צווחים כו'. קורין לתינוק פתיא:

ומתמן כו'. בילקוט זה ובמשלי לא גרס ליה וצריך לומר שהיא נתינת טעם לשהיה לבי חסר שהרי בסוף ירדו בשביל זה למצרים:

שית זונה. מלשון חשופי שת כלומר גלתה לו ערותה:

למצרים. לבעלה המצרי היתה נוצרת איבה שרצתה לזנות תחתיו:

שגשיא. הומה היא ונוהגת מנהג שגעון ויהם תרגום ושגיש ורש"י וילקוט גרסו בוכה היא וטעיה:

חמיתין גרסינן:

שאלה לכל הראיתם את:

ה"ג בבגדו העיזה פניה ותאמר לו שכבה עמי הכי גרסו רש"י וילקוט תהלים:

אין לו נייחא כו' עד למה כו'. פי' אין לו ליצר הרע הוא שבט הרשע הנחה אלא אצל הרשעים וכמו שאמרו חז"ל אין תשוקתו ליצר הרע אלא לקין וחביריו:

למה כו'. מ"ט למען לא ישלחו וגו':

ורבי יצחק כו'. סבר שהנחתו יותר אצל הצדיקים וכמו שאחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ומ"ט לא ישלחו וגו'. ויהיה להם שכר טוב בעמלם על שנצחו יצרם הרע ובפירוש רש"י מצאתי וז"ל אין לו לצדיק נייחא בצד חבורה של רשעים אלא בצד חבורה של צדיקים וסרס המקרא ודרשו לא ינוח גורל הצדיקים עם של רשעים עכ"ל ונראה שלא היה כתוב בספרו דברי ר' אבא ודוק:

הכי גרסינן ור' שמעון כו'. ודבריהם כתובים לעיל פרשה פ"ד בפסוק ויבא יוסף את דבתם רעה ועלייהו קאי הכא ודרש פסוק כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו ששלם לו מדה במדה וע"ל:

וממשמש בעיניו. כדי ליפותם:

ומתלה בעקיבו. הולך בגיאות ובנחת עד שנראות עקיבו תולה למעלה בגובה:

לי נאה. לי היופי והנוי:

נאה גבור. אנכי:

אמרו ליה. הבריות אמרו לו אם אתה גבור נאה הרי דוב לפניך עמוד ונצח אותו:

קום קפחיניה גרסינן. והנמשל על יוסף שהיה ממשמש בעיניו כו'. כדכתיב ויהי יוסף יפה תואר וגו'. א"ל הקב"ה הריני מגרה בך את הדוב וראה נא אם תעמוד בנסיון שספרת על אחיך שנתנו עיניהם בבנות הארץ:

מודה אני לך. כלפי מעלה אמר כן:

שאני ברווחה גרסינן:

הטליס. פירש רש"י והערוך אדם יחידי ובטל בלי דאגה:

וסתן. מנהגם:

אסטרולוגוס. חוזה בכוכבים:

הנה טבא נחשא טבא. פירש רש"י היה מנחש אי זה שעה טובה לקנות בו והוא א"ל הרי שעה זו טובה בנחוש טוב לקנותו והיא גם היא עשתה כן לידע באיזה שעה תצליח עמו:

להלן. גבי רות אמרה בלשון נקיה ופרשת וגו':

הכי גרסו רש"י וילקוט בדבר מצוה ממאנין ופירושו כך היה יוסף דן ק"ו בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי בדבר עבירה אין ממאנין בתמיה ובילקוט מסיים עוד בדבר מצוה ממאנין אם מאן ימאן אביה בדבר עבירה אין ממאנין:

אשמע לך. אם אשמע לך:

אבחר כו'. ואדוני רמז לאדון העולם:

לא ידע אתי. כלומר לא ידע לא ימצא אותי בהכשר:

אדם הראשון. הוא היה אדון ואב לכל העולם:

מאבא. וכדמפרש ואזיל שמא יענישני:

מתיירא אני. מאדוני פוטיפרע:

שאמנה כו'. שאהיה נמנה בתוך חבורה של נואפים אלא אף בחבורה של רוצחים שיהרג אדוני על ידי:

אסרטין. פירש הערוך לפי הענין פירושו חבורה:

הדבר הזה. של שכיבה:

הידי לדקמך. הרי זה בהיתר לפניך הודי כמו הלזה וע"ל ורש"י וילקוט גרס הדא לקומיך:

חלב עזים כו'. כלומר כך היא שכיבתו כמו שכיבתי כחלב עזים שחורות ולבנות שטעמן שוה:

מתירא אני מה'. שהוא אדון הכל הן בלשון יון א' כלומר מה' אחד מתיירא אני:

ואיננו. פה אתנו ויוסף אמר גדול ה' וגו'. ואיננו גדול דייק היא אמרה ואיננו והוא אמר גדול ה' וכן דרשו בפסוק ועתה פן ישלח ידו ועיין לעיל פרשה כ"א:

מקיטון. חדר קטן פנימי:

יאות. יפה יפה עשית שכסית פניה שאתה מתיירא מע"ז שלך:

מי כו'. עאכ"ו שאתיירא ממנו ובפי' רש"י ובילקוט לא גרס יאות:

לא שבק כו'. כלומר לא היה חסר המקרא כלום אם אמר לה' וכן הוא בהדיא בויקרא רבה פ' כ"ג ובמדרש רות פרשה ה':

לאלהים איני כו'. נשבע ליצרו ואמר בשבועת אלהים אנכי נשבע שאיני עושה כו'. וכן פירש רש"י בפ' אחרי מות ובמדרש רות יש גירסות מתחלפות וגירסא זו פירשה רש"י כן והתנחומא פרשת מקץ גרס נשבע אני לאלהים שאיני עושה הרעה הגדולה הזאת:

לאלהים כו'. השבועות שבמקרא ובתלמוד מצינו לשון אלהים ואולי על שהוא לשון דין ודיין ליפרע ובספרי הקבלה מצינו ביה טעמים לשבח ומי שיש לו חיך יבא ויטעום:

ניסן. נס שלהם:

ויהי כאמרם. מדבר במרדכי הבא מבנימין בן רחל:

וילבש גרסינן:

הכי גרסינן בעולם הזה להיות עמה שלא יהיה כו'. וכן הוא בבמדבר רבה פרשה י"ד ובפירוש רש"י בחומש:

אליה וגו'. ודייק סיפיה דקרא להיות עמה משמע אפילו בלא שכיבה:

חומאו. כמו חומו חום שלו כלומר בבחרותו וחמימותו וכן פי' הערוך:

הדבר הזה. שלא שמע אליה בתמיה:

לא כסה. וגלה סרחונם:

עאכ"ו. שאם היה נשמע לה שלא היה מניח הכתוב מלגלותו:

אותו האיש. פוטיפרע היאך אפשר שישאר ביתו בלא איש אחד:

יום נבול. לשון נבלה ולשון ליצנות הוא כלפי עבודת כוכבים של נילוס שהיו עושין חג ביום שהנילוס עולה ופי' רש"י והיו מצחקים שם במיני שחוק:

תיאטרון. טהיו משחקים בבתי תיאטראות שהוא בית שמשחקים בו במיני צחוק של ליצנות:

מלאכתו ודאי. לעבירה נתכוון:

ולא מצא כו'. נשען על ביתו ולא יעמוד:

ויפוזו וגו'. עיין בפי' רש"י פרשת ויחי:

הכי גרסינן בילקוט ובפירוש רש"י רבי חייא בשם רבי מתנה אמר איקונין של אביו ראה וצינן את דמו שנאמר מידי אביר יעקב ר' הונא בשם ר' מתנא אומר איקונין של אמו ראה וצינן את דמו שנאמר משם רועה אבן ישראל וגו'. ופירש רש"י אבן הוא לשון נקבה כמה דאת אמר ולאבן את ילידתני:

ברכתא דאבוך כו'. שמברכתם זכה לכשיראה לפניו איקונין אבותיו להנצל מן החטא:

קפץ בזכות אבות. כלומר זכות אבות עמדה לו שנמלט ממנה:

בזכות עצמותיו. שהיו עמהם בעת ההיא כמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו:

מחבקתו ומנשקתו גרסינן. פי' היתה מנשקת הבגד לאהבת יוסף:

כשמוע אדוניו וגו'. גרסינן. ודייק סיפיה דקרא כדברים האלה:

ידע אנא כו'. פירושו כתוב בפנים ועיקר הכוונה שלא יאמרו כשם שתבעה לזה כך תבעה לאחרים ודייק מדכתיב ויקח אדוני יוסף שלקח אותו בדברים דאל"כ למה לקחו הוא בעצמו שלא כדרך ארץ ואף על פי שהיה סריס ובנים היו לו לאחר שבא יוסף אליו נסתרס כדלעיל פרשה פ"ו אבל קודם לזה היו לו בנים ואשת יוסף תוכיח:

היה ערב לרבו. פוטיפרע והיה יוצא מבית האסורין וכו':

בדבר הזה כו'. בתמיה וכי סבור אתה שביסורין אלו לבד עשקתיך עוד אעשוק אותך בדברים אחרים:

כובלתיך. מאסר אותך בכבלי ברזל:

עד היכן. היתה מדברת עמו כך:

שרתוע. פירש הערוך שפוד וכן הוא בילמדנו:

עד עכשיו. היה ה' עמו בשעת צרה: