אגליגין. [פירש הערוך] שטר חוב ודין. רש"י ז"ל גרס והקשיטן לשון קישוט והכנה ובילקוט גרסינן והתקין והיא היא:

וירא ה' וגו'. זהו רמז לקריאת האגליגן שרואה מעשיהם הבלתי הגונים:

וינחם ה'. זהו קישוט לפורענות:

אמחה. זהו הדין:

יעשה מדה. כד"א וכן לא יעשה:

[יקוו כו' ע"ל פ"ה]. אותן שהיו פה מקודם ואלו הן המים ולכן אמר אמחה במים:

גסטריות. [פירש"י] שלטנות:

הלא בדבר כו'. פירש"י דדייק מלת בראתי דמשמע בלא עמל ויגיעה כד"א בדבר ה' שמים נעשו:

איסטרובולין. [פירש"י והערוך] ריחים התחתונה ודייק את האדם שהוא קיומו של אדם וזה הריחים כד"א לא יחבול ריחים ורכב כי נפש הוא חובל:

עפר של אדם הראשון. דייק ה"א הידיעה של האדם:

לוז. פירש"י עצם קטן הוא קשר גודלו כמו לוז ועומד בסוף השדרה. [והוא קשה מאוד אפילו אש ומים אין מכלין אותו והוא נשאר בקבר ואינו נרקב וממנו הקב"ה עתיד לבראות את האדם]:

מציץ. לשון ויצץ ציץ:

איתיתיה. הביאו לידי ואני מודיע לך כי כן הוא וכן עשה אנדריאנוס הביא לו אחד:

טחנו. ר' יהושע את הלוז:

ממחה. משתרר עליהם ומוחה בידם את אשר אינו ישר בעיניו:

בלוסים [פי' התוספות בב"מ ר"פ המקבל מעורבים וכ"פ בערוך ועוד] כתבו התוספות במסכת גיטין סוף פרק האומר וז"ל בלוסים וחתומים ומעורבים:

מזגו. יש לו מזג רע שאינו רוצה לפתוח אוצרותיו ובערוך גרס עינו של מלך רעה והיא היא:

המאושרים. הטובים והמשובחים שבאוצרותיו:

סריות. סרחון. [ה"ג כך אלו החשובים שבהם כך עשו הגרועין כו']:

אלפא ליין. [פי'] הערוך ורש"י אלפא פירושו הראש והמובחר כמו האלף שהיא בראש לכל האותיות ובמסכת מנחות אמרו תקוע * אלפא ליין פי' שם מקום שהיה שם יין טוב וכן פי' הכתוב אדם אחד מובחר מצאתי וזהו נח שנאמר כי אותך ראיתי וגו':

[ה"ג רש"י לא יין אמחה וכו']:

ט' מאות כו'. דכתיב דבר צוה וגו' שצוה התורה שתהיה נתונה אחר אלף דור והיא נתנה לעשרים וששה דורות י' דורות מאדם עד נח וכן מנח עד אברהם ומאברהם עד משה ששה דורות הרי חסרים תתקע"ד דורות:

המילה. נתנה לעשרים דורות הרי שחסר תתק"ף דור:

[נעשה בעשרת גרסינן]. [ה"ג במדרש חזית בפ' משכני המוצאים בנים ובנות המוציאים כו' אין כתיב] אלא המוצאים. ודייק המוצאים לשון מצא טוב מצא חן [וצדיקים הם מציאה משל למרגליות שנפלה לחול כמו שפירש"י ר"פ וישב] וכה"א מצאתי דוד עבדי ומצאת את לבבו:

במאד מאד. תרי זמני. ובאיכה רבה ובמדרש חזית מסיים א"ר תנחומא אית ליה חורי ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום. בכל המדרשים גרס [נאמר בשבט יהודה וכו' וכן גבי כולם ובילקוט יחזקאל גרס] נעשה וי"ל נעשה בקרבם עבירות חמורות עד שנאמר עליהם כך וכך:

אלא אותה ההפוכה כו'. עיקר מדרש זה מקומו במדרש איכה ולכן מסיים ונקט לישנא דקרא ומפרשו והולך שהכתוב עצמו מספר והולך דרך שאלה ותשובה ואמר סדום ההפוכה כמו רגע ולא נשאר בה פליטה והוא משום שלא חנו בה ידים למצות אבל אלו יושבי יהודה וירושלים ידי נשים רחמניות וכדמפרש והולך:

לא חלתה. מצאתי בפירש"י לשון שיכון כד"א על ראש רשעים יחול כלומר לא שכנה יד העשיר ביד העני לעוזרו ולתומכו במתנותיו:

ידי נשים וכו'. במדרש איכה ראיתי שהאשה לקחה גלוסקא מפי בעלה ומפי בניה והלכה ומברה בו את שכינותיה ומנחמת אותם ומעלה הכתוב עליהם כאלו בשלו ילדיהן למצות וכן פירש"י כאן [ועי' מדרש איכה פ' ידי נשים ובפ' חלק פירש רש"י שהיתה מזמנת חברתה ואוכלת בנה אלמא רחמניות היו וכן פירושו כאן ועי' בספר תניא]:

לברות. לקיים מצות הבראה:

[ה"ג אמר ר' חנין נאמר בכרכי הים ודו"ק וכ"ה במדרש חזית ובערוך ערך כרת גורס כגירסת הספר]:

שחייב כרת. בלי פליטה ובדור המבול היה פליטה נח וביתו ויבא הפליט גם הוא:

ה"ג רש"י בזכות גר אחד וירא שמים כו'. ובדור המבול לא כן היה ולפיכך נאבדו:

[פדגוג. אומן המגדל בני המלך ומלמדן ומדריכן בד"א וע"ל רפ"א]:

וזה קיים. בתמיה:

ועד בהמה כו'. שמפני רוב טובה מבהמות ועופות וחייתו ארץ בעטו במקום לפיכך יאבדו גם המה:

סיידה. בסיד:

כיירה כו'. ציורים בכותלים ובקירות:

מפקיע. לשון שבירה כמו דאמרינן במסכת ביצה מתיר מפקיע וחותך:

בחיצאות. במחיצאות יריעות מרוקמים:

כליות. כילת חתנים:

זיל ואשתמן כו'. הצייד חזר והניח אותו ואמר ליה לך והשמן עצמך ואחר כך חזור ובא אלי והעוף הזה הלך ועשה כן ומפני זה שמנו עבו ובעטו בהקדוש ברוך הוא:

בלוריות. פירש הערוך חתיכות:

הכל קראו תגר. הקדוש ברוך הוא והנביאים כמו שמפרש והולך:

אלא למען יכרת. הכסף והזהב:

כאינש כו'. כאדם האומר ימח שמו של פלוני שהוציא בני לתרבות רעה כך יכרת הכסף שהוציא את בני לתרבות רעה:

הטווס. פאפ"ו בלע"ז:

זונין. פירש הערוך גרעינין שחורות הנמצאים בין החטים ובפירוש רש"י משמע שהוא הרגי"ן שעושין ממנו פת בארץ אשכנז והוא מין חטין ולכך נקרא זוני"ן על שם ותזנה הארץ:

אלין זונייא כו'. אלו זונין הגדלין בין התבואה מן דור המבול ואילך נתגדלו ונשארו כך:

[זריבתן לחלטנית גרסינן]:

זריבתם. כמו צריבתם כלומר שריפתם וכן פי' רש"י בספר איוב:

לחלטנית. לחלוטין כמה דאת אמר לצמיתות ותרגם אונקלוס לחלוטין ורצה לומר ששריפתם היתה שריפה גמורה מן אש של גיהנם שאש שלנו אינו אלא חלק ממנו ובו קבלו עונשן ויש להם חלק לעולם הבא גם יש לומר מלשון חלוט ורותחין ועיין זה בירושלמי בפרק חלק:

גם אהבתם. מלתא באפי נפשה היא וע"ל במדרש קהלת סוף סדר תניינא:

וחלק אין להם. גרסינן וסיומא דהאי קרא דגם אהבתם הוא על דברת כו'. אין זה לשון הכתוב אלא כעין פירוש הוא ובכתוב כתיב בכל אשר נעשה:

וחלק אין להם וכו'. צ"ל בעוה"ז אבל בעוה"ב יש להם כמו ר' יוחנן דעליה קאי [והכי משמע במדרש קהלת וע"ש]:

אתמהא. אם נח מצא חן לפניו בצדקתו אשר עשה איך אמר נחמתי כי עשיתים על כלם ובפירש"י מצאתי דדרש סמיכות וי"ו של ונח כלומר נחמתי גם על נח [וכ"מ קצת לקמן ר"פ כ"ט ור"פ ל"א אבל ל' אתמהא לא משמע הכי]:

אלא שמצא חן. משמע לפנים משורת הדין דוגמת שאחז"ל חן אשה על בעלה חן מקום על יושביו אף על פי שאינו כדאי: