**** הכי גרסינן יצחק אינו אומר כאן:

מן אתרא לית כו'. כלומר ממקום שכתוב בו נדר ישראל בהדיא אין חסר להביא ראיה ממנו:

יעקב נדר והפסיד. כדלקמן פרשה פ"א ובילמדנו פרשת מטות:

יפתח הפסיד. בתו:

חנה נשכרה. שמואל הנביא:

ישראל נשכרו. הכנעני מלך ערד:

אתמהא. בתמיה וכי היה מסופק בהבטחת הש"י אלא הוא אמר כן בראשונה והקב"ה השיבו עליו הנה אנכי וגו':

אם יתקיימו כו'. שלא יגרם החטא כמו שפירש רש"י בחומש:

וידרכו. וכאן הוא אומר בדרך הזה:

לשון נקי. הלחם הוא כינוי אל אשתו אלא שהכתוב מדבר בלשון נקייה:

זה שפיכות דמים. כמד"א אני שלום וכי אדבר המה למלחמה וכן הוא אומר דמי מלחמה בשלום ובילמדנו בפר' מטות הגירסא באופן אחרת ועיין שם:

פתרין לה. האי בדרך הזה פירשוהו על כל הענינים האלו על גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודת כוכבים:

ה"ג בילקוט ואין דרך אלא לשון הרע שנאמר וידרכו את לשונם קשתם שקר:

זקן. אבינו יעקב:

בא זה. הגר הזה והושיטה לו הקב"ה בקנה כלומר במתנת חנם ובקל:

נ"א עקילס כו'. כן הוא במדרש קהלת בפסוק טוב אחרית דבר ועיין עוד בבמדבר רבה סוף פ"ח ועיין בשמות רבה פרשה י"ט ותמצא נחת במאמר זה:

טווסין. מין עוף שקורין פפאוני:

פוסייני. שליו והוא עוף שמן מאד כדאיתא בפרק יום הכפורים:

אפילו על עבדים כו'. ופי' העבדים אינם משגיחים עליהם והכתוב לא אמר שיתן לו רק לחם ובגד לבד:

נזף ביה. שלחם הוא שם כלל על כל מאכל אשר יאכל כד"א עבד לחם רב ועוד כי כן דרך הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה ואף כי צדיקו של עולם ב"ה ואין להרהר בזה אחר הכתוב:

את מושיטו כו'. כלומר וכי זה הוא דבר קטן בעיניו שיהא מובטח כל ימיו בלחם ובגד ואע"פ שמצינו מי שיש לו הרבה מזה מ"מ אינו מובטח שלא יהא חוסר לחם ובגד כל ימיו:

לחם זו תורה. שאם יתגייר יזכה לתורה שנקרא לחם אבל קודם שנתגייר אמרו חז"ל עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב:

כהנים גדולים. ובגד אלו בגדי כהונה ולחם אלו מתנות כהונה כד"א לחם אלהיו מקדשי הקדשים:

אבל בגבולים כו'. שלא יהיה פתחון פה לגר לומר התינח בב"ה אבל בגבולין מאי רבותיה וכן ראשית הגז נוהג בין בפני הבית ושלא בפני הבית בארץ ובחוץ לארץ וכן כל מתנות כהונה כדאיתא במסכת חולין וכן חלה:

לסורו. כלומר לאולתו ולכסלתו ועיין בערוך ערך סאר ועיין עוד במדרש קהלת בפסוק טוב אחרית:

אלו לפסח. לענין קרבן פסח כבשים וגדיים שוים אבל לענין פטרי חמורים מנא לן שהם שוים:

ה"ג אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים ופסוק הוא בפרשת ראה:

אוסיפתא מיא כו'. משל הוא אם אוספת מים תוסיף קמח ג"כ כך הוספת להקשות תוסיף לתרץ וליישב:

ואין קדש כו'. ונשארו עשרה והפריש מהם שבט לוי למעשר:

טעין לבא כו'. נושא לבו את רגליו וז"ש הבריות במשליהם הכרס נושא את הרגלים אם כריסו מלא ונפשו רחבה עליו קל הוא ברגליו:

שיטין. לשון שיטה כלומר דרכים:

זו הבאר. שהלכה עם ישראל במדבר:

פי כברה כו'. וסביבה היתה מכוסה כולה כמין כוורת הזה כדאיתא בפרשת במדבר והמים לא היו יכולין לזוב דרך אותו נקב כי קטן הוא:

וגללו בשעת המחנות. כשחנו היו עומדים עליהם הנשיאים ואומרים עלי באר והיתה עולה כדאיתא בריש פרשת במדבר:

זו שמחת כו'. כן הוא ג"כ גירסת הילקוט והרמז לחוזק השמחה וכן לקמן אמר שרמז לב"ד הגדול ולזכות אבות ולמופלא בב"ד ולשכינה:

מלבא חמת וגו'. כך היה גבול ארץ ישראל:

טירוניא. ממשלה ועלילה וכח כדאמרינן אין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו והערוך פירשו לשון מס והנראה כתבתי:

זכות אבות גרסינן:

עומדת. והאבן המונח במקומו רמז לזכות אבות המונח וקיים לעדי עד:

שלשה קרואים. הנקראים לספר תורה בימות החול והערוך ערך קר גרס קרויים ופי' בו שלשה ארונים שבבית הכנסת עכ"ל:

שמשם היו שומעין את התורה ובזה נגלל ונדחה יצה"ר כמו שאמרו חז"ל אי אזיל מוטב ואי לא יעסוק בתורה ובעקידה גורס כששומעין את התורה יצה"ר מתגלגל ומתפוצץ:

ה"ג הבאר ההיא וגו' שמשם שמעו עשרת הדברות:

בגלות גרסינן:

ה"ג כשלג וינחר לאומות ויאמרו ידענו ויאמר ביניכם לבינו:

ואין פטטין כו'. אם חפץ את במי שירבה דברים עמך והנה רחל וגו':

הדא אמרה כו' מזה למדנו שהדיבור כו' שהרי אמרו לו אין פטטין כו':

פטטין. דברן למי שיח תרגומו למאן פטטין כ"פ הערוך:

בין שכונות כו'. בין שכינות שבני אדם הדרים בו טובים וישרים או בין שכונה שבני אדם הדרים שם הם רעים:

להלן שבעה. אצל בנות יתרו:

הכא אחת גרסינן:

לסובבים ליראיו. החונה סביב וקרוב ליראי הש"י יש גם בו רוח דעת ויראת אל ופי' האב"א וכן אברהם היה דר בחרן ולמדו ממנו יראת האל:

שמעביר פקק. כיסוי מפי הצלוחית ופירש מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל דיליף מדכתיב ויגל מלשון גילוי ולא כתיב ויגלגל מלשון גלגול:

לתפלות. כלומר דרך פריצות ושוא וטפל:

שהיתה קרובתו. ולפיכך לא היה פריצות בדבר זה כי קרוב הוא:

הדא היא דהיא אמרה גרסינן:

דמיך. מת דריש ישכב לשון שכיבה עם אבותיו דאל"כ ובא אליך מבעי ליה:

אמרה גרסינן:

אם לרמאות כו'. דאל"כ תרתי למה לי:

ה"ג מהר"ר אליהו מזרחי אמר להם שמתה אמה:

פסול הבית. כלומר הטפל או הפסול באמת כי כנען היה:

אפיסתקתי'. פירש רש"י פרגמטיא והערוך פיר' בלע"ז אפלינציקיו:

דינרין הם. שהביא והם בחיקו סביב למתניו ודייק מדהוה ליה למכתב וחבקהו ונשקהו וכתב ויחבק לו וינשק לו משמע להנאתו ועצמו ומלת לו שבעל לבן:

ה"ג וכיון דלא חמא כלום א"ל יעקב מה:

ממון אתית כו'. ממון באתי וטוען לא באתי ונושא אלא הדברים:

וכדון כו'. ועתה שאין בידך מאומה כעצם הזה אני מחליק אותך כעצם הזה שהוא חלק בלי בשר וכן פי' רש"י ובילקוט גרס מהדק לך:

אפשר כן. שעבד עמו בחנם לגמרי:

פולרין. מין מטבע:

אין הוה כו'. אם היה פועל אחר עושה בעשרה פולרין ליום היה יעקב עושה עמו בחמשה ואם היה משא עצים או שום דבר בששה פולרין היה נותן לו שלשה פולרין:

א"ל יעקב מה את סבור שאני באתי אצלך בשביל ממון לא באתי בשבילך אלא בשביל שתי בנותיך:

טלייתך. נערותך:

מפולשות. פתוחות ומגיעות מסוף העולם ועד סופו ודייק מדכתיב שתי בנות משמע ששתיהן שוות:

הורני אריות. דוד מלאה ושמשון מרחל:

קרבן כנה של זו כו'. עיין בסדר נשא פרשה י"ד:

ה"ג לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל בלילה כו':

גדולה במתנותיה. דייק דהל"ל הבכירה וכתב הגדולה רמז על מתנותיה הגדולים בלי הפסק:

אמוראי כו'. אמורא שהיה עומד לפניו ומפרש הדרשא לרבים והיה מפרש רכות כמשמעו רך שראייה שלה לא היה עזה ובהיר רק רך וכהה וא"ל ר"י עיני אמך היו רכים ודרך רוגז אמר כן על מה שפירשו דרך גנות:

התנאים. בין רבקה ללבן:

והיתה בוכה. עיין בפ' יש נוחלין:

ה"ג אמר בגין כו'. כך אמר יעקב בלבו בשביל שיודע אנכי שאנשי מקומך רמאים אברר עסקי עמך שיהא ברור בלא חלוקים:

ה"ג ברחל ולא בלאה:

ושמה רחל. כלומר ששמה רחל:

אפילו אתה נותן כו'. דברי הספר הם:

בחמור של חרשים. עיין פרשה כ"ה:

ה"ג נאמר להלן אחדים וישבת עמו וגו' ונאמר כאן אחדים מה כאן:

אף להלן כו'. ולא תאמר שעבר יעקב על צווי אמו ועיין לעיל פמ"ז:

ה"ג אלא כך א"ל אמר לי הקב"ה:

עכשיו אימתי גרסי':

ה"ג את אשתו וגו':

מה אהני לך כו'. מה הנאה יש ברצונך לעשות ואנחנו עצמנו נסייע אותך אמר להם אם רוצים אתם אני מרמה אותו ונותן לו לאה מפני שהוא אוהב רחל הזאת מאד והוא יעשה וישהה פה עוד שבעה שנים אחרים ואמרו עשה מה שהוא הנאה והטוב בעיניך אמר להם תנו לי כל אחד מכם משכון שלא יפרסם לו אחד מכם ונתנו לו משכונות והלך והביא עליהם על אותן משכונות יין ושמן ובשר ואחר כך מי שחפץ במשכון שלו היה צריך לפדותו מן החנוני:

למה כו' וכולי יומי כו'. כל אותו יום היו משבחין ומזמרים בשמחה לכבוד חתן וכלה וכיון שנכנס לעתותי ערב ועוד הם מזמרים ומחגגים לפניו אמר להם יעקב מה הוא כזאת כלומר למה אתם גומלים עמי חסר כולי האי ואמרו לו גם אתה גמלת חסד עמנו בזכותך שנתברכו המים לרגלך והיו מקלסין לפניו ואמרו בקול שמחה הא ליא היא לאה לרמז לו הערמה והוא בתומתו לא הרגיש:

אתון מעלתא. פיר' רש"י באו להכניס הכלה ובילקוט גרס אתון מטלייתא. פיר' באו הנערים וכבו כו':

וחפון כו'. וכבו הנרות אמר להם יעקב מהו זאת למה אתם מכבין הנרות ואמרו לו מה אתה רוצה:

דאנן דכרנין. ה"ג רש"י ופירש וכי אתה סבור שאנחנו פרוצים כמו אתם בארצכם לשמש לאור הנר:

דכרנין. פרוצים כאילים ותיישים אילים ת"א דכרין ובילקוט גרס דאנן בזויין דכוותכון והיא היא:

וכל ההוא ליליא. כו'. וכל אותו לילה היה יעקב קורא אותה רחל והיא ענתה ולכן כתיב בבוקר והנה היא לאה ואמר לה מה זאת רמאיתא בת רמאי כו' ואמרה וכי יש ספר אומן בלן המספר את הבריות ובקל יכול להתל בבריות ולקלקל דמות תבניתם וכן אתה רמאי וממך למדתי:

את רחל גרסינן:

אמר להם. הנביא לישראל דוגמא כו':