כך העמיד לעובדי כוכבים. בתנחומא מסיים ביה ובדקו נביאיהם ומלכיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם נביאיהם וחכמיהם של עובד כוכבים:

ושמו. של הקב"ה או י"ל לשמו של דוד כמ"ש הכתוב ראה ביתך דוד שבהמ"ק נקרא על שמו:

[צופה נתתיך וגו' גרסינן]:

פירצה. שפרץ הגדר שגדרו האומות עצמן מן הזנות מימות דור המבול כמו שפירש"י בסדר זה:

מה ראה כו'. בחר בפורענות לבא בו על ישראל יותר ממה שבא עליהם מכל שונאיהם:

[וזה באדם גרסינן]:

שמוציא דבר. כלומר קללה ודבור בעלמא:

[ה"ג וכאן וירא בלק וירא בלק משל כו':

מן הגייס גרסינן]:

מרתת. המלך היה רותת ומפחד מן אותו גייס:

ה"ג נחלי ארנון כתיב ויגר כו'. פי' לפי שראה זאת כתיב ויגר כו':

מהו ויגר. שהיה לו לומר ויירא ובא"א הגיה דכתיב ואשד הנחלים וגו' ויגר מואב:

ה"ג אל תצורם כל מין כו' דלא כתיב אל תתגר בם מלחמה:

שהיו רואין כו'. המואבים:

ואחזו. לשון אחוזת נחלה:

ומשכירין כו'. הישראלים היו משכירין בתים למצרים שנאמר ומגרת ביתה שכינוי הה"א של ביתה שב על מלת אשה הקודם לו והיא ישראלית:

לשון יראה. מורא כד"א גורו לכם מפני חרב:

רק עוג מלך הבשן וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא נשאר מיתר הרפאים וצידונים:

שאין בו עולה. מפני שנאמר אל תצר גבי מואב ועמון כי לא אתן וגו' שסיחון כבר נטלו מהם כמ"ש חז"ל עמון ומואב טהרו בסיחון וכדלעיל פר' חקת:

לכך היו מתיראין. שלא ידעו הם שנטהרו בסיחון:

כקוצים. שפל וחלש:

[ה"ג ישראל נוצחים שלא כדרך הארץ]:

מהן. מן המדיינים:

[ה"ג אמר השני אם אינו כו']:

נסיך. מושל מלשון נסיכי מדין וכמו שפירש"י ז"ל ואע"ג דכתיב בקרא נסיכי סיחון ביהושע סימן י"ג כבר פי' הרד"ק ז"ל שהיו מלכי מדין וגם נסיכי סיחון כי תחת ממשלת סיחון היה מדין בימים ההם ואע"ג שאותן חמשה מלכים נזכרו בשמם את אוי וגו' ובלק אינו נמנה עמהם צור הוא בלק כדאיתא לקמן דף ע"ט ע"א שהוא הפקיר את בתו וכן לקמן סדר פנחס פרשה כ"א וכתיב כזבי בת צור ראש אומות שפירושו מלך וכתיב בלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא ומכאן למדו חז"ל שהיה נסיך בתחלה ואח"כ נעשה מלך ונוכל לומר שנקרא צור ע"ש צוררים הם לכם או עיקר שמו צור ונקרא בלק ע"ש בא לקוק כמ"ש בעל הטורים. ומהר"ר אליהו מזרחי תמה ע"ז והניחו בתימה ולי נראה מה שכתבתי:

שגרמה לו שעה. דוחק השעה דוחקו להמליכו עליהם:

ועמלק וגו' גרסינן. ומונה והולך שבעה עממין:

ויעבדו כו'. ז' עבודות כוכבים מנו לשם:

איל וצבי כו'. גם זה בויקרא רבה פרשה כ"ז:

וכן מן הבהמה כו'. כלומר וכן כתוב מן הבהמה ריש ויקרא:

ולא הפלתי. בתמיה:

קרון. פירש הערוך כלי שרוחצין בו וכן לעיל בפרשה בראשית גבי קין:

בך דברת. בנפשך דברת שלא הודית:

בבבת עינו. דריש הקר"י עינו על הנוגע עצמו כלומר שיסתם עינו:

עירו היה. ויהיה ה"א בסוף במקום למ"ד בתחלה כמו לפתור:

שלחני. דרש פתורה לשון ארמית. תרגום של שלחן פתורה:

מריצין לו גרסינן. פירוש מריצין לו מעות להחליפם:

ה"ג בתחלה פותר כו'. דרש פתורה לשון פתרון:

להיות קוסם. דכתיב ביהושע בלעם בן בעור הקוסם:

לרוח הקדש. דכתיב ותהי עליו רוח אלהים:

את מכובד גרסינן. וזהו לקרא לו שהקריאה היא להנאתו:

[א"ל אתה מה כו' גרסי':

ה"ג ממלי כתיב כד"א כו']:

ה"ג שהוא ארה את התאנים. ופי' כמו שלוקט התאנים היום א' וכן מחר א' כדלקמן פ' כ"א. וארה לשון לקיטה כדאמרינן בבבא בתרא כמלא אורו וסלו:

[ה"ג שאיני יכול לעשות:

אולי אוכל נכה כו' גרסינן]:

מה ראה זה. בלק:

וירא בלק. שהיה לו לומר וישמע בלק כדאיתא גם כן בספר הזוהר אלא וירא רואה בקסמים וכו':

[ה"ג היה רואה בהובריו שישראל כו']:

היאך. ע"ז נטל עצה מבלעם:

כמי שמנכה גרסינן:

[ה"ג לסאה כך מן כל כ"ד אלף]:

כך מן כו'. פירוש הסאה הוא ששה קבין שהם כ"ד רובע הקב והמוכר סאה פחות רובע אינו ניכר כלל שלפיכך אמרו חז"ל בפ' המוכר את הפירות שהמוכר פירות מקבל עליו הלוקח רובע פסולת לכל מיי ומין או יש לומר שמנכה אחד מכ"ד כו' כוונתו על אותו פסולת עצמו שצריך הלוקח לקבל וכן היו ישראל עתה כ"ד פעמים כ"ד אלף שהרי ששים רבוא עולים עשרים וחמשה פעמים עשרים וארבע אלף וכבר מתו במחלוקתו של קרח ובמגפה של אחריו קרוב לחמשה עשר אלף מלבד המתים בוירד העמלקי והכנעני ויכתום וגו' וכמה משפחות נהרגו כשחזרו אז לאחוריהם כמו שפירש רש"י בפרשת פנחס וקרוב הוא שהיו תשעה אלף או יותר עד שמתו מהם כ"ד אלף ואף אם לא יהיה כן בכיון המיעוט בטל הוא ואינו מעכב וא"כ נשארים כ"ד פעמים כ"ד אלף וכאן מתו עשרים וארבע אלף הרי שהגיע לכל כ"ד אלף אלף אחד ואע"פ שמיד אחר המגפה מונה אותם בפ' פנחס ועולה מספרם ששים רבוא והותר מ"מ הולך אחר המספר שהיו בצאתם ממצרים ששים רבוא והמספר ההוא היה גלוי לבלק:

וכתיב אוי לך וגו'. זהו הקללה שקלל את מואב:

שמא יתן לו עלילות גרסינן. פירוש לא הניחו לו מקום עלילה לאמר אין כלי תשמישי עמדי:

וביד כו'. פירושו לפי פירש"י ז"ל כמו ועוד ביד כו' ועי' בפירוש רש"י ז"ל:

[אם יעכב גרסינן]:

שידעו בקסמים כו'. משמע שבקסמים ממש היו יודעים שאם לא יבא עמהם מיד שאין בו ממש ומה שפירש"י ז"ל שהדחייה שידחה אותם עד למחר הוא עצמו הקסם למד כן ממ"ש חז"ל בפ' חלק כיון דאמר להו לינו וגו' אמרו כלום יש אב ששונא את בנו פי' ובודאי לא יאמר הקב"ה שיקללם ומהר"ר אליהו מזרחי ז"ל פי' שרש"י ז"ל למדו מכאן ואין נראה כן מלשון שידעו בקסמים שלהם כו'. והילקוט הביא ג"כ לשון זה:

ורחל באה וגו'. שהיו א"ה גדורים מעריות מדור המבול:

[ה"ג וכמו שהטעה הוטעה כו']:

בה נפל. שהלך לשם ליטול שכר כ"ד אלף בעצתו זו:

לכך אמר. הקב"ה מי האנשים כו':

להודיע כו'. לכן חזר הכתוב ושונה בדברי השליחות:

[ואגרשנו מן הארץ גרסינן]:

אומרים לה לצרעה גרסינן. והטעם שאפילו אותן ברכות שברכן להלן כנחלים נטיו כו'. כולן היו בהן צד קללה תחשב לו וכדאיתא בפרק שלישי דמס' תענית:

[חפץ בכבודי גרסינן]:

אני נותן. עכשיו:

נפש רחבה גורס בתנחומא ובילקוט וברבינו בחיי ועיין לקמן בפסוק ויזבח בלק בקר וצאן וכן גרסינן במסכת אבות פ' ה':

[ה"ג שעתיד הקב"ה להוסיף להם ברכות:

ה"ג וכה"א הולך]:

במה שהוא כו' באיזה מעמד רע הוא עומד:

[וכן אליפז אמר בסעיפי' גרסי']:

וכן אליהוא כו'. שנא' בחלום חזיון לילה וגו':

מוליכין אותו. ואע"פ שהוא נגד רצונו של מקום ועל זה אמר שכך כתיב כו':

[שמתחלה נאמר גרסי']:

ליאבד גרסי':

ונעשה לו כו'. כדי שישוב לביתו וינצל מן החטא כן פירש"י ז"ל בסדר זה וכתב מהר"ר אליהו מזרחי שרש"י ז"ל למדו מכאן ותוכן הענין הוא שדרך מלאכי רחמים לעזור לאדם ולהקדימו למהר אורחותיו וכאן עכב ע"י הפך מדתו אלא ודאי כדי שישוב לביתו עשה כן וגם י"ל שלמדו כן מדכתיב לשטן לו שפירושו שלו ובשבילו נעשה שטן הפך מדתו וזהו כדי להצילו מן החטא:

[היה יכול המלאך גרסי']:

לנשוף. ענין נפיחה כדלקמן וגם נשף בהם:

ויצא מלאך וגו'. ולא הוזכר חרב בידו:

[ה"ג וכתיב וגם נשף בהם]:

חייהם. מחייתם כד"א על חרבך תחיה:

שלא תלך בשדה. וכתיב ויך את האתון במקל והיה לו להכריחה ברוח פיו:

ספקלטור. הורג המחויבים מיתה למלך:

[ה"ג ברגליו כדי שלא יצטער המלאך לילך אחר בלעם קדמו לדרך ויעמוד כו']:

הכרמים כו'. לשון תימה הוא ישראל שנקראו כרם ה' צבאות הם נמכרים לך בכסף כשועלים הללו ודרש משעול לשון שועלים:

ה"ג בני עשו ותלחץ אל הקיר. פי' שלפיכך כתיב ותלחץ אל הקיר ר"ל לצד אחד:

[ה"ג בזיונות שבזתה אותו]:

ויפתח כו'. ברשותו של הקב"ה:

[ה"ג שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים]:

לשונו סרוח גרסי'. ופי' התעללת הוא לשון טומאה כד"א ויתעללו בה כל הלילה:

ה"ג באת לרפאות בלשונך נשוך נחש:

אמר להם. לשרי בלק אינה שלי האתון ואיני בקי להדריכה כרצונו ולפיכך היא אינה נשמעת לי:

שהאתון גדולה הימנו. שהיא הכירה אותו מיום הולדו וגנאי הוא לו שעדיין היה נער ובער:

כיון שדברה כו'. הסכנתי דרש לשון סכנת מות:

יראה. יראת ע"ז:

ברשותו. של הקב"ה כשירצה לא יראה האדם מאומה בעינים פתוחות:

שדבר עמן. פי' הכירו שמלאך ה' הוא לפי שדבר עמו בחזיון לילה והכירו בהכרת פניו ענתה בו וזהו לאפיו פי' בשביל הכרת אפיו:

ה"ג על מה הכית וכי דקיון של אתון כו'. דקיון פי' עלבון וגנאי ומה לו לתבוע עלבונה וכי קרוב או גואל הוא לה:

[ה"ג מידו אלא אמר לו]:

ה"ג לעוקרה שיש לה זכות וברית אבות עאכ"ו:

יראה ראתה כו'. ירט דורש בלשון נוטריקון:

ה"ג בא"ת ב"ש מגן. פירושו נתבאר בתנחומא שיצא להיות מגן על האתון וה"ג התם באתי לעשות לה מגן שכן ירט בא"ת ב"ש מגן ולי נראה שצריך להגיה שם לעשות לך מגן כי מלאך רחמים היה ויצא לשטנו כדי שישוב לביתו ולא יאבד כמו שנתבאר למעלה:

שהיה רשע ערום ויודע גרסינן:

[ואח"כ ויקרא גרסינן]:

ועכשיו כו'. בעיניך שאתה מלאך דאל"כ אם רע בעיני ה' מבעי ליה ועוד הלא כבר אמר לו כי בעיניו היה רע שאמר כי ירט הדרך לנגדי לפי פשוטו ומהו אם רע בעיניך:

שחלקך עמהם. דאל"כ עם האנשים למה לי ועוד שעשה אותו טפל להם ולא הוא העיקר אצלם:

למטרפולין. פי' הערוך שתי מלות הם מטרא בלשון יון אם. פולין. עיירות ופי' אם ועיקר של העיירות:

ה"ג מה ראה לקדמו לגבולין. פי' שנאמר אשר בקצה הגבול:

[ה"ג חברתה אלו באים לקלקל:

היאך פרצו גרסי':

כאילו קיבל עליהם גרסינן]:

נתנבא כו'. שהיה לו לתפוס לשון טוב ולומר האמנם אוכל כבדך ואמר לא אוכל ל' שלילות לרמוז כי באמת לא יוכל:

וכענינו. כלומר כענין נבואתו דבר גם הוא שודאי יצא ממנו כך כי פיו אינו ברשותו:

ועשה איטליז גרסינן. פי' חניות שמוכרין בו כל דבר ומצאתי פירושו יריד והיא היא:

לא שיגר לו כו'. דאל"כ ויזבח זבחים מבעי ליה כדכתיב גבי יעקב סוף פ' ויצא וממילא נדע כי כל צרכם זבח וכתיב בקר וצאן לפרש היפוך הסברא שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש:

נותן מארה כו'. במה שצוה להעלות זבחים על שבעה מזבחות:

[ה"ג בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם למה"ד גרסי':

ה"ג שיש בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים]:

הפרקים. פרקי איברים של הבהמה:

[ה"ג שניהם דומין בלק רואה כו':

ה"ג במות בעל פעור שראה שישראל נופלים שם ויאמר כו':

ה"ג נעבד מע' אומות:

ה"ג וילך שפי דעתו היה לקלל]:

שפוי. שוקט ושליו עם הקב"ה:

בעל השוק. על תקנת השוק שלא יעשה עול במדה במשקל כו':

[ה"ג אתה משקר במשקל:

ה"ג דורון לביתך אף כו']:

ופיקמו. פי' הערוך כמי שנותן בפי הבהמה ברזל קבוע ברסן להטותה בו לכל צד שירצה. ופיקמו כמו ועיקמו ועיין לקמן [סימן כ']:

מלאך היה מדבר. מתוך פיו של בלעם היה נשמע קול של מלאך ובלעם לא היה מדבר כלום ודרש דבר כמו דבר בפת"ח כו' פי' מדבר ועיין בילקוט ובספר הזוהר:

ה"ג ד"א מן ארם עם רם של כו'. ופירושו במדרגת רוח הקודש הייתי ובתנחומא גרסינן עם כסא של מעלן כו':

[משל למי שמהלך גרסי':

אברהם אביהם גרסי']:

לא פלט לוט. ומשם נתגלגל תולדות עמון ומואב:

[הכי גרסי' לא פלט לוט מסדום ואתה כו']:

בגללך. ובלעם היה נכדו של לבן הארמי ובתנחומא מסיים בה ואילולי אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם:

הכי גרסינן לעצמו מארר. ודייק מדכתיב ארה לי משמע לו לעצמו:

בני אברהם ויצחק. כדלעיל:

אלא יעקב. בתמיה:

[שבירר לעצמו גרסינן:

לא נתקללו כשנכנס גרסי']:

לגיון. חיל של מלך:

ה"ג לכלותן אלא אפילו באותה שעה כו':

[והיאך אני גרסי']:

הכי גרסי' בקללות לא היה טובען. פי' לא היה מרשם אותם להזכירם בשמם:

[כשהן חוטאין גרסי']:

ה"ג לשרשים בא ליגע כו'. ועיין בשמות רבה פרשה ט"ו:

[ה"ג משמחן לבדן שנא' כו':

ה"ג וכשהאומות בעוה"ז שמחין הם אוכלים]:

מן החשבון. חשבון זכיותיהם:

[עושין בעפר גרסי':

חוטפות גרסי']:

זנחתיה. בתנחומא גרסינן דכיתיה ופירש חוזר אני להחיותה ולהאכילה:

שיש פרצים. דרש פסגה לשון פיסוק ופירצה כד"א מפסג ועולה מפסג ויורד פי' מפסיק וקוצר:

[ה"ג ששם מת משה שנאמר עלה וגו']:

בנחשים. בניחוש וקסם שלו:

בלינוס. לפי הענין הוא רסן:

פוקס. מעקם:

לפוח. לשברון רוח לשון פחי נפש:

לעצמו. לדרכו:

הכי גרסינן אמר לו בלעם עמוד אין אתה כו':

שניהם היה כו'. בלק ובלעם דכתיב בנו בעור בנו צפור כאלו האבות בני בניהם:

[משבועת האבות גרסי':

ראוין לכליה גרסינן:

הכי גרסי' ואומר והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים וגו']:

אינו מסתכל גרסי' נראה דצ"ל ואינו מסתכל אלא במצות שלהן. או בנאות שלהן:

ה"ג זה שעומד אחריו מה יהיה אמר לו כו'. פי' יהושע יעמוד אחריו ראה מה יהיה גבורתו:

הורידן כעוף כו'. דרש כתועפות לשון עוף יעופף וראם לשון רם וגבוה:

[ה"ג כעוף שנאמר אפרים כו' עד ומרוממן כעב שנאמר מי אלה]:

משברין אותה. אותה הניחוש:

[שנאמר מפר אותות בדים גרסי':

הורה לכם הקב"ה גרסינן:

ה"ג ליעקב וגו':

ונעשין כאריות גרסי']:

מחבלים. מזיקים:

לא ישכב כו'. כלומר לא נח אינו מסיים פסוק שמע כו':

מלחשין אחריו. המזיקים עונים כך כששומעין זה שאומר שמע ישראל וגו':

משומריהיום כו'. מלאכים השומרים אותו ביום מוסרין וסומכים אותו ביד המלאכים הממונים על שמירת הלילה:

[ממליך להקב"ה גרסינן]:

יאכל טרף זה בלעם. קרי ביה טורף שבקש לטרוף טרף מישראל:

הוי דם וגו'. כלומר מעתה הוי אומר דהאי ודם חללים מדבר בחמשת מלכי מדין ובתנחומא לא גרסי' הוי:

על חלליהם גרסי'. ופסוק הוא לקמן בפ' מטות:

וכלי הקדש וגו'. לקמן בפ' מטות:

גלוף. חקוק:

ה"ג לכך כתיב בלעם בן בעור עם חמשת מלכי כו':

רשות. בכל מקום גרסי' מצוה ואולי מצוה לגבי חובה קרי רשות כי היכי דלמצוה לגבי רשות קרי חובה ריש פ' כל הבשר:

הרגו הנפש. כעובדא דכידור בפרק בתרא דמסכת יומא:

ומברך. המוציא:

[ה"ג אפי' דבר מצוה שאתה רואה כו':

משמרים ישראל גרסי':

אלו ששומרים גרסי']:

משותף בהם. שנקראו ישראל כדאיתא במדבר רבה פרשה ה':

[בקול גדול וגו' גרסי':

ויהפוך וגו' גרסי']:

כתיב להלן כו'. וכאן כתיב מברך רעהו בקול גדול:

בקול גדול וגו' גרסי':

יש קללה כזו. בתמיה:

[ה"ג שמותם שלא שינו את לשונם ולא גילו כו']:

מסטורין. סודות ודברי סתר:

לא סרחו. לא חטאו בזנות:

הוציאם אלינו וגו' גרסי'. ופי' וסיפיה דקרא ונדעה אותם ופירש"י במשכב זכור:

ה"ג בילקוט ובתנחומא ומדרש תרי עשר הקב"ה לייבשו שנאמר כו' והכי גרס ג"כ רבינו בחיי. וגירסא לזכותו גם היא ישרה לפי מה שגרס רבינו בחיי לייבשו ולחדשו:

קבוע לזנות. החירות דרש לשון חירות והפקר של זנות:

ולפי שהצניעו גרסי':

נקרא פי כו'. כאלו הי' שמו כך כדי להסתיר מעשה הזנות שעליה נקרא חירות. או י"ל ששמה היה פיתום כמו שכתבו שם כל המדרשים ועל שם הזנות נקרא' כן נוטריקון פי סתום והוא ע"ד שאמר הכתוב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און וכאשר חנו שמה קראו פי החירות שלא להזכיר אצלם מעשה הזנות מפני שהצניעו עצמם מזה. ומהר"א מזרחי כתב ג"כ שם שפיתום נוטריקון פי סתום:

לעיקרו נופל. על הארץ שממנה גדל כן פי' רש"י ז"ל:

[ותאמר הבכירה גרסינן:

ה"ג לפיכך חסך הכתוב על הצעירה]:

שהלכו בעצתו גרסינן. פירוש בעצת בלעם:

[והושיבו בהם גרסינן]:

וצרצור. חמת ונקרא צרצור ע"ש כששותין ממנו עושה צרצר כמו שדרשו גבי נבוכדנצר בויקרא רבה פ' ל"ג:

ה"ג כענין של צמד כו'. פי' כמו צמד בקר ששני שוורים מצומדים ומחוברים כו':

[דאלו בעגל גרסי']:

בצמידים על ידיה. משמע שאתנן הזונה היו צמידים ואלו גבי עגל לא כתיב אלא נזמי זהב:

[שלא מיחו בבני אדם גרסי':

ה"ג לא תלה ראשי העם:

אלא הושיב להן גרסי':

השמש זורחת גרסי']:

איש אנשיו וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא נגד השמש:

מדינית היא. ומי התירה לך:

ה"ג איני נשמעת אלא למשה שכך צוה כו'. ועיין כל ענין זה ריש פרשת תרומה:

והוא עומד. לשון קושיא ורפו ידיו כאן:

נושאין ונותנין כו'. העדה בכל מקום פי' סנהדרין:

שיני ברזל. להט הברזל של ראש הרמח:

והניחו בחיקו גרסינן והכי מוכח בירושלמי דפרק חלק:

ה"ג לעשות צרכי הניחוהו:

שאלמלא כן. בא המדרש לפרש לנו איך התיר לעצמו לומר אף אני אעשה צרכי:

ועשה לו. הקב"ה י"ב נסים:

[סתם המלאך פיהם גרסי']:

הנוקרנין. המדקדקין ומערערין שלא בדבר צורך עיין ערוך ערך נקר ובירו' דפ' חלק גר' נוקדנין:

אף הוא נכנס כו'. ובזה היה נראה שזמרי שקדם לו לפנחס לא גמר צרכיו עדיין:

לראות. הלמ"ד פתוחה כמו להראות לאחרים:

שלא יטמא. כלומר שלא ילכלך ויטנף אותו:

וסלקו גרסי'. ור"ל סלק הדבר או המלאך המשחית:

[ה"ג ויעמוד פנחס ויפלל ד"א ויפלל שהוא כו':

ויקלל א' מהם את המלך גרסי':

בא תושב אחד גרסי']:

משטר. דין ומשפט מלשון שוטר ומושל:

נתכלו. ל' כליון:

ע"י סרחון כו'. שהם נענשים על סרחונם ומתוך כך הוא מונה אותם אח"כ לידע מנין הנותרים בחייהם: