ה"ג מעשרותיהם שאין וכו':

עשר במקדש. בפסיקתא זוטרתי קחשיב להו חטאת בהמה. אשם ודאי. זבחי שלמי ציבור. חטאת העוף. ואשם תלוי. לוג שמן של מצורע. שתי לחם. לחם הפנים. מותר העומר. שירי מנחות:

עשר בגבולין. תרומה. תרומת מעשר. חלה. ראשית הגז. מתנות שהם זרוע ולחיים וקיבה. פדיון הבן. ופדיון פטר חמור. שדה אחוזה. שדה חרם. גזל הגר:

ד' בירושלים. בכור. בכורים. המורם מתודה ואיל נזיר. עורות קדשים. התם קמפרש להו כל אחד ואחד כמשפטו:

מאותן. מכל אותן שונאים שהיו באים נגדינו ולא היתה להם תקומה בפני הארון:

[כנגדנו גרסינן]:

מכאן אתה דורש. מדכתיב אש אכלה שני פעמים כתיב הוא ש"מ שני ניצוצים היו:

שפה. נוגע בחזקה כמה דאת אמר ושייף ועייל:

ד' משפחות. גרשון קהת ומררי ואהרן עם בניו וכן הוא לקמן פרשה ו' בהדיא:

[אצל בני חדש בני קהת גרסינן ח' אלף ושש מאות:

ה"ג מתוך שהיתה האש]:

היו מתמעטין. ואע"פ שלפי סדר הפרשיות היה מנין זה קודם שנשאו הארון שהרי בראש הספר כתיב באחד לחדש השני ומצוה והולך על סדר נסיעתם ובעשרים לחדש נסעו ככתוב בפרשת בהעלותך מ"מ ס"ל דפרשה זו של אל תכריתו לא נאמרה עד אחר נסיעתן ונכתבה פה אצל סדר הנסיעה דאל"כ מהו זה שאמר אל תכריתו ומי הוא זה שהכריתן אם לא ע"י נשיאות הארון ועוד דאם לא כן לא ידענו למה נחסר המנין השני מהראשון כל זה השיעור ולא מצינו בהם חטא משפט מות ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש שהיו נכרתים ע"י נשיאות הארון ונחסרה מהם כל כך ולכן צוה ששוב אל יגרמו להם כריתה אלא אהרן ובניו יכנסו ויסדרו דבר דבור על אופניו. וכן מצאתי שוב בפי' החזקוני בסדר פנחס בפר' ואלה פקודי הלוי וגו' עד ויהיו פקודיהם כ"ג אלף ופי' הוא ז"ל וז"ל מנין זה מוכיח שהארון היה מכלה בהן שהרי הם נמנים מבן חדש ולא נוסף במנין ל"ח שנה רק אלף וישראל שמתו משהיו מעשרים ומעלה היה מספרם עכשיו קרוב למנין שבמדבר סיני עכ"ל הרי שמהקושיא בחסרון המנין למד שהארון היה מכלה בהם כי בלעדי זאת לא יוכל למצוא מקום לחסרון המנין והוא הדבר אשר דברתי:

מתכלין. נעשין כלה מרוגזו של הקב"ה:

לא תטה משפט. דייק מדכתיב בשער וכל מקום שנאמר שער מדבר בסנהדרין או דיינים:

כי תכלה. סיפיה דקרא ואכלו בשעריך:

[ומה על בן נכר גרסינן]:

לבני אני פוסל. בתמיה:

[אין מדותיו גרסינן]:

אנדרולומוסיא. אבדון כולל על כולם:

הורג הטובים וכו'. לפי שאינו יודע מי מרד ומי לא מרד:

[ה"ג כשם שהגיע לבני אהרן לפיכך הוא כתיב כו':

ה"ג ברשעים מצינו שעשה:

ה"ג על התורה שנתנה לארבעים:

שנוצר במ' גרסינן:

ה"ג ונתחייב מיתה ונלקה ארבעים]:

ולא גמר יומו של הקב"ה. שהוא אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול והוא לא היה חי כל אלף לקיים כי ביום אכלך מות תמות:

[ק"ו לצדיקים גרסינן:

ה"ג בר איבו אמר די הוא וכו']:

אלא על המשפחה. של קהת:

לכל השבט. של לוי:

[דברים שלא נעשו גרסינן:

ה"ג עתיד לבקש לפני האלהים:

אותן. כל השבט]:

חסר כו'. בתמיה וכי חסר הכתוב כלום:

לו. על קרח וסיעתו:

שיחד הקב"ה שמו גרסינן וגם הגירסא אפשר לישב מלשון י"ט שחל להיות:

קץ גאולה החתום. דרש אחטם כמו אחתם ופירש אסיר ואפתח החותם כמו ודשנו פירש הסרת הדשן וכן רבים:

וכלים. ומונעים כד"א כלאם שפירש בו מנע הדיבור מהם וכן ויכלא הגשם:

[והרגיש בו שמבקש לצאת גרסינן:] ה"ג מהרה בדילוג. פירוש שילך בקפיצה וריצה ודייק מדכתיב מהרה:

מרי. אדוני:

כלין. מונעין:

[ה"ג למד מכאן יש וכו':

ה"ג ומהן בני קהת שנושאי הארון היו:

השבטים לא איכפת גרסינן:

כלי האריגה גרסינן:

או כל דבר על העגלות גרסינן:

ה"ג מעולים מכל הלוים שכל הלוים שהיו כו' עד מהלכין כדרכן:

מהלכין אחוריהם גרסינן]:

פלאטיני. חשובים כבני פלטין:

כבלע. כשיעור הרף עין שהמכסה יורד למטה על העין ומכסה העין וחוזר ונגלה עד מהרה וזהו הרף עין שנרפה העין מראייתו:

קוצרים ומשתחוים. פירש"י בפ' אלו נאמרין לא היו בטלים ממלאכתן לכבודו והאי ראו לשון בזיון הוא כמו אל תראוני שאני שחרחורת ועי' מזה בב"ר פרשה נ"ד:

[ה"ג ומאן פייסך דאיפייסת]:

מאן אמרייך. מי הכעיסך שהכעסת ולא הצלת עצמך מן השבייה ועתה מי פייסך שנתפייסת לבא מאליך:

איתא חמי. בא וראה:

[כמה תקלה גרסינן:

ה"ג כל אחד ואחד שקול כחמשים אלף]:

מי הרג אותם. כלומר מאי זה חטא:

בני אוהבי וידידי. זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי ונאמר מה לידידי בביתי דרשוהו חז"ל על אברהם אבינו:

חסלת סדר במדבר בסיעתא דשמיא