ויזכור אלהים. ראש השנה נקרא יום הזכרון:

ביתו. עיקר ביתו:

הכי גרסינן בילקוט סדר זה ובתהלים אשת יעקב לכך כתיב זכר וגו':

של רשע לבן:

ה"ג אל יטלנה עמו כי ברבים וגו' דאמר:

והדין נותן. לכך כתיב אלהים לשון דין:

דן יוסף ובנימין. פסוק הוא בד"ה:

בזכות דן. בן בלהה צרת רחל:

שלשת מפתחות כו'. שאינם נמסרים ביד השליח כדאיתא במסכת תענית פ"ק:

מקמתא. פי' הערוך מלאכה זו:

ברך. בנך:

מאן תבר כו'. מי שבר מלאכה וכלי זה:

ה"ג בילקוט מקמתא ברך:

ארור נותן וגו'. וסוף שאלו על הנדר:

ולא עצר וגו'. נתבאר לעיל פ' ס"ה:

ה"ג אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כו' עד ואין מעידין אלא עד שלשה ימים:

שחסדם גרס':

ה"ג השילוני שנאמר ויקבצו עליו וגו':

עם י' השבטים. כלומר לא נשתתפו עמהם במחלוקתם על מלכות בית דוד:

ואלכה אל מקומי גרסינן:

סכום קטע כו'. סכום קבוע ונכרת פרש לי ובילקוט גרס סכום קבוע:

אמור כו'. אינו מדברי הספר אלא מבאר א' כתבה בפנים:

בעי בי. רוצה בי וחפץ ממני צרכו:

הן לו. קרי ביה הן לא כלומר מתחלה הן ואח"כ לא וכתיב ותחלף את משכורתי עשרת מונים או דרש לו לשון מסופק וחרטה:

מנין. וזהו מונים לשון מנין:

נותרות. משמע שנותרו מחמת גריעותן כמו שפירש רש"י בסדר זה:

מנהון כו'. מהם רעים מהם עקרים:

קווסרים. הערוך הביא ערך קווסר וערך נתר ולא פירשו ולפי הענין פירושו ענין חולי וכן פי' רש"י:

נתרת כתיב. הנפולים והגרועים:

ונתור כו'. במסכת חולין פרק אלו טרפות ופירש ונפלו שני הגדולים והקטנים:

ודדליף. כן ת"א ומין אילן הוא:

שטף של גשמים. והביאו אותן העתודים מעדר לבן לעדר יעקב כד"א ואד יעלה וכאן כתיב העולים:

ענני כבוד. כד"א ובהעלות הענן:

בכיריא. שנולדו ראשון פי' רש"י דדריש העטופים כמד"א ועמקים יעטפו בר כלומר שנתקשרו ליזקק בזכר ראשונה:

לקישיא. המאוחרות כד"א בהתעטף עלי נפשי לשון יגיעה ועייפות ולא היה כח בהן לקבל ההריון מהרה:

מעין עולם הבא. עיין במדרש קהלת בפסוק שבתי וראה:

ושבעת אלפים גרסינן ופי' רש"י שהם כפלים בדגלים ודייק מאד מאד:

לכל עדר ועדר חד כלב. וסבירא ליה שהיו לו עדרים כיוצאי מצרים ודייק ויפרץ האיש מאד מאד וביוצאי מצרים כתיב ויעצמו במאד מאד:

הה"ד וישמע את בני לבן. ואלו לפני בואו כתיב ורחל באה עם הצאן כמו שפי' רש"י בסדר זה:

לב אדם ישנה כו'. כשלבו שלם עמו גם הסברת פניו ענתה בו וכן בהיפוך: