לממלא גרסינן והוא שם מקום:

שחורי ראש. שערות ראשם שחור ולא הלבינו מזוקן ועיין מזה ביבמות בפרק מצות חליצה:

וטפלו. דבקו כד"א וטפלו בבצק נטפל אליו פלוני:

ממי אתה למד מאברהם וכו'. פי' רש"י שנותנת עוז והדר בעולם הזה הדר זו זקנה כמה דכתיב והדרת פני זקן אבל הקרן קיימת לעולם הבא ועוד יש לומר דדייק סיפיה דקרא וה' ברך את אברהם בכל להביא עולם הבא שכלול מכל טוב:

בימינה. כמו שדרשו חכמים ז"ל למיימינים בה שעוסקים בה לשמה נותנת לו שכר מיומן וטוב לעולם הבא שהיא כנגד עולם הזה כימין נגד השמאל:

שהוא בא להשמאיל לאדם. ליתן שכרו שלא בעין יפה שכר שאין לו עיקר נותנת לו עושר וכבוד בעולם הזה. ועיקר שכרו שמור לעולם הבא:

זכה לזקנה. הרי בעולם הזה וכתיב ונגד זקניו כבוד הרי זקנה וכבוד וכתיב וה' ברך את אברהם בכל הרי עושר:

לא היא שיבה. פי' רש"י שיבה היא הדרת פנים:

ואברהם זקן. וכתיב וימת אברהם בשיבה טובה:

כד דמך. כלומר כשמת מיתת הצדיקים דומה לאדם הישן בנחת רוח וסימן לדבר ישנתי אז ינוח לי:

דהוה מרקד כו'. שהיה מרקד לפני הכלה בשלשה בדי הדס כדאיתא בריש פ"ב דמסכת כתובות:

נפקין כו' [זהו בירושלמי דעבודת כוכבים פרק כ"ה ובפ"ק דמסכת פאה] היו יוצאין רוחות ועלעולין פירוש רוח סערה ועקרו כל אילנות טובות שבכל ארץ ישראל:

שבישין. שריגין ובדי הדס:

והוו רבנן כו'. והיו רבנן אומרים למה עושה כן שמבזה תורתו בכך כדאיתא ריש כתובות קא מיכסף לן האי סבא:

שבקתיה כו'. הניחו שהוא יודע מה הוא עושה:

נפקו למיגמל כו'. יצא כל העם לגמול עמו חסדים וירדה שריג ובד של אש מן השמים ונעשה כמו בדי הדס והיתה מפסקת בין מטתו ובין הצבור אמרו ראיתם זקן הזה שהיה עומד ומטריח את עצמו לרקד לפני הכלה ועכשיו עומדת לו שבשתיה:

שבשתיה. שבוש שלו שהיה מרקד דרך שטות או פירושו לשון בדי הדס ושתי הלשונות בגמרא בריש כתובות וכלשון אחרון הוא גירסת הירושלמי בפ"ק דמסכת פאה:

הן אראלם צעקו כו'. בשעת העקידה ועי' לעיל בפ' נ"ו:

מי יעלה כו'. משם נתעלה להקרא ירא אלהים:

[ה"ג נקי כפים אם מחוט כו']:

נפשו של נמרוד. פירש"י שרדף אברהם אחריו והרגו עם שלשה מלכים חבריו ולא שלא כדין עשה שהרי אמרפל הוא נמרוד אמר פול והשלך אברהם לכבשן האש הבא להרגך השכם והרגו:

ניסן. העושה להם כל הנסים:

זה קנה. זקן נוטריקון זה קנה ודוגמת זה דרשו בפ"ק דקדושין והדרת פני זקן זה שקנה חכמה:

בדיופלין. פירש הערוך בלע"ז בכפל פירוש בשני עולמים בעולם הזה ובעולם הבא ודייק מדכתיב בא בביאה גמורה וכפולה:

ה"ג בערוך ר' אבא אמר בא בפילין ופי' בו מקום ושער מפולש ואורח ישר:

באותו הימים כו'. בא לו בשלום וטובה:

עיקר ביתו של מלך. שרה שהיתה עיקרת של ביתו ומה' אשה משכלת והוא היה טפל לה בנבואה ונתברך בגללה ולא כתיב בה ברכה ואתה אומר שעל ביתו נכתב ברכה ומצאתי בפירש"י שגרס עקר בתו ופירוש על חוה שלא נאמר בה ברכה כו'. ועוי"ל עיקר ביתו זה יצחק ולא נאמר בו ברכה בחיי אברהם וכן מצאתי שוב באב"א אבל קשה קצת שהרי כתוב כי ברך אברכך ודרשו חז"ל אחת לאב ואחת לבן:

שעשה ישמעאל תשובה. דאל"כ לא היה מת בשיבה טובה וכתיב תקבר בשיבה טובה:

קלרין. פי' הערוך אוצרותיו:

זקן. נוטריקון זיו איקונין ר"ל קלסתר פנים:

שנתנה להם. המילה שהיא תחת הירך ואליעזר ג"כ נימול בכלל יליד. ביתו ומקנת כספו:

עד שלא הודעתי כו'. עיין בפירש"י בחומש:

הכי גרסינן אלהי הארץ אשר לא תקח אשה וגו':

הזהירו כו'. חטיא דקרתיך זונין כו' פירש הערוך זרעונים שחורים הנמצאים בין החטין אף על פי שכל חטים שבשדה אינן כך לא תזרע אלא מהם כי שאר החטים שמא לא יצליחו כלל וכן עשה אברהם שאמר אל ארצי ואל מולדתי כו' שהם קרובים להצליח לזרע קדש:

מסויים. מיוחד ומסומן ודייק מדכתיב מלאכו מלאך המיוחד והמסויים:

להוציא את רבקה חוץ לעיר על הבאר אשר אליעזר עמד שם:

בן בני כו'. זה יעקב שהלך ללבן:

יוצאים זמומים. דייק מדכתיב מגמלי אדוניו שהיו נכרים לכל שהם גמלי אברהם:

דייתיקי. שטר מתנה נוטריקון דא תהא קיים למיקם ולהיות:

בן יומו. שבאותו יום שיצא בא לו לחרן:

ה"ג הה"ד הרעשת ארץ בימי אברהם שלאברהם בעצמו קפצה הארץ כדאיתא לעיל פרשה מ"ב שכל פסיעה ופסיעה נעשה שלשה מילין ובילקוט שמואל הגירסא קצת באופן אחר ואין להאריך פה:

בימי יעקב. שנאמר ויפגע במקום שקפצה לו הארץ כדאיתא בפרק גיד הנשה (דף צ"א):

בימי ישבי. קפצה לאבישי בן צרויה כדאיתא בפרק חלק (דף צ"ה):

אניף כו'. הניד והרים במגן שבידו:

אם לאחוריו כו'. אם לאחוריו הוא קופץ כך לפניו על אחת כמה וכמה שיקפוץ יותר ויותר:

אין במגניא כו'. אם במגן הוא מניף כזה היאך אני יכול לקום לפניו:

אניפי כדין גרס הילקוט:

הלואי היה לי כו' מי יתן שיהיה לי אחד מבני אחותי שיבא ויסייעני:

לאחורי תרעא כו'. וכי אחורי הדלת היה עומד אבישי שמיד שנצטרך לו דוד נזדמן שמה ועיין כל זה בפרק חלק:

הטיסו. הפריחו לבא הנה. הרי שקפצה לו הארץ:

ארבעינון. הרביצם על ברכם כדי שיוכלו לשתות מן הבאר:

קל כלביא כו'. קול הכלבים מנבחים הוא מאזין שאומרים דבר מה ומשם יוכל להבין אם טובה היא אם רעה וזהו דוקא לעת ערב כן פירש"י ז"ל:

אינון אמרין גרסינן: