ז' כו'. ובכל יום מז' הימים היו מקיפון אותו הרי על כרחך שחללו את השבת וכן הוא בירושלמי פ"ק דשבת ועוד יליף ליה התם מדכתיב עד רדתה ואפילו בשבת:

אסורה בהנאה. אפי' להקדיש לשמים ומשני ר"י הלוי שהשלל הקדישו לה' כמו חלה:

ה"ג שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה:

[לא על פיו עשה גרסי']:

ועושה מזוזה גרסינן. ופירושו ועושה מזוזה וציצית לאחרים כדי לקיים המצוה במה שאפשר לו לקיים:

ממון. בית ושמלה והכל בכלל:

הוי מי הקדמני. פירוש מי שהקדמני ועי' כל זה בויקרא רבה פ' כ"ז:

סיגים. כלומר מעשים הרעים כד"א כספך היה לסיגים:

מדרכיו. שמטוב דרכיו ומעשיו עתיד להיות שבע ודשן וכן פי' הרלב"ג בפירושו לספר משלי:

זיונם. שהיו מזיינים עצמם ללחום עם ל"א מלכים:

[ה"ג לצל יומם וגו' הוי מי כו']:

דבקו שערים כו'. בשוחר טוב מפרש ליה דאל"כ הרי פתח השער היה רחבו ב' אמות וחצי והארון לא היה רחבו כי אם אמה וחצי ולמה לא נכנס אלא שדבקו כו':

כי האמנם ישב וגו'. בדברי הימים ב' סימן ו':

ולמה נצטער. למה באתה כל הצער זה לידו:

ה"ג בשוחר טוב ובריש מדרש חזית ובילקוט מלכים בנין בנוי בניתי:

ה"ג מסייעין למלך כל שכן הכל כו'. ועיין מזה סוף ספר שמות:

בקולו של משה. משמע כשהיה מדבר עם משה היה קול הדיבור שוה לקולו של משה ולא הגביה קולו יותר מן המתורגמן מפני הכבוד כדין הקורא בתורה ובתנחומא גרס בהדיא בקול שהיה יכול משה לסבול ורש"י לא פי' כן פר' יתרו ועיין שם ובשוחר טוב לא גרסינן בקולו של משה וכו' ולפי זה יהיה הכבוד שתלה הדבור במשה והענייה בהקב"ה וק"ל:

מסויים. כלומר מסומן בסימן ואות ניכר בין שאר כלי המקדש:

לעשבים. בכל מקום שכתוב המאמר הזה לא כתב עשבים וגם ענן כבוד דלקמן אבל בשוחר טוב גרס כמו כאן:

אין רוכבין על סוסו. עיין לקמן פ' ט"ו:

[ה"ג האלהים שנאמר את האלהים אני ירא]:

שכן. פי' נמשך ונגלה להראות לו ודוגמתו בב"ר סוף פ' ל"א זה שיכון לעשות התיבה פירש"י המשכן ושכינתו וכן בב"ר פ' ל"ד גבי פרו ורבו זה שכן בזכות הקרבנות כלומר ברכה נמשכת ונתנה לו בשביל הקרבנות:

לקכל שכר למביאיהם. פירושו מצאתי במכילתין בפ' בא לרבות שכר לעושי רצונו כיוצא בדבר ועשו לי מקדש וכו' והלא שמים והארץ הוא מלא אלא לקבל שכר על העשייה לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ויותר תמצאנו מפורש במסכת סופרים פ' י"ח:

חטיבה. פירש"י פ"ק דחגיגה שבח מיוחד:

[אעשה אתכם חטיבה גרסי']:

מסמר זה חסר. מחסר והולך שהחלודה אוכלת אותו ועי' כל זה במדרש קהלת:

היאך אני לומר כו'. כי לא אדע איזה מהם אמת ועיין מזה בספר עין יעקב בחידושין:

כאפרכסת. פירש"י טרימויא שעל הרחיים שבו שופכין התבואה ויורד למטה על הרחיים לרכב ונטחן שם עד אשר דק:

המשנה כו'. בלשון משנה נקרא הדרבן מרדע:

[ומקרא קרא גרסי']:

במלמד הבקר. שופטים ג':

ולהציב הדרבן. שמואל א' י"ג:

כשהוא משמרם גרסי'. ודריש הכתוב במסמרות לשון שמירה:

[משתרשי' לכל מקום גרסינן:

ומשתרשי' בכל הגוף גרסי']:

ושאר כל הימים כו'. שבמקדש דוקא מצות אתרוג כל שבעה ובגבולין ביום ראשון מן התורה ושאר הימים מדברי סופרים כדאיתא בפרק לולב וערבה וכדמפרש ואזיל:

[מדבריהם הם גרסי']:

דודים. חז"ל נקראים דודים ורעים להקב"ה:

סמנין בפיהם גרסינן. ודריש שימה כמו סימן וכדאיתא בפרק כיצד מעברין:

פורשים. מפורשים:

מדיירים בינה. עיין בערוך ערך מלמד ומסאסאה:

סדרונניא. שם מקום:

למה לא נתנו. שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם שנאמר על פי הדברים האלה וגו':

מה נכנסה כו'. דרש מהמה נוטריקון מה המה כלומר מה הנאה יהיה לך מהם שהרי אי אפשר לכתוב כולם:

[ה"ג שאלו באת לכתוב דבריהם]:

הוי בשר. קרי ביה בשר לשון בשורה:

בשר. כמו שר וחשוב:

ספירה. נראה שהוא מין פרי עגול ככדור כדתנן במסכת כלאים הפול והספיר:

פורחים. כלומר עולים ויורדים בהם אין ולאו ורפיא בלי חיזוק:

שושנה. כפתור וקשר בראש:

[אף ספרי' גרסינן]:

לדברי תורה. כ"ד ספרים כולם הם דברי תורה ומקיש דברי סופרים להם:

אף המסמרים כ"ד. עיין לקמן בסמוך:

בעי כמה כו'. איבעי' היה לבני הישיבה כמה מסמרות יהיו בו בסנדל. ובירושלמי ובקהלת ל"ג בעי:

ה"ג כמה מסמרות יהיו בו בסנדל. וכן הוא בירושלמי בפ' במה אשה ובפ' חלק ולקמן סוף מדרש קהלת:

וכימיך וגו'. שיהו מסמרות של נחשת וברזל במנעליך כמנין ימיך כימות השבוע שהם ז':

[ה"ג ושלשה עשר ע"ז]:

ע"ז. על מנעל ימין וכן על השמאל ומסמרות אלו היו קבועין בו לחבר עור העליון על העץ התחתון שדורסין עליו והוא הסוליי' וכן בפירש"י בפ' במה אשה:

ט'. כנגד ט' ירחי נידה כן הוא במדרש קהלת:

ה"ג שפשטו בו חכמים יד. וכן מצאתי במדרש קהלת:

שפשטו כו'. שרחקוהו בנדוי או בנזיפה שעל זה הזהירו במסכת אבות הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כו':

כתקנן. מסודרים בפיהם אליבא דהלכתא בלי פקפוק:

ממוסמסים. שאינם מסודרים וחלקים כדבר הנתמסמס:

כמס. לשון מסמס ודריש כמסמרות נוטריקון כמס מרות כלומר כשהם יוצאים ממוסמסים הם מרים לשומעיהם:

שבעליהם נאספים. שבעלי התורה והם החכמים הגדולים כשהם נאספים לעולמם שאז צריך התלמיד לזרז לאמץ בד"ת מאחר שאין לו לשאול כדמפרש ואזיל:

[ה"ג כל זמן שרבו קיים]:

ה"ג יודע הוא שאין כו':

משה הרועה. לשון חמי זלה"ה אמר בו דרך סימן טוב מרעה נוטריקון משה רבינו ע"ה:

ת"ל והיה כו'. שמוע תשמע קדריש שאם תשמע מפי אחר גרוע ממנו יהיה בעיניך כאלו תשמע מפי:

מה דרבן זה כו'. עד את המקום ל"ג ליה במדרש קהלת ונכון הוא וכן בילקוט קהלת בשם ספרי ל"ג ליה:

ויזכור ימי וגו'. סיפיה דקרא רועה צאנו ישעיה ס"ג:

אל תוסף עליהם. כגון ספר בן סירא ודוגמתו כן הוא במדרש קהלת:

החיצונים. ספרי מינין:

הדפין. הנסרים והלוחות שהדלת נעשה מהם:

וקיים הקב"ה. שהרי קדמו לכל דבר שבקדושה:

כדרבנות. הכלי והאוצר של הרבנות שכל דבר הנאצר באוצר משימין בכד כד"א כד משלים שערי מכדי:

[ה"ג מן וישת על ראש אפרים]:

ה"ג וזה רועה זה נשטם וזה נשטם. ה"ג לעיל בב"ר פ' פ"ד וה"ג רש"י ז"ל שם וכן הילקוט:

גנובתי כו'. הל' מוסב על המדבר מלמד שהוא עצמו נגנוב:

כי גונב וגו'. שאחיו מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למצרים:

[על סדר הזה גרסי']:

האני. אותו מלת אני שיאמר לך שרומז על אימתו וכדלעיל ועי' במדרש קהלת:

[ה"ג הוי מפניו תלך וכו':

שישרפך גרסינן:

ה"ג יודע הוא שאם יעבור על המצות:

ה"ג יודע הוא שאם יעבור על המצות:

יוותר לו על עונו גרסי']:

ההין. מדה כד"א רביעית ההין:

ארכה. אריכות זמן פן יחזרו בתשובה כד"א לשלותך תהא ארכה:

ינשום. יוציא ויכניס רוח נשמתו:

שיכלא. לשון בית כלא אדוני משה כלאם:

בסרונכי. מיתת אסכרה ועיין בפרק אלו נערות בפירש"י:

לסטין באין כו'. בפרק אלו נערות מוסיף או נמסר למלכות:

שהוא שמר אני כו'. ע"ל סדר בראשית פרשה צ':

את האלהים וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא אני ירא:

ולכך נאמר אלהים. רמז לכתוב שבועת אלהים:

בנגעת יוסף. נראה שצריך להיות בגנות:

שכר אותו עין. דרש שור לשון ראיה וכדלקמן:

[שהיה חלק יוסף גרסי']:

בכל הרואה. בכל מקום שהיו יכולין לראות העיר כן הוא בפ' בתרא דזבחים:

כי לא היה לו בנים. וזה מורה על חטאת כשאחז"ל לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו:

אלו בנות צלפחד. עי' לקמן פר' כ"א ובתרגום אונקלוס פרשת ויחי:

מתה עלי. הרי שהיא נחשבת עליו לעיקר ולפי מה שאחז"ל שמתה על שאיחר נדרו הרי היא היתה עיקר באמת:

[כנגד הברכה גרסי']:

לשון צדקת. זו רחל:

שביחן. לשון הבחנה ונסיון:

שחשבונו ע'. יי"ן בגימטריא ע':

בניינו לכפרה. להורדוס כדאיתא בפ"ק דבבא בתרא:

[מה ראה דן להקרי' גרסי':

כמיוחד שבשבטים גרסי']:

שהוא היה מביא לחם. הנזיר התגלחו ככתוב בפרשת נזיר:

[ה"ג הנשתה במזרק שחשבונו:

הכי גרסינן שבעים תיבות מכל ימי נזרו:

הכי גרסינן כנגד ע' אותיות האמורות בברכות דן]:

שפיטת. ששפט ישראל:

והולכים על גחון. עכשיו הולכים על גחון שבשעת שהסית הנחש את חוה קצץ הקב"ה את רגליו:

בשתי רגליו. דכתיב שפיפון ושפי הוא חגר ברגל א' מדכתיב גבי בלעם וילך שפי והוא היה חגר ברגל א' דכתיב ותלחץ את רגל בלעם:

[ה"ג שיביא עוד קרבן על נזירות כו' עד היה כנזיר כו':

ה"ג לאותו גילוח ולאחר גילוח הרג]:

שעיר. דרש כמו שער:

[מפי ב' בני אדם גרסינן]:

כבש לעולה וכבשה לחטאת. חדא מלתא היא לפי' חשיב להו כחדא וכן מנחתם ונסכיהם חדא מלתא היא שאין נסכים בלא מנחה ולפיכך נקרא בכל מקום מנחת נסכים:

ט"ו אותיות. שם המעין. עין הקורא אשר בלחי:

אישורו. חיזוק וכדמפרש ואזיל:

ה"ג אלו ע' בני נח. ועיין בפ' נח ותמצאם כן ועיין לעיל בסדר זה פרשה ט':

[ורעואל עם בניו ה' גרסינן]:

כבהמה. בעור דריש כמו בעיר כד"א ואת בעירנו:

בלע. לשון בלען זולל וסובא:

[שפסלן גרסי']:

מהם בהם. נביאים שהם מתוכם ומהם שלח אליהם כדי שישמעו לו:

ה"ג מסיני בא וגו' גרסינן. ודרשו חז"ל מלמד שחזר הקב"ה על כל האומות שיקבלו את התורה ולא רצו כדאיתא בפ"ק דע"ז:

ת"ת והמעשה. וכן כ"ף במלואו כ"ף פ"א כנגד נעשה ונשמע:

[ה"ג זר זהב סביב כתר מלכות זה השלחן שכתוב בו ויעש לו זר זהב סביב]:

שם טוב. הוא כתר הרביעי והעולה על ג' הראשונים כדאיתא במסכת אבות ועיין בשמות רבה פ' ל"ד ובמדרש קהלת בפסוק טוב שם משמן טוב:

מה יעשה. מה שיעשה:

המעשה. המלמד וכופה אדם לעשות צדקה כד"א גט מעושה:

ועבודת הצדקה. זה הוא הכפייה שהיא עבודה המביאה לצדקה כדאיתא בפ"ק דב"ב:

כדי למלאם כו'. שכל א' מישראל יכול לקיים מצות מה שלא היה כן אלו לא היו המצות רבות כן פירש הרמב"ם בפ' אלו הן הלוקין וכן פי' הזוהר פר' קדושים וכן הוא בספר עקרים מאמר א' פ' כ"ג ורש"י פי' בו שלא היה לכתוב לצוות מצות הרבה ואזהרות הרבה על שקצים ורמשים ונבילות שאין לך אדם שאינו קץ בהם אלא כדי שיקבלו שכר אותם הפורשים מהם והמדרש הזה נוטה לפי' הזוהר והרמב"ם:

מצויינין. מסומנין כד"א ציון הלא תשאלי:

[ה"ג ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש]:

עיקר הבחירה. שבחר בם הקב"ה:

[מהו נפתלי נפת לי גרסי']:

עלתה תחלה. להבראות שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו:

[ה"ג לפיכך נשיא נפתלי למד מאבי אביו]:

קמעה. מעט שלש שנים הוא מעט בערך מאה ושלשים:

לקיים מה שנאמר כו'. ושלשים וארבע מאות התחילו מברית בין הבתרים ואז נאמר לו כי גר יהיה זרעך זהו יצחק שנולד אחר שלשים שנה שנת מאה לאברהם ומאז עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה וכל זה הוא מבואר בסדר עולם והביאו הילקוט בפרשת לך לך:

שכפף. כף לשון כפייה:

[שכרת עמו גרסינן:

ה"ג ולכך הקריב כבש במקום תור וגוזל]:

תמימים. דרש שלמים בלשון שלימות ותמימות:

[ה"ג וכבשים כנגד יעקב]:

ה"ג וי"ב שבטים והאמהות לפי שקראו כו'. ופי' כיון שראו האמהות שהאמהות נבנו על ידם היו מזלזלין בהן לקרותן שפחות כמו שדרחז"ל גבי הגר:

[שהוא היה עיקרן גרסינן]:

שלאדם הראשון. כלו' כנגד אדם הראשון:

נשמת חיים וגו'. וסמוך אסיפיה דעניינא ויצו ה' אלהים על האדם וגו' שהמקרא זה דרחז"ל שנצטוה אדם הראשון במצות:

שש מצות. עי' בב"ר סוף פ' י"ו נתבאר על פי הירו' למה לא חשיב שבעה כמו שמנו חכמינו ז"ל בפ' ארבע מיתות:

על שנקרא צדיק. ונאמר כסף נבחר לשון צדיק כדלעיל:

על מצות כו'. והתורה והמצות נקראו כסף שנאמר כסף צרוף בעליל:

[ה"ג ויהי נח בן חמש מאות שנה:

ה"ג מפני עון דורו]:

ה"ג אותן ז' אחד העולים. ופירושו אותיות ז' אחד שבמלות מזרק אחד כסף:

[שהם יתרון גרסינן]:

לתכלית שבעים כו'. זהו שיסד הפייטן בפרשת זכור תכלית שבעים כו' ותכלית פירושו סוף וקץ:

והייתם כאלהים אינו קדש. כדמתרגמינן ותהון כרברבין:

[קינן בדור אחר גרסי':

שבכו את יעקב גרסי']:

ונתן לדוד כו'. לפי כשהראה הקב"ה לאדם דור ודור ופרנסיו ראה דוד חייו חקוקים ג' שעות ונתן לו אדם ע' שנה משלו ועי' בילקוט בפסוק זה ספר תולדות אדם:

עשר ספירות גרסינן. ומשנה היא בספר יצירה:

י' שליטים. עיין במדרש קהלת בפסוק החכמה תעוז לחכם וגו':

ה"ג שבעת שמלו ישראל. ועיין זה במדרש חזית בפסוק אלך לי אל הר המור:

ה"ג ולמה לא הקריבו עופות לפי שאין עניות כו'. כך הגיה באות אמת והוא כפתור ופרח:

לכפר על קללות הארץ. וכן חטאת באה לכפרת עון:

ה"ג שברא מהם הקב"ה העולם השלשה כו'. וכן אמרו בעלי הטבעיים שהאש כו':

ה"ג וכנגד האש והרוח ומים:

ה' הרגשות. ה' חושים שבהם אדם מרגיש הכל והן חוש הראות. וחוש השמע. וחוש הריח. וחוש הטעם וחוש המישוש:

וה' מורגשות. הם הדברים הפועלים ההרגשות שאין הרגש בלי מורגש דרך משל אין רואה בלי נראה ואין שומע בלי נשמע וכן כולם:

כאילו ביום ראשון וכו'. ע"ל סדר ויקרא פ' ח':

מעתה. מכאן והלאה:

אדין. כמו עדיין:

שני בני היצהר. פ"ה זכריה ד' משמע שנמשחו בשמן המשחה שלפיכך קרא אותם בני היצהר כד"א תירוש ויצהר וכמו שפי' שם הרד"ק שמדבר בזרובבל ויהושע הנמשחים בשמן המשחה:

יכול קודם כו'. וביום שנמשח הקריב קודם המשיחה:

ת"ל זאת כו'. משמע שהמשיחה היא עיקר מלאכת היום והחנוכה היתה ג"כ ביום ההוא:

[שנתנדבו מעצמן גרסי']:

כארכן כך רחבן. הקערות והמזרקות והכפות:

[ה"ג וכי אין ידוע:

ה"ג למה צריך הכתוב לומר משקלן בכלל]:

היו יתרים. עיין בפירש"י בסדר הזה:

כל אחד ואחד משקלו גרסינן. ופי' משקל כל אחד ואחד בפרט:

ה"ג יוסך בהן בהן היו מנסכים ועיין כל זה בספרי:

שהקריב י"ב. כאלו הקריב:

והן הן כו'. זה עוד טעם למה כוללן כולם יחד ואומר כפות שתים עשרה כדלעיל גבי קערות:

[שנתנדבו ולא אירע גרסינן]:

י"ב מנהיגים בנפש. בספר יצירה בפרק חמישי קחשיב להו ב' ידים ב' רגלים ב' כליות טחול כבד מרה המסס קיבה קורקבן. ור' סעדיה גאון ביארם באורך בספר יצירה ובעל נפש יעיין שם או ר"ל י"ב דברים המשמשים הנפש עם הפה והושט ועיין במדרש קהלת בפסוק החכמה תעוז לחכם:

שהתחיל להורות כו'. כי בצאת ישראל ממצרים היה מבריאת העולם שני אלפים ותמ"ח שנה ככתוב ריש ספר הקבלה להראב"ד ז"ל ובאותו פרק היה מרע"ה בן שמונים ככתוב בפ' וארא הוצא מהם מ"ח שנה וישארו לך ל"ב שנה הרי כשהיה בן ל"ב שנה היה שנת אלפים וארבע מאות:

י"ב כו'. ז' פעמים י"ב כנגד ז"פ י"ב קחשיב:

כנגד מלכים. י"ב מלכים כשרים עם רחבעם שאע"פ שלא כתב עליו ויעש הישר ג"כ לא כתב ויעש הרע כמו שכתוב אצל הרעים ומכל מקום בכאן אין כוונתו לכוון מספר י"ב רק הגדולים והחשובים נגד הגדולים והחשובים ולא לשמור תמונת המספר רק פרים נגד מלכים וכן לעולם הגדול והחזק נגד החשוב והחזק והקטן נגד הקטן:

ס' רבוא. מספר ישראל היוצאים מארץ מצרים:

סוד שחשבונו ס'. יש לישבו בדוחק שנחשוב הסמ"ך רק חמשים כמספר קדמיו ואם לא לא ידענא מאי אידון ביה:

אי ביום כו'. שכתוב בראש הפ' ועיין לעיל:

כשישוב. נשבעתי באפי דרש בלשון נוטריקון:

שומע אני מאהל מועד כו'. עיין כל זה בספרי פ"א ובספרא ריש פר' ויקרא:

סילון של אש גרסינן ועיין בסוף הסדר:

ה"ג בג' מקומות נאמר בתורה דבור למשה בארץ מצרים כו'. ופי' למשה לבדו וכדמפרש ואזיל למעט את אהרן וה"ג בת"כ בהדיא נאמר בתורה דבר למשה:

[ה"ג אלו היה לנו נביא:

ה"ג פה אל פה שנאמר פה אל פה אדבר]:

ג' מדות היו ביד בלעם כו'. עיין בעקידה בפ' בלק:

יכול שהיה קול נמוך. מפני שלא היה נשמע אלא עד אהל מועד כמו שפירש"י ריש פ' ויקרא:

הקול. משמע הקול הידוע ממקום אחר:

אלא ליתן להם יעידה גרסי':

יעידה. לשון וועד:

להם יעידה. אף לישראל:

בדבר. בדיבור:

[ה"ג ולא אוציא את בני אהרן אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו ת"ל לדבר אליך]:

ה"ג אי מה הצד השוה שבהם שהם דבור ובאש ומפי קדוש למשה והקדים בהם קריאה וכו':

ומפי קדוש הוא משה כו'. שלא נתגאה במה שנדבר עמו הקב"ה:

דחק ליראות גרסינן:

חסלת פ' נשא בעה"י החסיד העליון המתחסד עם בריותיו וחפץ בהצדקם ברוך הוא וב"ש לעולם ועד: