לצרף כו'. לזקקם ולזכותם שהש"י אמר ונעשה רצונו [ועיין בעקדה פרשת מילה ובמו"נ ח"ג פכ"ו ובספר עבודת הקודש ח"ב פ"ג]:

הכי גרסינן זה אברהם שנאמר התהלך לפני והיה תמים וכן הוא בילקוט סדר זה ובילקוט תהלים:

אל תירא. מכלל שהיה מתיירא:

תאמר שאני כו'. שדעתך תלויה ומסופקת:

ממספוטמיא. ארץ מארצות הרחוקים מן האיים ובערוך הביאו ולא פירשו:

ממפולשין. מהמפורסמים הארצות הידועים בשם ותהלה מהם קראתיך לי לשמי:

זמנתיך. קראתיך פירושו זמנתיך ובלשון חז"ל המזומנים לסעודה נקראים קרואים:

בחרתיך באברם גרסינן. פי' בעוד שהיה שמך אברם כמו שנאמר אשר בחרת באברם:

ה"ג אל תירא כי עמך אני:

אל תשתע כשעוה. דרש תשתע לשון שעוה וכן פירשו שם רש"י ז"ל:

מרפקו. אצילי ידיו [בערוך]:

לא תשוע. לא תהיה כשעוה [כ"פ בערוך]:

ה"ג בילקוט ישעיה אמצתיך במיכאל עזרתיך בגבריאל הן יבושו כו':

מצות. לשון מצה ומריבה:

ולא תמצאם וגו' גרסינן:

ה"ג האומר לך אל תירא וכן לאברהם שנאמר אל תירא וגו':

וירא שמים אחד. ויהיה נענש עליו:

שיקושו. פירש הערוך לעדרו קישקוש זהו עידור אלא שעידור בגפנים וקישקוש בזיתים:

שהרגתי. ברשעתם:

כך אמר הקב"ה כו'. וזהו שנאמר אל תירא וגו':

חנם עשיתי כו'. מגן בלשון ארמי חנם והוא ידוע בלשון חז"ל:

ודחתה בריתי כו'. שהרי הרגתי הרבה אוכלסין מבניו:

ה"ג בילקוט צדיק אחד שבהם שהוא יכול כו'. אני נוטלו מן העולם ומיתתו מכפרת עליהם [ועי' במדרש חזית בפסוק דודי ירד לגנו]:

[ה"ג וזה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה]:

ה"ג ויחזק חרש זה שם שעשה את התיבה וכן הוא בילקוט פרשה זו ובילקוט ישעיה:

פטישו. רמז לתוכחות והוכחות שהיה לו עם בני דורו:

ה"ג כל באי עולם פעם אחת:

ולא להדבק בעבודת כוכבים גרסינן:

מוטב לי ואני כו'. כלומר מוטב לי לישאר כמו עכשיו ובוחר אני להיות הולך ערירי:

הפורשים ממני. כלומר בנים שיצאו ממני:

שוקקת. חפץ ומשתוקק ומשק דרש לשון תשוקה:

עזרני אל. אליעזר קדריש:

בר ביתי. כן תרגומו בתרגום ירושלמי כלומר בן הממונה על ביתי מצפה לירש אותי:

על ידו. שהוא הלך עמו למלחמה לבדו כדמפרש לעיל פרשה מ"ב:

ואליעזר היה שמו. ולא כדדרש אליעזר בלשון נוטריקון:

המזל דוחקני כו'. מדחזר ואמר ויאמר אברם ומניה קסליק והוה ליה לכוללו במאמר אחד דייק יתורא דקרא הכי ויאמר לו עוד מצד ששמי אברם הן לי לא נתת זרע כי כן אני רואה באצטגנינות שלי:

ה"ג אמר לו הקב"ה יהי כדבריך:

ה' אליו. שהל"ל ה' אליו לאמר שהיה משמע אמירת ה' היתה אליו וכתב והנה הנה והנה דבר הרי ג' ואח"כ ה' בעצמו ובכבודו:

לוט לוטא. מלת זה קדרש המורה על הנוכח כמו שדרשו לעיל פרשה ל"ח וזה החילם קיפח על ראשו של נמרוד כו':

לוט לוטא. אליבא דר"א קאי דדריש לעיל בסמוך בן משק ביתי וגו' מדברבלוט וגם בר קפרא דאמר שמדבר באליעזר גם הוא היה לוטא כמו שדרשו בפ' חיי שרה אולי אלי כתיב אמר אברהם אני ברוך ואתה ארור שהיה מזרע כנען המקולל:

אחוי ליה כו'. הראה לו שוקים ורחובות השמים:

אסטרולוגוס. חוזה בכוכבים כלומר כחך למעלה מהאסטרולוגין ואין אתה תולה בכוכבים ומזלות:

לידי מדה זו. שסמכו ותלו עצמם בהוראות המזלות:

כובא. קוצים וה"ג בילקוט וספר אות אמת ודרש הכוכבים לשון כובא כלומר דרוך על במתי הוראות הכוכבים שאין הוראתן וממשלתן רק על העובדי כוכבים הנמשלים כקוצים כדלעיל ודרש הבט כמו חבט לשון חבטה ודריסה. ובאב"א משמע דגרס דרוס בככביא כלומר הכוכבים:

דיישם. לשון דישה כלומר דרוס עליהם:

[תשובה תפלה כו'. בירושלמי דפ' תעניות אלו ובמדרש קהלת בפסוק ביום טובה וגו']:

לא כקורא תגר. ואינו מאמין ח"ו בהבטחת הש"י:

בכפרות. הקרבנות שמכפרים עונותיהם [ועי' בבאורי הרא"מ בס' זה]:

על כל המצות. אשר לא תעשינה והוא פר העלם דבר:

ואין מבדילין כו'. ולא יבדיל בפרשת ויקרא סימן ה':

היא דעתיה דר"א. עיקר ראייתו מזה הכתוב דכתיב ימה צפונה ונגבה ואלו מזרח לא אמר:

תור הוא. כלומר סימן כשרות יש לו שהוא בנו של יצחק אבינו או י"ל שמראה עצמו עניו וכשר כיונה ולכן המשילהו ג"כ לחזיר הפושט טלפיו להראות כשרותו ובקרבו ישים ארבו כמו שדרשו על ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו':

ה"ג שגזלן הוא ויקח כו'. וכן הוא בילקוט:

קתדרון כו'. כסאות ששם ישבו כסאות למשפט זה לקראת זה כך פירש הערוך וזהו איש בתרו לקראת רעהו והצפור ירמוז לישראל שלא יאבדו בדיניהם או כמו שפירש"י בסדר זה [וע"ש]:

ששם היו סנהדרי כו'. בתוך דרש על לשכת הגזית שנקראת כך כדכתיב (בירמיהו ל״ט:ג׳) וישבו בשער התוך דדרשוהו חז"ל על לשכת הגזית בקה"ר וביק"ר פ"ד:

מחתכת דיניהם גרסינן. ודרש ויבתר לשון חתיכת דין:

ואת הצפור כו'. ע"ד דר"נ צריך לפרש מאי היא הרי הכל איירי בישראל ומפרש רבי אבא וכו':

כל שהוא מעמיד כו'. כלומר שאינו נדחה מפני השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחקת מפניו וכההוא עובדא דר"ע סוף מס' יבמות דאמר כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חז"ל אם יבואו רשעים על אדם ינענע להם ראשו וכדמפרש רש"י שם ולכן אמר מי שנדחה מפני השעה כצפור זה שפורח ונמלט כשמרגיש דחייה מועטת לא בא לכלל חילוק וביתור וכריתה:

מכישה. פירש הערוך מקל והעיט רמז אל הצרות והגליות כד"א העיט צבוע היתה לי נחלתי (ירמיהו י״ב:ח׳) והפגרים רמז לישראל שהן ביניהן כפגרים מתים ואעפ"כ וישב לשון תשובה שבזכות התשובה נגאלו כמו שנאמר בשובה ונחת תושעון ודייק מדנקט ההפרחה וההכאה בלשון וישב:

ור' עזריה סבר שהקב"ה רמז לו אע"פ שהיו ערומים בלא מצות וזכיות זכות אברהם ישב ויפריח אותם מבניו ככתוב בפרשת בחוקותי וזכרתי את בריתי וגו':

תחלת מפלה. היא השינה:

דמיך כו'. שכשישן אינו עוסק בתורה ואינו עושה מלאכתו ועיין כל זה לעיל פרשה י"ז ושם נתבאר:

והנה אימה כו'. דרש אימה כמו חימה בחילוף אותיות אחה"ע ועיין בשמות רבה פר' כ"ח גירסא אחרת.

גדולה זו יון. כדמפרש ואזיל גדולתו מאי היא:

דוכסין וכו'. מיני ממשלות הם כ"פ הערוך:

מששים ששים. כל אחד מאלו ממשלות היו ששים:

משיראה לך זרע. וזהו משנולד יצחק כמו שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ואז התחילו ד' מאות שנה של השיעבוד ועיין בביאורי מהר"ר אליהו מזרחי בסדר זה:

ה"ג בערוך ובילקוט א"ר יודן גירות עבדות. עינוי בארן לא להם ארבע מאות שנה לאספטיא שלהם:

לאספטיא שלהם. פי' הערוך בעיר המוכן להם וזהו במצרים והכל יחד יהיו ארבע מאות שנה. ויותר נראה פירוש המבאר בגליון הילקוט שפירש לאספטיא להשלמת חשבונם מעת שנדבר עמו בין הבתרים ויהיה אספטיא כמו אפטיא דריש פר' במדבר רבה שפירש בו הערוך מעת שמתחילין חשבון לדבר המאורע כגון מיציאת מצרים או ממלכות המלך יקרא אפטיא:

וגם לרבות כו'. הרמוזים באימה חשכה גדולה כדלעיל וכולהו אתרבאי שידין אותם הקב"ה כך פירש מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל:

בשתי אותיות כו'. דן רמז לדן שמות מרובעים היוצאים מחילוף צירוף שם של ארבע:

בשבעים ושתים אותיות. ע"ב שמות היוצאים מויסע ויבא ויט וגם שם של ד' מתגלגל בצירופו שבעים ושתים ועיין באורח חיים בהלכות ראש השנה:

הכי גרס אתה מוצא שבעים ושתים אותיות ואם יאמר כו'. וכן הוא גירסת הילקוט וכן הביאו בתניא בהלכות פסח:

אחרי. היו"ד רמז לעשר מכות:

אף אני בשיעבוד. לשון שאלה ואמר לו הקב"ה לא אלא ואתה תבא כו':

שווה לו. ראוי והגון:

אמיטתא. תרגום של ועלטה:

בית המקדש. כלומר זכות הקרבנות וכן בשמות רבה פרשה נ"א:

מוניטא. צער וחרדה ואין מחריד תרגום ולית דמניט ועי' ערך מניט ובשוחר טוב גרס קטע הדא מיליא וכדומה לו גורס בילקוט דגרס מלכיא ופי' המבאר בגליון בלשון לועז הוא צער [וכן בילקוט תהלים מ' רמז תשל"ז]:

הכי גרסינן אברהם בירר. את המלכיות הדא הוא דכתיב אם לא וגו':

זה אברהם כדאמרינן הביטו אל צור חוצבתם [וכ"ה בהדיא בשמ"ר פנ"א]:

[בשם ר' אחא אמר כך היה גרסינן]:

מן כדו. פירוש מכאן ובילקוט גרס מלכך ור"ל שיברור לו המלכיות [וכ"ה בהדיא בשמ"ר ובילקוט]:

מהו לאמר. באנו למחלוקת דלמאן דאמר אברהם בירר לו המלכיות והקב"ה הסכים על ידו אמר לאמר על ההסכמה על ידו ולמאן דאמר הקב"ה בירר המלכיות אמר לאמר על העצה:

ה"ג והקב"ה בירר לו את המלכיות הה"ד הרכבת אנוש וגו' [ועיין בשמ"ר ובילקוט תהלים]:

באנו באש ובמים. עי' בשמ"ר:

העולם הזה גלה לו דרש ביום ההוא כרת וגו' ביום ההוא שנעשה המאורע וזהו עולם הזה וכתוב אמר ביום ההוא שנעשה לו כל אלה כרת ה' עמו וגו'. ואידך דרש מדלא קאמר ביום הזה אלא ביום ההוא רמז לימות המשיח כד"א ועלו מושיעים וגו' ביום ההוא יהיה ה' אחד:

העולם הבא וכו'. פירש ימות המשיח דאי שכר עולם הנשמות הא אמרו חז"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך וימות המשיח נקראו עולם הבא כדאיתא בהדיא סוף פרק בתרא דכתובות וכן כתבו בתוספות ועי' במדבר רבה דף קל"ה סוף ע"ג ובמדרש קהלת בפסוק אמרתי אני בלבי (ב' א'):

עד היום הזה גלה לו. עד היום הנזכר בפסוק ואחר כך יצאו ברכוש גדול עד כאן גילה לו מה שיעבור על בניו ותו לא ואידך סבר מדכתיב ביום ההוא שרמז לביום ההוא וגו' שהכל גלה לו עד ימות המשיח ותרווייהו אמוראי פליגא אליבא דמאן דאמר לעיל עולם הבא לא גלה לו:

מעשה. כלומר כאלו כבר עשוי וכדמפרש רש"י בסדר זה:

גואלם. משמע להבא. גאלם משמע כבר:

כבר היא ברואה גרסינן:

רפאים תחתיהם. פירש"י בסדר זה והוא ארץ עוג שנאמר ההוא יקרא ארץ רפאים והחוי הוא בכלל הכנעני כי בן כנען היה וזה מבואר בפירוש אבן עזרא בפרשה זו ופירש מהר"ר אליהו מזרחי שרפאים האמור כאן הוא החוי ומיושב ג"כ פירש"י שפירש שהוא ארץ עוג ועיין שם:

ולמה נתן להם שבעה. כלומר למה לא נתן רק אלו שבעה ושלשה הנשארים לא נתן והכי מוכח גירסת הילקוט וטרם הוא כלה לדבר הביא מחלוקת בשמות ואחר כך מפיק הטעם שאלו ג' נשארו לימות המשיח:

הכי גרסינן ולמה נתן להם שבעה ואיזה הם כו' אכן מהר"ר אליהו מזרחי גורס הרי שבעה ואיזה הם השלשה שלא נתן להם:

ערביה שלמייה כו'. כולם שמות ארצות הם וקצתם פירשם הערוך ע"ש:

ה"ג ואל תתגר בם מלחמה וכן בעמון קנזי הוא משעיר קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב אבל לימות כו':

מאמרו של הקב"ה. שהבטיח במעשה עממין:

חזירתא כו'. משל הוא בפי הבריות החזירה הטמאה היא רועה על פני השדה בי' חזירים בניה והכבשה רועה יחידה ואפי' בן א' אין עמה וכן כל האומות האלה אמר הקב"ה לאברהם שיתנם לו וכבר היו בעולם ואברהם הטהור והקדוש כתיב ביה ושרי אשת וגו':