תמן שובעה כו'. שם השובע ושם הזול ועיין זה בירושלמי דסוף כלאים ובפ' הנושא במסכת כתובות ולקמן פרשה צ"ו:

במקום רווח. בשדה כדי שיראו שאין שם בני אדם ששומעין סודותיהם כדאיתא בפ"ק דברכות:

איזגרין. מצאתי באב"א שפי' ענין גלים ועיים והביא ראייה לדבר ופירושו בשדה שיש שם גלים וגבשושיות אל תאמר בו דברי סתר פן יש טמון שם שום אדם וישמע קולך:

שנאמר הן לו. נתבאר לעיל

מה לבן עתיד כו'. באיזה אופן יקבע לו שכרו:

ה"ג אם כה אמר אין כתיב כאן:

עושה. משמע עושה עכשיו במחשבתו אשר הוא חושב עליך:

ויאמר אלי גרסינן:

לו ולדורות. לעיל בפרשה כ"ו דרש כן על אברהם אברהם ואע"ג דכאן לא כתיב יעקב כי אם פעם אחת מכל מקום מצינו בפרשת ויגש יעקב יעקב שתי פעמים ואולי כי שם עיקר מקומו:

ה"ג שא נא עיניך וראה:

מאליהן כו'. כדלעיל:

הניצולות. פי' הערוך הגרועות:

ניחא. שמתה תחלה:

ותגנוב וגו'. כעין גזירה שוה קדריש:

אפשר כן. שיעקב נתן ללבן מאומה בעד בנותיו שאמרו מכרנו:

קוקיא. פי' הערוך עדר:

ופטיקלין. הערוך הביאו ולא פירשו וגרס פטיליקין ולפי הענין הוא מנה יפה ונחמד וכן מוכח בהדיא באיכה רבה בפסוק ויגרס ובמדרש חזית סוף פסוק ישקני מנשיקות:

ה"ג את נשיו ואח"כ את בניו:

מקנינו של לבן. בעד צאנו שלקח מלבן בעבודתו קנה עבדים ושפחות ושאר נכסים:

עושה רושם. עיין לקמן פרשה פ"ה וכאן הרושם שע"י זה מתה רחל מקללתו של יעקב כדלקמן:

מה אנא כו'. כלומר איך אלך ואניח זקן זה בקלקול עבודת כוכבים ופי' מהר"ר אליהו מזרחי דדייק מדכתיב אשר לאביה:

רוצה כו'. כלומר על כרחך צריך אתה להודות בין ברצון בין שלא ברצון:

וישם דרך וגו'. וא"כ אותן מהלך שלשה ימים היו לצד א"י שאל"כ ירגיש בו לבן בעברו דרך עירו ועוד ג' ימים הלך לו משם וביום השלישי הוגד ללבן וביום הד' רדף אחריו והשיגו הרי מהלך כו'. שאותן דרך שלשה ימים ששם היו בינו ובין יעקב לכל הפחות כמהלכו של יעקב ונוסף עליהם דרך ד' ימים או יהיה פי' מה שהלך מה שהיה ראוי לילך ועיין עוד ברמב"ן:

דהוו קיימין כו'. באותו יום שהם עומדים בו כלומר באותו יום שרדפו אחריו באותו יום עצמו השיגוהו:

לבן יום גרסינן:

בחצי דיבור. עיין לעיל פרשה נ"ב ובויקרא רבה פ"א:

השמר לך וגו' גרסינן:

ה"ג בילקוט לרעתו למה נחבאת:

דלמא חזר בו גרסינן. לפיכך דבר עמו דברים טובים אולי יחזיר יעקב עמו:

עד כדון כו'. עוד עתה יש כח בידך לנשקן:

לית הוא כו'. לפיכך אמר אלהי אביכם ולא לו שכפר בעיקר ובפי' רש"י משמע שגרסינן לית הוא מיני:

ה"ג רש"י לבית אביך את חמדת לילך ופירושו של פסוק נכסוף הוא:

שלעת זקנתך כו'. כלומר מאחר שהוא נגנב ודאי אין בו ממש:

ותגנב רחל ותמת רחל. כעין ג"ש דרש ללמד שע"י הגנבה מתה ועיין לעיל:

ה"ג ויבא לבן באהל ויעקב שהוא כו'. שהרי ע"כ היתה קביעות אהלו עם אחת משתי נשיו ורחל היתה עיקרה של ביתו:

בעביטא דגמלא. כן ת"א:

קותוניות כו'. דייק מדכתיב ולא מצא את התרפים משמע תרפים לא מצא הא קותניות כו':

שלא לבייש. במוצאו התרפים:

קפדנותן כו'. כלומר בוחר אנכי בקפדנותן כו':

ה"ג דלקת מה אתה סובר וכן הוא בילקוט:

צינורא. ווים שטווים בו הנשים:

בפיוסו מילין דקטלא. בתוך דברי פיוס מזכיר דברי מיתה ובילקוט הגירסא יותר ברורה:

כי דלקת וגו'. ולא אמר להרגני או כה"ג:

דקטילא. טרפה פירושו שהומת ע"י חיה כד"א טרוף טרף יוסף וגו':

חוטא על הארי. שקפחתי מזונותיו כדמפרש ואזיל:

שיהיה טורף כו'. ומיום שיעקב רועה צאנו לא אכל מהם כלום ודייק מדכתיב אחטנה ל' עון אשר חטא:

ביממא כו'. הבריות קורין אותו כן שחשדוהו שלקח משל אחרים למלאות מספר צאן לבן מפני שראו שלא חסר ממניינו כלום ועוד פרצו לרוב שלא כמנהג:

מה היה אומר. דכתיב ותדד שנתי וממילא שמעינן שהיה עוסק בתורה כמ"ש חז"ל הנעור בלילה כו' וכדלעיל פרשה ס"ח:

יאמר נא ישראל. זה אחד מט"ו שיר המעלות:

הן לו. אע"פ שאמר בתחלה הן חזר בו ואמר לו לשון ספק או ר"ל קרי ביה לא וכתיב עשרת מונים:

ה"ג לישנא דריב"ל לזבדי. כלומר מחליפין ובילקוט גרס ל"א:

בזכות קדושת השם. דייק מדכתיב לולי ה' שהיה לנו וכ"מ שוב בילקוט תלים:

ראה אלהים וגו'. ושם נאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע:

כולהון בנותיו. אף בלהה וזלפה:

כשן הזה כו'. פי' רש"י כך היתה גבוה כשן הסלע שבטבריה ודייק מדכתיב וירימה לשון גבוה ורוממות:

כמה אחין כו'. כמה אחים היו לו ליעקב אינו אלא אחד ומי יתן שגם אותו קבר ואף גם הוא לא היה שמה ולמה אמר אחיו לשון רבים:

גבורים כו'. עיין במדרש קהלת סימן ט' בפסוק שבתי וראה:

לבושו כו'. נראה שעל מדותיו ומעשיו אומר כן:

יסתר. משמע שהאחד ישב בסתר במקומו אבל האחר יכול הוא שיבא אצלו נסתר משמע שכל אחד ואחד ישב במקומו ולא יעבור על רעהו:

כולהון בנותיו. כדלעיל מדכתיב בנותיו תרי זמני:

ה"ג בנותיו היו אם תענה:

ויאמר לבן ליעקב גרסי'. סיפיה דקרא קדריש דכתיב יריתי כזה שמורה חנית אחד ובא להודיע גבורותיו:

לזנבן. להרגן. כד"א ויזנב בך:

באדומיים. בילקוט שמואל גרס בארמיי' כו' עד אפיסטולי שלהם הנה עד הגל הזה וכן לקמן אכן בילקוט תהלים גרס כמו כאן:

אפיסטולי. פי' הערוך כתב הנשתוון ובפי' רש"י איגרת עדות וראיה שלהם:

פירפורין. בגד חשוב עשויה מלאכת אורג ועיין בערוך ערך פפייר או הוא לשון פורפרון והוא לבוש מלכות וכן היא גירסת הילקוט בהדיא:

ה"ג בני עמון פגע במואבים ובקש כו':

וישלח מלאכים אל בלעם. אע"ג דבפ' שור שנגח ד' וה' איתא שבשביל אותו שליחות עדיין לא הותר מואב כבר הקשוהו בתוספות ותרצו שדוד היה סומך על פסוק דשופטים דעגלון מלך מואב אלא שהיה מהדר על פסוק מן התורה מפני חלול השם:

מכתם. לשון רושם וכתב תי"ו כד"א נכתם עונך לפני או פירושו בל' נוטריקון כדמפ' ואזיל:

איגרת א'. כתב דוד ליואב שדמם מותר מפני שהם פרצו תחלה:

וישב יואב וגו' גרסינן בתהלים סימן ס' ודריש מדכתיב וישב משמע ששבו ממלחמת מואב שהתיר לו דוד לבדו מפני שפרצו המה תחלה ולמדו האדומיים ממואבים שגם המה פרצו הגדר תחלה:

ה"ג אדומיים משל מואבים:

לעדה שהיא כו'. דרש עדות לשון עדה ולשון עדות:

לעדה כו'. סנהדרין:

בלשונו של אלהים. בלשון התורה שהם דברי אלהים חיים:

מכות ותמות. גרס ופירש התירו לו להכותם בתמימות ומן הדין או תמות גם הוא לשון מות ותמותה:

י"ח אלף. בשמואל סימן ח':

ה"ג אלהי אביהם משמעו קודש וחול. כי תרח אבי אברהם מתחילה היה עובד עבודת כוכבים ולבסוף חזר למוטב כמו שפי' רש"י בפ' לך לך בפסוק ואתה תבוא אל אבותיך בשלום מלמד שעשה תרח תשובה ופי' רש"י בחומש גרס אלהי אביהם חול וכ"ה במסכ' סופרים שאותו שם נמחק לפי שהוא חול:

ה"ג וישכם לבן בבוקר וגו' ויברך אותם וגו' א"ר אייבו:

סגופים. לשון ענוי כד"א המסגף עצמו ברעב ולעיל פרשה ס' גרס ושפופים:

מפרינין. פירוש הערוך מפייסי' בפה ולא בלב וגרס הוא מפריסין ועיין ערוך ערך מפריש וערך פרן:

לסורו. לעבודת כוכבים שלו ולא היה משגיח במה שלקחה רחל את התרפים ובמה שהוכיחו אותו בני יעקב ולפ"ז צ"ל ד"א מלמד כו'. ובילקוט גרס לדוויו כו':

לסורו. למקומו דרש כי הוא מקומו אשר הוא נשען עליה ובוטח בה:

מקרקרים. לשון צעקה או הוא כמו מקרקר קיר:

מקרטעים. פי' הערוך מדלגים ודייק למקומו למקום מדרגתו שהיה בו קודם בוא יעקב אליו שבשביל יעקב נתברך ובלכתו נטלו הליסטים את הכל וחזר לכמו שהיה בראשונה:

חלים. לשון מחול וריקוד:

ק"כ רבוא. מחניים המה שתי מחנות של שכינה:

נטל מאלו ומאלו גרס:

פרוזבין. פירש רש"י שלוחין בלשון יון: