[שמדמין צורה גרסינן]:

דמחוור יתר כו'. שהוא מחוור ומבורר בו שהש"י נקרא אדם. ועי' זה במדרש קהלת בפסוק וסבותי ובפסוק מי כהחכם:

וכבר שמים נעשו. פי' רש"י שהמעשים היו מתכשרין מעצמן בלי טורח:

וימח כו'. וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:

וה' המטיר. וזה היה ביום ובלילה דכתיב וכמו השחר עלה וגו' וכתיב השמש יצא על הארץ וגו'. [וכמו שפירש רש"י שם וע"ל ספ"נ]:

עדור. חפור תחת הגפן:

בקע. עצים:

ויהי בחצי וגו' וכתיב בעצם היום הזה יצאו צבאות ה':

רבה והולכת. שלא חזרו בהם וכמו שפירש"י בפ' וירא בפסוק זעקת סדום ועמורה כי רבה:

רבה רבה. וכתיב זעקת סדום ועמורה כי רבה:

והא כתיב וכו'. ואת אומרת יהי כגנב ולא גנב ממש ומשני שפיל לסיפיה דקרא יומם חתמו וגו' שזהו עיקר הגניבה ובלילה הוא כגנב וכ"מ שוב בפירש"י ועיין בפ' חלק שהוא שם קצת בענין אחר:

אפיפוליסמון. שמן ערב פלסם. [ועי' בערוך ערך פופוליסמן]:

כך דרשה גרסינן ואולי שצ"ל כד דרשה שדרשה ברבים שדור המבול היו עושים כך נעשו באותו לילה ג' מאות חתירות שחתרו הגנבים הבתים בהמצאה זו:

[ה"ג בילקוט ג' מאות חותרין. פירש חתירות]:

וה"ג ג' מאות חתרין תוה להון כו' פירש רבי חנינא היה מתמה עליהם בא וראה כמה אפלסמון היה' גדל ועושה בציפורין שעל ידו נחתרו ג' מאות בתים. [ובילקוט איוב הגירסא קצת בא"א]:

תווהות. חרטה כד"א כדו תהית ודרש וינחם לשון היפוך מחשבה כביכול לשבר את האוזן:

מתנחם. דרשו לשון הנחה וקורת רוח:

אדרכל גרסינן. פי' יועץ בנאי:

חדותא. בעת שמחה יש לשמוח ובעת האבל יתאבל:

קודם שלא יבא. עד שלא בא:

אלא אבילות. וסתם אבל ז' ימים. ובשעת הבריאה היתה לפניו שמחה שנאמר וירא אלהים כי טוב וכתיב וראך ושמח בלבו וכתיב נמי שמחה לאיש במענה פיו וגו' ודרשו חז"ל שמחה היה לפני הקב"ה שנקרא איש מלחמה במענה פיו ויאמר אלהים יהי אור וגו':