באלוש. שבת באלוש אפקוד אליבא דחד מאן דאמר כדאיתא בירושלמי ריש פ' יום טוב ובסדר עולם:

שמא לרעתך. שיושב בטל ואינו יכול להשתכר במלאכתו:

[ה"ג שאנו עושים אמר להם הקב"ה מצות שאתם עושים מפירותיהם]:

בעקב. בסוף לעתיד לבא:

אמר ר"ל כו' עד. במדרש תהלים והביאו הילקוט ולעיל פרשת דברים וסדר נשא ריש פרשה י"ד ובם עיקר המאמר הנצרך פה:

שופת. מושב אני היורה על האש כלומר מכין לו פורענות שלימה:

הכל מוכן. הלשון מגומגם והענין כשיעשו ישראל תשובה ממהר הקב"ה את הקץ כמ"ש הכתוב אני ה' בעתה אחישנה ודרשו חז"ל זכו אחישנה:

ואני דורך כו'. כלומר אשליך נעלי מעל רגלי וארמסם בעקבי ועי' לעיל בסדר נשא פרשה י"ד:

קוריסין. דרך אדנות וביוקר ולפיכך מאכילו ומשקהו כדי שיהיה גדול ושמן ויפה תואר:

קוריסין. לשון אדנות ועיין בערוך אחר ערך קרינא:

מצאת אחר כו'. בתמיה:

ולא קיפלתי גר'. שצריך לקפלו ולנערו שלא יאכלם עש ורקב כדאיתא בפ' אלו מציאות:

איסטרטין. נציבים ושרים:

בלביטון. חכמי העצה:

[ה"ג וי"ב ראשי שבטיה]:

אמונתו. גרס בכל מקום במקום אומנותו:

ובקשו ממנו. עצה טובה ותקנה:

שנערוב. שאהיה ערב בעדכם ומעשה זה בירושלמי בפ"ק דמס' דמאי ואיתא התם שאסף כל העכברים והיו מצפצפים ואמר להם דעו מה שהם אומרים שבשביל שלא הפרשתם מעשרותיכם לפיכך הם אוכלים את התבואה:

היתה הולכת כו'. בירוש' בפ"ק דמסכת דמאי איתא שהלכה להנשא ועיין עוד במס' בבא קמא בפ' שור שנגח את הפרה:

[ה"ג אמר להם אי אפשר]:

מנין. שצריך הכתוב להאמין על תשלומין שכר מצות שנאמר ונשמרתם וגו' ולא נאמר שישלם להם אלא לבסוף שנאמר והיה עקב:

בכח וכו'. כלומר בשבילו ובשכרו:

ה"ג מה פרי אדמתך סיגים אף פרי בטנך סיגים. וסיגים פירושו מסוייג ומשומר כדאת אומר סוגה בשושנים ועי' ערוך ערך סג הראשון:

אף פרי בטנך. יהא משומר ומסוייג מכל פגע רעה. ואות אמת הגיה מה אין פרי כו':

וכפר אדמתו וגו'. שהאדמה תכפר על העם:

אילונית. לשון איל זכר דוכרניתא כך פירש"י בפרק אלו נערות:

לא תהא תפלתך. דייק מדכתיב לא יהיה בך דמשמע מאשר בך ומקרב לבך וזו היא התפלה ועיין בפרק אלו מומין:

מן התשובה. שידעו כולם להשיב תשובה שלימה לשואליהם וכמעשה שמביא:

ניפולין כו'. עיין בפרשת נח ובמדרש חזית בפסוק כמגדל דוד דלא גרסינן הכי וכן בערוך גרס כמו התם:

והבהם. מוליך בהמתו:

מהו דין כו'. כלומר מה זה חידוש בא לידינו שפגענו בהר הקודש הזה:

[ה"ג א"ל מנין לך אמר לו לא כך כו']:

אין ההר הזה. דרך שאלה הוא:

אלא חוץ כו'. בתמיה:

א"ל אין כתיב כו'. וכי לא כתיב כו' וכן לקמן עד ואין אתה אומר לי:

ויכסו וגו'. הרי שגם ההר הזה בכלל והאי דכתיב לא גושמה ביום זעם היינו שלא ירד עליו הגשם מן השמים אבל מכל מקום המים הלכו שמה וכמ"ש הרמב"ן בפרשת נח:

ובבהמין. אפילו מוליכי הבהמות אינם עקרי' מן התשובה:

[והכניסה לו גרסינן]:

אריסין. פי' בעל העקידה שני חפצים תכשיטין וי"ל שפירושו שלשלת ועיין בערוך ערך ארסה:

אשר יצוה. סיפיה דקרא לעשות משפט וצדקה:

מה כאב. מכאוביו דרש נוטריקון מה כאב:

ה"ג הוי תנאין שהתנית. פי' הרי התנאין כו':

[ה"ג כך באזנינו שמענו]:

הוי שמע ישראל אתה עובר היום. הרי הדבר ברור לכם כאלו תעברו היום:

עמוד אף אתה. כמו גם אתה:

חמשה מלאכי חבלה. ועי' בשמות רבה פ' מ"א ופ' מ"ד:

מן הדבר הזה. מן הדיבור הזה שאמר הקב"ה צויתים וכדמפרש ואזיל:

שקד משה גרסי'. פי' היה שוקד וממהר להשיב סניגוריא:

מה פום סבור כו'. מה יוכל לדבר פה סגור שנסתתמו טענותיו כלומר מה אומר ומה אדבר כו':

ה"ג משפסק סניגור היה רוח הקודש מלמד זכיות כו'. ועיין בויקרא רבה פ"ו ובילקוט משלי סימן כ"ד ופי' משפסק סניגוריותו של מרע"ה היה רוה"ק מלמד זכות עליהן:

[וכך היה אומר גרסינן]:

והפתית גרסינן:

ה"ג שנקראו ריעים להקב"ה שנאמר למען אחי וכו'. וממילא ג"כ הקב"ה ריע לישראל ולכן אמר לישראל אל תהי עד חנם בהקב"ה שנקרא ריעך. אבל בויקרא רבה פ"ו וכן בילקוט משלי הגירסא יותר נכונה וה"ג עד חנם אלו ישראל שנאמר אתם עדי נאם ה' ברעך זה הקב"ה שנאמר רעך וריע אביך אל תעזוב והתפתית כו' ומי שערבו לבו לגשת ולהגיה יהי אלהיו עמו:

מחבט עצמו גרסינן:

אמרה לו אין. כלומר הן שמעתי ואין בידי לעכב:

ואין אתה כו'. לשון שאלה ולא תאמר לו מי היא:

[הכי גרסינן להשתעבד בה אמרו לה הן אמרה] כו':

וקדשתם. הרי שקדשם:

בדברו אתו. כשכתב התורה מפי ה' ית' וכדמפרש ר"ל ואזיל:

מכפים כו'. מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה:

לסרסור. זה שקונה מזה וקודם שלוקח אותו מכרו כבר לאחר וכל זמן שלא מסרוהו ליד הקונה ממנו אם נשברה נשברה לו לסרסור כן הוא בב"ב פ"ז מ"ח:

שחיק עצמות. כלומר יטחנו וישחקו עצמותיו וימח שמו:

הא משה. לשון הגערה במבין:

מפיג. מחליף ומקרר חמתך כד"א ואין מפיגין בצונן בפ' המביא כדי יין:

קטריקי. מצאתי בספר מתורגמן שהוא לשון יון והוא קטיגור בהיפוך אותיות ור"ל תוכחה אבל בערוך גרס קטדיקי והוא עונש בלשון יון:

לא היו מופקדין. בתמי' הרי בידך פקדתים להביאם לישראל:

כעוס. כאלו היה כועס על ישראל:

רותחין. כלומר כועס ורותח:

צונין. כמו צוננין:

הוי נותן רותחין. כלומר אי אתה יכול לכעוס שאני עומד נגד כעסך:

ה"ג והרי בניך מרים חלה אותן. וכן הוא בילקוט פ' ויחל וכן משמע בהדיא לעיל פ' כי תשא ופי' חלה המתק אותם כד"א חריפותיה מחליא ליה מה מתוק מדבש ת"י מה חלי מדובשא ודרשו ויחל מלשון מחליא:

בקיטון. בחדר הפנימי:

והפדגוג. אומן המגדל בני המלך:

בטרקלין. בהיכל לפני הקיטון:

אינו מבקש כו'. שהרי הוא בקיטון מבפנים ואין שם מי ימחה בידו:

[ה"ג לא תחת תחלה שמים כעשן וגו'] ואח"כ.

חשוב כו'. אפי' אם תחשוב אותם רעים וחטאים כסדום:

הא משה. לשון הגערה ובניחותא:

אם הללו בחיים. אלו שבעים ושבעה:

חיין הם המתים. דרך שאלה שאל אם יחיו המתים לעתיד:

טועה. מסופק בתחיית המתים:

[לא כך אמרתי גרסינן]:

שני שושבינין. שמעמידין לחתן וכלה כדאי' פ"ק דכתובות:

והלבלר. סופר:

משלך. שלם עתה לו שכרו:

והרי כתב ידי. אני חותם ומקיים הכתובה אכן גבי הקב"ה הוא הכותב והחותם ברוך הוא ובאות אמת מחק והלבלר: