גדול השלום כו'. עיין שוב הרבה ממעלת השלום בסדר נשא פרשה י"א:

יפקוד ה' וגו'. עד מה ראה שייך לקמן באות ט"ו:

שסילא. שהגביה והגדיל עונם כמו המסולאים שפירושו המרוממים והגבוהים וכן פי' הערוך:

אבי אמו. יתרו שאלעזר לקח לו מבנות יתרו:

נשיא. נשיא שבט כן פירש"י:

שעדיין הוא קיים. לפיכך הוי"ו קטיע קרי ביה שלם. או י"ל מדכתיב הכא שלום והתם כתיב החיים והשלום. ובמאמר התחייה להרמב"ם מצאתי וז"ל ואמרו במדרש כי כשבאו עליו להרגו פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת והניחוהו ונפשות נדב ואביהוא שהיו עדיין משוטטות שם הרגישו בדבר והחזירו לו נפשו בעודו חם וחיה ואחר שיצתה נשמתו הרי קבל דינו מגזירת אדם וע"כ היה ראוי שלא ימות עוד עכ"ל:

[ה"ג לפרסם בעולם כך מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמם בעולם פנחס כו':

הכי גרסינן זמרי בן סלוא וגו' הכתוב כו':

הכי גרסינן ראש אומות בית אב וגו':

הכי גרסינן המדיינין עצמן שבת מלך הפקירו שנאמר ואת וגו':

והפקיר גרסינן:

והמחטיא הורגו גרסי']:

עמוני כו'. בדבר פעור:

מוותר. לעשות מדעתו יותר ממה שצותו התורה:

[וכתיב וירא יואב גרסי':

פני המלחמה וגו' גרסי':

ה"ג מי גרם לדוד כך שבקש כו':

צרור את וגו' גרסי':

תצור על עיר גרסי']:

ה"ג מונה לבנו מאותה שעה. ופי' מונה המלכות לבני יהודה מאותה שעה שהרי היה ראוי ליהרג עם אחאב מלך ישראל אך שזכות התפלה שהתפלל באותה שעה שנאמר (מלכים א' כ"ב) ויזעק יהושפט תלה לו שבע שנים וע"ש בהרד"ק ובמלכים ב' ג' וב' ח':

כל הנסים. שנזכרו שם:

[ה"ג נביאי אמך שלא שאל בו מימיו התחיל כו' עד ביד מואב ויאמר אלישע כו':

אין שם אחד גרסינן]:

על הזנות. כלומר שנסרחו על הזנות:

אין שאינה כו'. אין זנות שאינה עושה מה שעליה כלו' שאינה עושה נגף:

לפי שכתב סימן כו'. ולכן היתה קנאה ביניהם שזה חפץ בחלקו של זה והגורל היה משקיט אותם ואף על פי כן עלה הגורל כפי חלוקת יעקב אבינו וכדמפרש ואזיל:

ויתפרקו. משמע לסבה מכרחת מלשון ויתפעלו או ר"ל מדכתיב אשר באזניהם ולא כתיב באזניהן כאשר אמר אהרן באזני נשיכם מכאן שמיחו:

על מה. לא נשאר מהם איש:

[שלפי שעה דברו גרסינן]:

שלפי שעה כו'. בשעה ובעת הגון דברו שמשה היה עוסק בפ' נחלות והיו שואלין כענין וכדמפרש ואזיל:

ואם לאו. אם לא נחשבנו זרע תתייבם כו':

באחרונה. לסוף מ' שנה:

שלא יראה משה. ויתגאה ע"ז:

שלא נצטוו. על פריה ורביה:

שהפליא. העלים כד"א כי יפליא:

תלה. הקב"ה את הארון באויר או הארון תלה את עצמו:

שגגת תלמוד. שלא היה לו לתתו על העגלה שנאמר ולבני קהת לא נתן בכתף ישאו ועיין כ"ז לעיל בסדר במדבר פרשה ד':

השל. שגגה:

ה"ג וכן משה מפני שאמר כו':

התיש. הקב"ה כחו במה שהעלים ממנו משפט בנות צלפחד:

חוליא א' של זכוכיות. שהתינוקות שוחקין בו מפני שאינה חשובה כלום ואולי שצ"ל זכוכית:

[ה"ג אמר אם אומר כו']:

ובכרות כו'. חלק בכורתו:

[ה"ג ג' חלקים חלק אביהם כו':

ה"ג שנוטלות מכאן ומכאן]:

בנות צעדה וגו'. עי' בת"א ולעיל סדר נשא פי"ד:

משבט לשבט. כשנשאת משבט אחר הבעל יורש אותה והרי הנחלה עוברת משבטה לשבט בעלה ואיסור העברת נחלה לא היה אלא לאותו דור בלבד:

בדיינין. מדכתיב משפט:

בזרוע. בחזקה שהרי משה אמר להקב"ה יפקוד לשון ציווי:

שרתך. שרת אותך:

[ה"ג ולא היתה מבקשת לסוף נשאת כו']:

שבעת ימים היה כו'. עיין בפירש"י בפרשת שמות ולעיל בשמות רבה:

אתה החלות. לשלחני לפרעה למנות אותי מלך על ישראל:

מעט מעט. שכן מתבשלין מעט היום ומעט למחר:

שאתה מכיר כו'. לשון זה אמרת לי:

ולא תסב וגו'. כלומר שבקשת שלא יעבור הממשלה משבטך ולישנא דקרא נקיט.

[ויקרא ה' וגו' גרסינן]:

ויש רחמן כו'. בתמיה:

לאכזרי. זה האדם:

ג' הן ברשותך. שור כבש ועז:

שבעה אינן כו'. איל וצבי ויחמור וגו':

למד ממשה. שעכב מ' יום בהר סיני בלא אכילה ושתיה:

היה אוכל ושותה. מאחר שיש שם אכילה ושתיה:

שהוא עושה כו'. שאם תשקהו יין יעשה יין הרבה וכן מצאתי במדרש תהלים בהדיא:

[ה"ג שמן הרבה. בריותי אינן צריכין לבריותי ואני צריך לבריותי]:

ה"ג ואני על לוגך כו':

לשון שתייה. כד"א וישתו וישכרו:

לשון שביעה. מדכתיב וישכרו אחר וישתו:

שכרות. כד"א שכורת ולא מיין שפי' מבולבל בלי דעה כמנהג שתוי יין:

ה"ג לעיל בויקרא רבה פכ"ב ובילקוט סוף איוב וכן מוכח כאן ר' יוחנן ורשב"ל ורבנן ר' יוחנן אמר בהמה א' היא כו' עד כל מיני עשבים היא אוכלת שנאמר כי בול הרים ישאו לו ורשב"ל אמר בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל כו'. ואף על גב שבילקוט סדר זה הביא הגירסא כמעט כמו שכתובה פה מ"מ נדחה אחד מפני ב' בפרט היכי דמוכח מיניה וביה:

[ה"ג ורבנן אמרי בהמה א' היא רבוצה:

אפשר דאית בעיר גרסינן]:

ויש בהן לכלוך כו'. בתמיה שלפי גדלו אינה מלכלך פיו:

ה"ג בויקרא רבה וילקוט איוב ובילקוט פרשה זו לכלוך פה רב הונא בשם רבי יוסף אמר אין בו כדי לכלוך פה ומהיכן כו'. אך שבילקוט פרשה זו גרס ר' הושעיא במקום רב הונא:

[ה"ג ונהר יוצא מעדן ויובל שמו שנאמר כו']:

ועל יובל וגו'. מדמשתבח ביה קרא ש"מ מבחר הנהרות הוא זה ומהיכן יצא אם לא מעדן וא"כ יהיה אחד מד' נהרות:

ה"ג נחמיה הפחם. והוא נחמיה בן חכליה ונקרא כן ע"ש שהמלך מנה אותו לפחת דכתיב בנחמיה סימן ה' אשר צוה אותי להיות פחם כו':

ה"ג לא היית יכול לעמוד בסעודתו שנאמר ואשר וכו' עד צאן שש ברורות וצפרים נעשו לי. ופסוק הוא בנחמיה סימן ה':

ה"ג נעשו לי הוי אם ארעב לא אומר לך ועי' בילקוט:

התם תנינן. בפ' מי שהחשיך:

[יפה כששה ככר כסף גרסינן:

ה"ג לא שניהם בבת א' אלא את וכו']:

ה"ג על עבירות שבלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום וכן הוא במדרש חזית סוף פסוק לסוסתי וכן הביאו בילקוט פה וריש ישעיה ובתנחומא וכן פירש"י ריש ישעיה וכן הסברא נותנת ובעל העקדה ז"ל הביאו ככתוב [במדרש שלפנינו הגי' נכונה אבל במדרש דפוס ויניצא הגי' בהפך תמיד של שחר מכפר על עבירות שביום ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו בלילה] פה ומיישבו ע"ד הכוונה ואנו אין לנו אלא אחר דעת הרבים להטות וגם הוא הודה שיותר ראוי שיהי' בהיפוך אך שליישב הגי' בא. וכן מצאתי שוב שכך הגיה בעל אות אמת והאמת יעשה דרכו:

[ה"ג חופה של ענני. ה"ג ועשן בחופה למה כל מי שנותן עיניו עושנות וצרות:

עושנות. לשון עשן כלומר בעינים כהות ורעות]:

מלמד שכל וכו'. והוא בפ' חמישי דבבא בתרא:

ה"ג חופתו נכוית ממנו. וכן הוא בב"ב וזהו עשן דכתיב בחופה:

כשבקש מהם לא בקש גרסינן וכן למטה בסמוך:

[ה"ג כמו וה' הולך כו']:

ה"ג לא כבכורי חדש זה בכורי חדש זה:

[ה"ג פרי עץ הדר ונותן להם לפי כחו:

אפי' מועד אחד לא בטלנו גרסינן:

ה"ג מקריבים לפניו שבעים פרים על שבעים אומות כו' עד מקריבים עליהם שבעים פרים]:

יצאנו ידינו גרסינן:

פוחת בכל יום. פרי החג היו מקריבים בכל יום א' פחות מביום שלפניו:

ה"ג מהו תהיה לכם אמר להם המועדים נאים לכם. ועי' בילקוט:

שעשה ירבעם. מדעת עצמו וזהו מועדיכם שהם משלכם ומדעת עצמכם אבל אלו נאמר בהם מועדי ה'. וגם ראש חדש בכלל מועד כמו שכתב באורח חיים בשם הרמב"ן סימן תקס"ב: